המון שנים לא יצא לי לקרוא ספר עב כרס שכזה,
והנה השנה, יצא שמרבית ערבי החג סיפקו סופי שבוע ארוכים, בתוספת המלחמה ואי הרצון הכללי לצאת לטייל, וכך קיבלתי הזדמנות לצלול לספר ארוך ארוך.
יש בזה קסם בספרים הארוכים האלו, קסם שגורם להאטה. פשוט להתחיל לקרוא ולתת את אמונך בספר ובסופר.

מסופר על קלייר, אחות במלחמת העולם השניה הנשואה לפרנק. בירח הדבש השני שלהם, שחוגג גם את סוף המלחמה, קלייר ופרנק האנגלים נסעו לסקוטלנד כדי להתחקות אחר אבות אבותיו של הבעל.
בזמן שהוא נובר בעברו, קלייר יוצאת ללמוד על צמחי המרפא באיזור בלווי איש מקומי. כשהיא חוזרת לבדה לגבעה בה יש מעגל אבנים בסגנון סטונהנג'
קלייר נוגעת באבן שמעבירה אותה מסע בזמן היישר אל המאה ה-18 כ-200 שנה לפני השנה בה היא נמצאת כרגע.
ושם ב-1740 וקצת היא פוגשת ג'יימי הסקוטי ומשם מתחיל סיפור האהבה היפה והמרגש הזה.

בעוד שבספרים רבים אני מתעייפת מתיאורים מיגעים, פה האורך עושה חסד עם הסיפור והתיאורים, הם גם יפים אבל לא מתפייטים מדי, וגם כאילו מי מצפה ממני לדמיין לבד את המאה ה-18- הפרקים הראשונים בהם קלייר ב- 1947 מבססים היטב את הדמות, התיאורים הרבים נחוצים מאד להבנת המאה ה- 18.
ריתקו אותי במיוחד התיאורים על ניהול משק בית כמו פסקאות שלמות על הכנת נרות מדונג דבש. כן כי מי חושב על זה שסתם להדליק נר היום, זו עבודה של כמעט שבוע של הכנה לפני כמה מאות.
אני ממש הרגשתי "בתוך זה", אפילו על תיאורי הזוועות לפרטי פרטים, שזה ממש איכסה פיכסה, סלחתי לה כי הרגשתי שהם הכרחיים. אם כי לפעמים קצת דילגתי עליהם כשהם היו לי טו מאצ' - אז זה תלוי בבטן הרכה שלכם, ושלי ובכן, רכה עד מאד.

אין לי אומץ לקרוא ספר באורך כזה באנגלית, זה יהיה מאמץ גדול מדי בשבילי, אבל אם אנגלית באה לכם בטבעיות הייתי ממליצה, אני מרגישה שבתרגום משהו לא ישב עד הסוף.
ובכל זאת זה ספר קריא וסוחף שיש בו טבע, אהבה, תשוקה, שאלות מוסריות, מתח, אלימות, מלחמות, וממש טיפי טיפונת על טבעי.

נ.ב - אני יודעת שיש את הסדרה זרה שמבוססת על הספרים - לא ראיתי זרה ואני לא מתכוונת להרוס לי את הג'ימי שבראש שלי.

סיפור אהבה נפלא של קלייר רנדל הבריטית עם ג'יימי האביר הסקוטי יפה התואר!!
עלילה יוצאת דופן שמשלבת היסטוריה, אהבה, רומנטיקה, ארוטיקה,
מלחמה ורגשות עזים לדמויות הראשיות.
כששמעתי לראשונה על 'נוכרייה' ועל סדרת ספרי ההמשך...
הבנתי שקיימת סדרת דרמה בשם "זרה"המבוססת על ספריה של דיאנה גבלדון. (בנטפליקס)

התחלתי לצפות ורותקתי‼
העונה הראשונה (16 פרקים)
העונה השנייה (13 פרקים)
העונה השלישית (13 פרקים)
חלפו לי ביעף כשאני נהנית מכל רגע, ומכל שנייה של משחק משובח!

בחירת השחקנים המושלמת❗ שאבה אותי לעולם של היסטוריה ופנטזיה פנומנלית!!
הסיפור, העלילה, המשחק, התפאורה, האהבה חוצת השנים
הכול היה מפעים.
(ובמקביל בזמן הזה הספקתי לקרוא ספרים אחרים שממתינים לי בסבלנות :))

עכשיו עולה העונה הרביעית לנטפליקס, ואני בציפייה דרוכה להמשך... :)

אז למי שקרא, או טרם קרא (שאפילו עדיף לטעמי, כי אז אין מקום להשוואה)
ממליצה בגדול, בענק, לצפות בסדרה הנפלאה הזאת!!!

