בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 ביוני, 2013
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
יש לי ווידוי קטן. אני, אמממ, אומר "אג'ואים", ו"מאאתיים" (עד לא מזמן בכל אופן). אני אוכל עשתנור ולא לאפה - ולא, זה לא אותו דבר. אז כן, הבנתם לבד. אני ירושלמי.
נכון, אני גר במודיעין, ועובד לרוב בתל אביב, אבל לא יעבור יום שישי אחד (אלא אם כן קורה משהו קיצוני כמו מסיבת ט"ו בשבט בגן שאלוהים ייקח את כל מתכנני המסיבות לילדים ביום שישי) בלי שאני עולה על מונית השירות יחד עם העגלה של השוק ונוסע למחנה יהודה. בקיץ, בארבעים מעלות, בחורף, גם אם יש שלג אבל הכניסה לירושלים פתוחה. אני שם. תשע בבוקר, אוכל מרק שעועית אצל עזורה. אפשר לכוון שעון לפי זה.
נולדתי בשערי צדק וגדלתי בשכונה כשעוד היה דבר כזה שכונה עם ילדים שמסתובבים, שומו-שמיים, לבד בלי ההורים שלהם, היו לי חברים חילוניים ודתיים וחוזרים בתשובה ומתחזקים ונחלשים, וגם למדתי אחר כך בבצלאל ושכרתי דירות בנחלאות בעיקר. ואז התחתנתי, ועזבתי את העיר.
אבל גם מי שעוזב את העיר, יעידו כל מאות האלפים שעשו את זה עם השנים, תמיד יישאר ירושלמי. כאילו הטביעו עלינו מין חותמת קטנה מאחורי האוזן, וכשיבוא המשיח כולנו נזנח את כל המקומות המלאכותיים שעזבנו אליהם פעם ונחזור, שכם לשכם, אל מחנה יהודה והדווידקה, אל מרכז כלל ואל פינתי וטעמי, אל עזורה וניות ו"העירה" ומגרש הרוסים, אל המדרחוב וכיכר החתולות ונחלאות ותלפיות מזרח ונחלת שבעה וטליתא קומי ומאה שערים. נחזור, כאילו מעולם לא עזבנו.
אז למה הווידוי הזה? ככה. כי אני לא אחמיץ בעד שום הון שבעולם ספר ירושלמי. שנכתב באהבה של ירושלמי ולא על המילייה הנהנתן והשבע שגר שם במרכז וחושב שהכול קורה סביבו. אבל גם לא ירושלים של שנות השישים, של רחביה וא.ב. יהושע ואפילו לא של גרוסמן או של סוראמלו, אלא ירושלים חדשה, צעירה, מגניבה, שחיה לגמרי עכשיו אבל עושה כבוד לכל מה שהיה פעם. כי ירושלמים הם היחידים שימשיכו לקבוע אחד עם השני ליד מקומות שכבר לא קיימים כמה עשרות שנים. כמו הומינר, חנות חומרי הבניין הוותיקה, שנמצאת כמובן בזוויתו של רחוב "הגידם" (ולא טרומפלדור, חלילה). חוצמזה, ירושלמים הם כבר לא ראשי הבלאטה התתרנים ונעדרי התיחכום שהיו פעם, והיום הם יודעים להעריך אוכל טוב ותרבות, אנינות סטייל "מחניודה" ובירה קפואה בתחנה הישנה - למרות שגם ערק איילות עם מיץ אשכוליות ארכאי יתקבל באהבה.
אז יש כאן ספר ירושלמי. ועוד של שי שטרן, שאני מתענג על הראיונות האירוניים והמקסימים שהוא עורך עם אנשים בטלוויזיה, ומשהו בחוסר הרצינות שלו שובה את לבי. אתמול ראיתי את תכנית הראיונות שלו בערוץ 10 והרמתי גבה. נדמה לי שכסא המנחה לא הולם אותו, ולאחר שקראתי שבעים שמונים עמודים מהספר הזה, גם לא כסא הסופר.
