ביקורת ספרותית על דרך הבימוי - על במאים בתיאטרון הישראלי מאת דורית ירושלמי
ספר מעולה

---

זהו ספר אודות ההיסטוריה של התיאטרון הישראלי מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד העשור הראשון של המאה -21 .
ייחודו של הספר שהוא נכתב מתוך ,ועל ,ואודות בימאים שהשפיעו בעבודתם על עיצוב דמותו של התיאטרון- הציבורי בארץ.

הספר עוסק בשלושה עשר בימאים :

-ברוך צ´מרינסקי ,-"צבי פרידלנד ב´הבימה´ ושל משה הלוי ב´אהל´, - שפעלו במרחב התל-אביבי בשנות המנדט ,והישגיהם הגדולים היו קשורים דווקא בהעלאת מחזות מתורגמים, ולאו דווקא בקומץ הדל של מחזות מקור .

- יוסף מילוא,גרשון פלוטקין,-שמואל בונים-מבמאי "הקאמרי" שפעלו משנות ה-40 עד ה-60 .הם היו הראשונים כבמאים שביססו את התשתית הרפרטוארית בתיאטרון ששיקף את סגנון החיים,ההעדפות והטעם של הבורגנות התל-אביבית-עם המחזות הקלאסיות .
הם אלו - שגישרו בין הבמה המרכזית "הדרמטית´, לבימת "הבידור הקל" ,כל אחד עפ"י אישיותו ועולמו התרבותי .

- ששת הבמאים הבאים :נסים אלוני,יוסי יזרעאלי,חנוך לוין, אילן רונן, עמרי ניצן וחנן שניר. שפעלו בתיאטראות בכל רחבי המדינה ,במרחב התקופה שבין העשור ה-60 -לעשור הראשון של תקופתינו .הבמאים הללו מאופיינים כמי שהביאו לחידושים ,דפוסי פעולה וטיפוסי מיזנסצנות ={פרשנות למילה:כל מערך התנועה על הבמה: כניסות, יציאות, שינוי מקום ומעברים. המיזנסצנה מבטאת את היחסים בין הדמויות ואת המאבקים הסותרים והגלויים היוצרים את הקונפליקטים על הבמה.} הנה למדתי מונח ומילה חדשה בשפה העברית .

ובימאית אחת בלבד- נולה צ'ילטון - שעבדה בתיאטרון חיפה בשנות ה-70 שאף היא נחשבת כמי שהביאה לחידושים ,דפוסי פעולה וטיפוסי- מיזנסצנות מהזווית נשית המגדרית באופן בימויה .


הספר נולד מתוך עבודת המחברת לתואר הדוקטור שלה באונ' ת"א .המחברת בתפקידה כיום -כ- ראש החוג לתיאטרון באונ` חיפה ועוד לפני כן טוענת בספרה ,כי הקטליזטור להוציא את עבודת הדוקטורט שלה כספר עיוני בנושא הזה ,חל בגין שתי סיבות מציאותיות :

-הראשונה-שעד היום לא נכתבו ונסקרו באמות מידה הראויות -מידת פועלם המשפיע של הבמאים בתיאטרון ,אלא תמיד הזרקור הציבורי הופנה אודות תפקידם והשפעתם של המחזאים בהיסטוריית התיאטרון .

-הסיבה השנייה-מסתבר שרוב הסטודנטים הלומדים בחוגי התיאטרון באוניברסיטאות בארץ -אינם מכירים את ההיסטוריה של תולדות הבימוי בארץ ,והמחברת רואה בכך -בורות שיש לתקנה .

כריכת עטיפת הספר -יפה בעיני ,נראית כצילום שידה או ארון ישן שבו מוחזקים דפי המחזות .

בספר מוצגים כרזות ותכניות רבות של מחזות שהועלו במשך התקופה הנסקרת בספר בתיאטראות השונים .הייתה זאת חוויה אינטלקטואלית וזיכרון אישי מבחינתי לראותם בספר ולהיזכר בנשכחות : בשמות המחזאים, הבמאים והשחקנים,וכמובן להתפעל מהאופן האמנותי- הציורי של אותם כרזות והתוכניות .מי ציירם ? אולי בפעם הבאה מישהו יוציא ספר על כך !!.

הספר הנו ספר עיון .ככזה הוא נכתב ,וככזה -יש לקרוא אותו ו -לבקרו. אין זה ספר קריאה "במובן הרגיל" ,וזאת בנוסף- להיותו -ספר מחקרי פורץ בתחום- "היסטוריית הבימוי בארץ והשפעתה על דמות התיאטרון הציבורי ".

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על דרך הבימוי - על במאים בתיאטרון הישראלי