הביקורת שלי מתייחסת נטו לסרט,
כי הבנתי שעל הספר ישנם סייגים שאינם באים לידי ביטוי בתסריט המושלם.

בילדותי, כאשר לא היה ספר בנמצא (זה בדרך כלל היה קשור לביקור משפחתי, יחד עם ההוראה "תתנהגי יפה!") נהגתי לשחק במשחק, בו "הבאתי" דמות כלשהי מהעבר להווה, והצגתי לפניה את פלאי הטכניקה שלנו: מה את/ה אומר/ת על כבישים? ומכולת? מכונית? טלפון? בית-ספר?(איכס...) וכו'. היופי במשחק הזה היה שאפשר לשחק בו בכל מקום, בלי שלמישהו יהיה מה להגיד על זה.

הספר הזה, המעולה בעיני, עושה את ההפך: הוא ממקם את גיבורתו, קלייר רנדל, בת זמננו (בערך, בת אמצע המאה ה-20, הסיפור מסופר בתקופת סיום מלחמת העולם השנייה, בה הגיבורה היתה אחות צבאית) בסקוטלנד של המאה ה-18. קלייר מגיעה לאותו מקום ולאותו זמן במקרה, בניגוד לרצונה, ומשאירה מאחור בעל אהוב, חיים וזיכרונות. לאט לאט היא נכבשת על ידי המציאות החדשה בה היא חיה, המזמנת לה הרפתקאות, אהבה ודילמות בלתי אפשריות לפיתרון.
העלילה מרתקת, אינה גולשת למתקתקות למרות תאורי אהבה ויכולת הסופרת לגרום לנו להזדהות עם גיבורי הסיפור, וקונפליקט בין מה שאשה מהמאה ה 20 מצפה, למה שגבר מהמאה ה 18 מוכן. ויש בה גם תאור מעולה ומדוייק של תהליך החלמה מטראומה קטלנית (לא רק גופנית). והקבלה בלתי נמנעת בין מעשי אכזריות במאה ה - 18 למעשי אכזריות בממדים מפלצתיים, שהתבררו ב 1945, בתום מלחמת העולם השנייה.

מסע בזמן היה והוא פנטזיה של אנשים רבים. מין תיירות ממרומי התרבות "המתקדמת" שלנו, בה אנו יכולים להרים את אפנו באנינות ולהגיד: "תראו! אין להם מים זורמים, הם אוכלים בשר בידיים, הם מקיימים תרבות של כל דאלים גבר (אנחנו מדברים!) ונשים הן רכוש הגברים!". ועדיין בספר הזה מוגדרים רגשות וערכים אנושיים שהם על זמניים, ויש להניח שגם האדם הניאנדרטלי חווה כמוהם.

זה ספר עב כרס (872 עמודים) כמו שאני אוהבת - עוד מהתקופה שספר היה צריך "להספיק" לימים בהם הספרייה לא היתה פתוחה, ונקרא פעמים רבות עד ש(כמעט) נלמד בעל פה. לדעתי הוא אינו דורש קיצור. הוא דורש פתיחות (של הקורא) ונכונות לשקוע בתוכו ולתת לו לספר את הסיפור שלו, בקצב שלו.

אך איזה חיים יפים. כל חמישה עמודים שותים ויסקי סקוטי משובח עם החבר'ה, כל עשרה עמודים משתוללים עם חרבות ואקדחים, ובאמצע קופצים למיטה עם בת זוג להוטה יפה
וסקסית בטרוף. הכי חשוב: עם האישה לא מסכימה, סוגרים עניין בכמה הצלפות על הישבן וכך הפלא ופלא: הגברת מבינה ואומרת תודה.
היה לי קל להזדהות עם ג'יימי האבירי: גם אני אדמוני, גבוה ורחב כתפיים ולכן החלטתי בהשפעת הספר להתנהג כאביר מהררי סקוטלנד.
אחרי העבודה הנעתי את האופנוע ונסעתי לתל אביב. האופנוע הרגיש כמו סוס אביר ולשמחתי לא שבק חיים. בכניסה לעיר הגדולה התווכחתי עם כמה נהגים שברחו ממני במהירות ועודדו את תחושת הלוחם שבי.
לאחר שתיה של כוס בירה ונעיצת מבטים לוהטים בנשים היפות של ישראל חזרתי הביתה.
אוי ואבוי לי: אחרי שקיבלתי מזוגתי הצלפות לשון זועמות,
נשלחתי לאחר כבוד לישון בסלון. ניסיתי להסביר את השפעת הספר אבל שום דבר לא עזר.
לסיכום אוכל לומר:אם אין ספר אחר בסביבה והשעמום מוציא מהדעת תפתחו ותקראו.