משהו הולך לאיבוד כאן. הירושלמיות קיימת, אבל היא מתמוססת לגמרי כשהיא מהולה בכתיבה לא מהודקת ולא מרגשת, עמוסת נונסנס וניסיון נואש ושקוף לשעשע בכל מחיר. זה לא עובד, וזה כל כך עצוב שזה לא עובד. לא יכולתי להמשיך לקרוא. פשוט לא הגניב אותי להפוך את הדף, עד כדי כך הספר לא אטרקטיבי. מילא, אם היה כאן משהו אחר, גבוה יותר, שעובר בין השורות. אבל כשאתה קורץ כל כך הרבה, אל תתפלא אם יחשבו שאתה חולה במשהו. חבל.
****
42 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
עזורה עם רגל סוכרתית
מגיע לאכול עדיין אורז עם שעועית שעכשיו הילדים שלו עושים. ועם כל האהבה לעזורה, לצערי, הם התחילו לא מזמן עם תפריטים, ומלצריות, וטיפים... עדיין פתיליות אבל, ברוך השם. ככה שתל אביבים עוד לא נהיינו
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אפשר שתחזור לירושלים? או כמו שאומר עזורה
"עזורה לי אומר, מתי תתפוס חכמה
מתי תחזור לעיר שלך, כבר בן אדם הנה תיקח אותי נגיד בתור דוגמא אותי מפה חי לא יוציאו לעולם " |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
הכוכביות מופיעות בתחילת ובסוף כל ביקורת בלי קשר לדירוג
הדירוג היה, לצערי, כוכב בודד.
לגבי הספר, גם אני מחכה בתכליון עיניים |
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ירושלמים זה גזע, אין ספק.
משפחתו של אבי ז"ל כבר 8 דורות בירושלים ותמיד הסתכלתי עליהם בהערצה - עם השפה המיוחדת והמנהגים שלהם. שנית, אני עם אפרתי ללא ספק - יכתב ספר ירושלמי מאת אלון דה אלפרט לאלתר! ולבסוף - אם קטלת הספר עצמו - מדוע 4 כוכבים? :)
|
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
הרי הביקורת היא סיפור בפני עצמו..
והאם במקרה קראת אי פעם את "חתול בשק" של אריה אלדד? ספר מתאים לירושלמים...וגם ללא ירושלמים
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
לא התכוונתי כבדרך אגב
(לא יודעת אם עלילה רחבת טווח יכולה בכלל להתרחש בירושלים כבדרך אגב). 'נוצות' של חיים באר ו'מגיד העתידות' וגם 'היכל הכלים השבורים' של דוד שחר הם ירושלים הארדקור ובכלל, אני לא ממש אוהבת ספרים שיכולים להתרחש בכל מקום, אני אוהבת לדמיין את המבטא. התכוונתי שלא אקרא משהו רק בגלל שהוא מתרחש איפשהו או בהשלכה לא אקרא משהו בגלל נוסטלגיה לשמה. כמובן שספר טוב שמתרחש בתל אביב של ילדותי ונעורי, יהיה לו בעיני ערך מוסף, אבל לא אקרא ספר בינוני ומטה רק בגלל חוף בוגרשוב, או לפחות לא מלכתחילה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
דושקה, אני לא מדבר על ספרים שמתרחשים, כבדרך אגב, בירושלים,
אלא על כאלה שירושלים והירושלמיות הן חלק חשוב, כמו שהיהדות למשל תופסת נפח רב בכתיבה של מייקל שייבון. יש ספרים שמתרחשים במקרה בירושלים אולם היו יכולים להתרחש בכל מקום אחר במעט שינויי שמות ורחובות. זה לא העניין. אצל יצחק בן נר המרכיב התל-אביבי בכמה ספרים תופס נתח ענק, ולמרות שאינני תל-אביבי ולעולם, כנראה, לא אהיה, אני מתענג על המרכיב המוניציפלי שמעניק לי כקורא תחושת השתייכות ואותנטיות.
