ביקורת ספרותית על הבן הטוב מאת שי גולדן
בזבוז של זמן

---

קראתי את ספר ברגשות מעורבים...חוויית הקריאה לא היתה
קלה ומס' פעמים שקלתי להפסיק את קריאתו...ולמרות הכל
המשכתי, תוך דילוגים קלים על כמה עמודים...אולי ציפיתי לאיזו התפתחות, הפתעה שלא היו. ואולי כפי שכתבה אחת הקוראות חיכיתי לסוף טוב של סגירת מעגל וגם זה לא היה.
כשקראתי את הכריכה האחורית של הספר ציפיתי לאיזה סיפור
חיים מיוחד ומה שקראתי זה חיטוט נפש מעמיק של המחבר, נסיון לנתח ולהבין את רגשותיו דרך כתיבה (זול יותר מפסיכולוג - לא בטוחה שצריך להלאיט על חפים מפשע את העניין)....
הספר עורר בי זכרונות ממנטליות מאד מוכרת ולא אהובה.
מנטליות ממנה ניסיתי להתרחק ולשכוח עם התבגרותי.
כמו כן הספר עורר והזכיר איזו אפיזודה מחיי.
היתה תקופה בה שקלנו לאמץ ילד. בעלי היה מאד בעד.
אני הייתי מאד נגד.
לאחר קריאת הספר הרגשתי שצדקתי.
הספר מלא כעס. הלבטים, התסכולים התמידיים, המחשבות על התאבדות מתישים. הגבורים בהחלט יכלו לפרנס כמה פסיכולוגים מס' שנים.
כתבה אחת הקוראות שהספר הוא תרפיה של המחבר ואני נוטה להסכים עמה.
לדעתי הספר פונה לקהל קוראים מאד מצומצם.

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על הבן הטוב