את נוכרייה הרמתי בפעם הראשונה בחנות ספרים לפני כשנה וחצי. אהבתי את הפירוט ב"מאחורה" של הספר וקניתי אותו. לאחר שהגעתי הביתה, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא. לצערי נקעתי אי שם בעמוד 120 והרומן פשוט לא זרם לי. מאז הסתובבתי בתחושה שמדובר בעוד רומן מיותר.
למרבה ההפתעה, לפני כשבוע נמשכה ידי אל הספר בשנית, לאחר שקראתי עליו מספר המלצות והחלטתי לתת לספר צ'אנס אחד נוסף היות ואני מאמינה אדוקה שספר טוב הוא גם פונציה של הזמן שקוראים בו. בקריאה השנייה נסחפתי במלוא מובן המילה אל המסע של קלייר, מסקוטלנד של 1945 לסקוטלנד של 1743, כאשר היא מותירה מאחוריה בעל, אמבטיה חמה ומותרות כמו חשמל אל מציאות שונה לגמרי, שפה שונה ותרבות שעליה קוראים רק בספרים. קלייר מגיעה אל מלחמות שבטים, טירות קודרות ונופים מרהיבים (בדקתי בגוגל מפס, ואירלנד בהחלט אחד מהיעדים אליה אני רוצה לנסוע, בעיקר לאחר קריאת הספר).
דיאנה גבלדון מתארת ביד אומן את הקהילה והנוף של אירלנד במאה ה-18, על שלל המורכבויות שבה וכך נבלע הקורא אל תוך עלילת מסע מעניינת ומרתקת, עם דמויות מורכבות אשר מתמודדות מדי יום עם דילמות, מערכות יחסים מורכבות והיעדר דברים שאנו רואים בהם כמובן מאליו.
אחת השאלות שעולות במהלך קריאת הרומן היא הסוגייה של כיצד להתמודד עם ההיסטוריה שטרם התרחשה עבור האירים אך קלייר כבר מודעת אליה. סקוטלנד הפכה לאחת ממדינות החסות של אנגליה ושלט בה מלך אנגלי, עם כי השאירו לסקוטים עצמאות מסוימת במוסדות המשפט בעיקר. אגב, הדגל של סקוטלנד הוא הדגל העתיק ביותר בשימוש (מהמאה התשיעית!). במהלך הקריאה פניתי הרבה לווקיפדיה על מנת להבין בדיוק את האירועים עליהם מדבר הספר.
דיאנה גבלדון לא הספקה בספר 876 עמודים אלא כתבה סדרה של שמונה ספרים בנושא. בעברית יצאו בינתיים שני הספרים הראשונים בסדרה. לאחר שקראתי את הראשון, התחלתי בניסיונות לאתר את הכרך השני (שפרירית בענבר), אך לצערי ב- "צומ-צקי" הקרובים לביתי הם אינם בנמצא. אך זה לא יעצור אותי מהניסיונות להשיג את הספר. כמו כן, אני רוצה לצאת בקריאה נרגשת אל הוצאת מודן- תרגמו את שאר הסדרה ואל תשאירו את הקוראים בפני שוקת שבורה, ברם נצטרך לעבור לקוראים האלקטרוניים ולספרים באנגלית (ואז איך תתפרסנו אתם?). מאחר ואני כבר התאכזבתי מהוצאת מודן, אשר הפסיקה לתרגם את פרשת ג'יין אייר המופלאה של ג'ספר פורד לאחר שני ספרים בלבד, אני מקווה כי הפעם ההוצאה לא תאכזב.
בקיצור, ספר מעניין עם עלילה מרתקת, המשלבת הרבה פרטים היסטוריים על סקוטלנד המופלאה.מומלץ מאוד לאוהבי הספרות ההיסטורית וכן לקוראים שאוהבים לקרוא על סיפור אהבה טוב.

אחד הספרים היפים ביותר שקראתי.

קראתי גם את ספר ההמשך שתורגם "שפירית בענבר" וזהו פשוט תענוג צרוף. כעת אני קוראת את הספר השלישי בסדרה.

לדעתי זוהי טעות לכלול את הספר בקטגוריה של מדע בדיוני מפני שאלמנט המעבר בזמן הוא מינורי. זהו רומן תקופתי (סקוטלנד של המאה ה 17) מתוק וממכר להפליא. הסופרת כותבת באופן זורם ומלא הומור שגורם לקורא להישאב לתוך האוירה והעלילה וממש לשכוח את המציאות שמסביב.