חני, לגבי משפחת באשר - נכון, אני לא יודע מאיפה הם באו, אבל היתה לי תחושה שלפחות בתחילת דרכם, היה משהו צנוע יותר בהליכותיהם, פחות ראוותני. הם מכרו את הגבינות, לעתים גם במחיר לא זול, אבל הם לא קפצו מעל הפופיק. כשהולכים לשם עכשיו ומוצאים גבינות בשלוש מאות, ארבע מאות שקל לקילו ויותר, זו כבר לא פרומז'רי, אלא שחיטה לא כשרה בסגנון שרקוטרי. את הספר שלי, כשייכתב, לא אכתוב על הסמטאות, אלא יותר בכיוון של האנשים :-) |
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אלון כשאבא מפסיד את הבית והעסק בגלל התמכרות לקלפים
אני סולחת אם הם קצת "טמעים" אני שמחה בשבילם שהם לא נפלו לרחובות אלא קמו והקימו עסק מתוך שברים. לגבי הספר כנראה שכשסופר כותב על ירושלים צריך להרגיש את המילים שבאות מתוך אהבה כמו הביקורת שלך והחיבור לירושלים מבפנים.. נו אז יש לך עכשיו
סיבה טובה לקום ולעשות מעשה, פשוט לכתוב ספר על ירושלים או איזה רומן בין הסמטאות:) |
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
בתור מי ששייכת למילייה,
אולי לא הנהנתן והשבע אבל בהחלט זה שמתפלא לראות שיש כל כך הרבה בתים ואנשים במקומות נידחים כמו רעננה (רק דוגמא), אני מתייחסת לירושלים בכבוד והחשד הראויים- פוחדת להישאר שם יותר מדי כדי לא לחטוף את הסינדרום. יש ספרים ירושלמיים שאני מאוד אוהבת כמו "נוצות" וגם חלק מהספרים של דוד שחר, לעומת ספרים ירושלמיים שלא הצלחתי לצלוח עד סופם כמו "מיכאל שלי". אני לא חושבת שאשמח לקרוא כל ספר על תל אביב בשנות השבעים המוקדמות אבל אשמח לקרוא ספר טוב שמתרחש שם. בקיצור- הגוון המוניציפלי נראה לי כמו תוספת נחמדה אבל בהחלט לא במקום המנה העיקרית. לא קראתי (ואחרי הביקורת שלך גם לא אקרא) את הספר המדובר אבל אולי זאת הבעיה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
דווקא ירושלים יש כאן בשפע.
אלא שרק "ירושלים" פשוט לא מספיקה כדי להפוך את הספר למעניין דיו.
לגבי באשר, יש לי בעייה עם המקום הזה. מחירי הגבינות פשוט מופרכים (חלק מהגבינות אפשר למצוא בשוק "הכרמל" בשלושים ארבעים אחוז פחות). יש לי הרגשה שהם לקו בשיכרון של מונופול - הם נהיו "טמעים", כמו שירושלמים אומרים את זה. |
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
חבל לי לשמוע על ספר ירושלמי בלי ירושלים
אבל טוב שאתה המצפן שלנו כאן..
גם אצלנו אוכלים "כדורי דודה" ועושים "אבויויו" סופרים מאתיים ועדיין משחקים "בעג'וקים" והבנות יודעות שזו השפה הירושלמית ואין סיכוי שתלך לאיבוד כי ירושלמים פעם ירושלמים תמיד.:)ואם תהיה בשוק שוב תבדוק את הגבינות של באשר, פעם היה שם מסעדת פלאפל קטנה היום הכל גבינות.. "כיף" להנציח את ירושלים מבעד לעיניים שלך..תודה |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
יש משהו בירושלים שמשאיר אצלך משהו.
כלומר, אני יכול להבין אנשים שלא מתחברים לעיר מכל מיני סיבות, רק שלא יגידו "איכס, הכול שם מלא חרדים וערבים". רדידות כזאת קשה לי לסבול. אבל באופן מוזר כלשהו ירושלים לא מתלבשת היטב על מי שלא בילה בה זמן מספיק (או שלא ניסה) - אבל אצל מי שכן התגורר בה כמה שנים הוטבע איזשהו חותם, איזה משהו, שגורם לו להגדיר את עצמו כירושלמי גם אם עזב את העיר לפני שלושים שנה. כמו ישראלים בחו"ל.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אלון, אין לך ברירה אלא לכתוב בעצמך את הספר "הירושלמי". בתור אחת שאוהבת את ירושלים
בלי לגור בה (יש לי שגרירים שם) אשמח לקרוא את הספר הזה.
|
|
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
גם אני.
כבר 17 שנים שאני לא זכאית להצביע לראשות עיריית ירושלים, ועדיין מרגישה ירושלמית להפליא. אולי כי אני עובדת בעיר וחוצה אותה לאורכה שלוש פעמים בשבוע.
כתבת יפה, ותודה על האזהרה לגבי הספר. |
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
לצערי אני מבקרת בירושליים בתדירות של חו"ל וכך
גם אני מרגישה לגבי העיר עצמה. היא מרתקת, אבל איכשהו אני לא מוצאת את עצמי שם. מצד שני גם בתל אביב אני לא מוצאת את עצמי. כנראה שדיני להשאר בצפון לנצח...:-)
|
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת על ירושלים.
גם אני ירושלמית לשעבר, אמנם לא נולדתי שם, אבל חייתי שם מגיל 10 עד 18, וחזרתי גם לעשות שם את התואר הראשון שלי. אני כבר שמונה שנים בתל אביב, ועדיין ירושלמית בלב ובנפש. ספרים על ירושלים, על שלל המקומות הנפלאים שבה, ידברו אליי הרבה יותר מאשר ספרים תל-אביביים. אין מה לעשות, אפשר לצאת מירושלים אבל אי אפשר להוציא את ירושלים ממך.
ולו היה מתאפשר לי הייתי גם אני עושה שוק כל יום שישי במחנה יהודה. בכל זאת, למדתי בחטיבת הביניים הכי קרובה לשוק שיש בירושלים, עם דוכן אשתנור בחצר... מאוד אהבתי את מה שכתבת! |
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אתה טוב -כאשר אתה- כותב מהבטן !!!.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
צודק, טעות שלי. מתאים לי לבלבל שמות...
את מחוברים לא ראיתי כך שאין לי מושג מי הדמות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה לכולם על השבחים, ועל המילים. ירושלמי, מעריך דברים כאלה. פשוטים.
אני מרגיש שקצת הרסתי לשי שטרן את היום, וחבל לי, דווקא משום שאני מאוד מעריך אותו. כנראה שבעל פה הוא עושה את זה יותר טוב. יש אנשים כאלה. בלו בלו - "הבן הטוב" זה לא של שי גולדן? דווקא את שטרן אני יותר מחבב, מאשר את הפרסונה הגולדנית הזחוחה שפגשתי ב"מחוברים". ואריה - אני עדיין חושש מהים. זה לא טבעי לי, הים הזה.
|
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
גרתי בירושלים לפני קום המדינה במשך כחצי שנה.
זה הספיק לי במשך שנים ואפילו עד היום להציג את עצמי כירושלמי לשעבר.
היה זה בחצי השנה הראשונה לחיי, כך שכמובן איני זוכר דבר מאותם ימים. לאחר מכן ירדנו לחוף כדי לגור בתל אביב ובעיקר למקום שמעניק את תפנוקי הים לשוכנים בקרבתו, שהרי סיפור ישן וידוע הוא זה המספר שהירושלמים אינם יודעים לשחות מהעדר ים בקרבתם :-) דרך אגב, למקום המגורים יש עבר היסטורי. היה זה בחדר שנשכר ממשפחה בשם מנדלבאום בבית שלימים העניק את שמו למעבר מנדלבאום הידוע. |
|
|
Mira
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מקסימה
תענוג תמיד לקרוא את הביקורות שלך.
לספר זה היו מס' ביקורות ולצערי רובם קטלו אותו אז לשימחתי אני לא אקנה אותו. אבל אני מבינה אותך על הנוסטלגיה לירושלים. נכון אני לא משם אבל יש משהו שהשתנה בהרבה מערי הפריפרייה לעומת היום, ואני מבינה אותך לגמרי. אז שוב תודה על הביקורת, טיילתי עימך לפי הביקורת קצת בירושלים. מירה |
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
איזו נוסטלגיה
אני כל כך הרבה שנים לא גרה בירושלים. גם אני התחתנתי ועזבתי למרכז.
ובכל זאת אני עדין רואה עצמי כירושלמית וחברות חדשות חושבות שאני משונה כמו ירושלמית. ובכל פעם שיש שלג ואני מגיעה רק בשבת כמו התל אביבים יש לי צביטה גדולה בלב. הבנות שלי אוספות גוגואים ואני קוראת להם אג'ואים ומצטערת שהן לא ירושלמיות. לא הייתי מפספסת ספר על ירושלים של תקופת ילדותי, אך אחרי הביקורת שלך לא אקרא. ביחוד ש"הבן הטוב" שלו אכזב |
42 הקוראים שאהבו את הביקורת