מומלץ בחום.

את הספר התחלתי לקרוא לאחר שצפיתי בחצי מן העונה הראשונה של הסדרה, איפשהו שם באמצע כשהבנתי שהיא פחות רומן היסטורי ואולי קצת יותר רומן רומנטי.
בכל אופן הספר הזה לא נתן לי לעזוב לרגע, מצאתי את עצמי גומעת אותו בשלושה ימים על כל 870 עמודיו.
קלייר רנדל הגיבורה של הסיפור פשוט משכה אותי, היא מציגה דמות של אישה כל כך חזקה ויחד עם זו אחת שמתמסרת לאהבה בלי פקפוק.
אחד הדברים שאני יותר אוהבת ברומנים היסטוריים זה שאני בעצם לומדת על העבר בלי להרגיש ובספר הזה מצאתי עניין עצום בהיסטוריית סקוטלנד.
בנוסף מאוד השתעשתי מהניגוד בין קלייר האחות מהמאה ה20 לאמונות הפאגניות של תושבי הרמות מהמאה ה18.
כשקראתי את הספר לא יכלתי שלא להשוות בינו לבין פרש הברונזה, שניהם עבי כרס ויוצרים שילוב מופלא בין רומן היסטורי לרומן רומנטי.
אני ממליצה על הספר הזה בלב שלם לאוהבי הז'אנר. אל תירתעו מהעובי של הספר, הוא מושך אותך פנימה ובכלל לא שמים לב שעברו כבר שלושה ימים וכדאי אולי להניח אותו לטובת פעילויות פרודוקטיביות יותר.

אני כרגע נמצא בלב ליבה של סערת רגשות טורדנית שמתחוללת עמוק עמוק בלבי. סערת הרגשות הזו היא בעצם מן מטאפורה עדינה יחסית למה שקרה לי בעקבות הקריאה.
מצד אחד, יש בספר הזה כל מה שיכול להפוך סתם ספר רגיל לספר מושלם. יש בו כתיבה איכותית שמחזיקה מעמד די טוב במשך 876 עמודים, יש בו עלילה טובה שלמרות שהיא די חוזרת על עצמה נהניתי ממנה כל פעם מחדש, וכמובן הדבר הכי חשוב הוא הדמויות המדהימות והמקסימות. ולא רק הדמויות הראשיות קליי וג'יימי, אלא בכלל כל הדמויות.
אבל מצד שני, יש בו משהו שקצת הטריד אותי. הכתיבה אולי טובה ואיכותית אך גם סופרת מוכשרת כדוגמת דיאנה גבלדון, לא ממש הצליחה לעשות את כל ה-876 עמודים בצורה זורמת ואיפשהו הכתיבה כבר לא נראית מי יודע מה. כמו כן, כמו שכבר אמרתי, העלילה אולי מצוינת ומרתקת (למרות שהיא חוזרת על עצמה) אבל לא משנה עד כמה גבלדון מוכשרת, זה די מתחיל להמאס באיזשהו שלב.
אבל כן. הדמויות היו פשוט מושלמות.
מושלמות.

הסיפור בעצם מתחיל בצורה קצת משעממת. הוא מתחיל בהווה ומציג לנו 2 דמויות חשובות ועיקריות. האחת- הגיבורה הראשית קלייר רנדל והשניה- בעלה פרנק.
יום אחד קלייר יוצאת לטיול קצר ותוך כדי באופן מוזר למדי, היא מוצאת את עצמה באותו מקום, באותם בגדים, אך בזמן שונה, אי שם בשנת 1743.
כבר בהתחלה היא מספיקה להיאנס על ידי ג'ק רנדל שהוא בעצם הנין השישי במספר של בעלה פרנק, היא מספיקה לקשור את גורלה בשבט מקנזי, והיא גם מספיקה להתחתן עם ג'יימי פרייזר.
התקופה שהיא נופלת אליה היא אינה טובה כל כך (בלשון המעטה) בשביל נשים כמו קלייר. מעמד האישה נמוך יותר, הטכנולוגיה לא כל כך מפותחת והחשוב ביותר- אנשים רבים בגלל שטויות!
זה בעצם מן שילוב של רומן היסטורי\מסע בזמן לבין קומדיה קטנה של טעויות עם הרבה סקס ורומנטיקה וקורטוב הומור.
יש בו גם את הקטעים הרגועים והמרגשים שבאהבה והם כוללים: ישיבה בצל העץ, התמזמזויות וסקס. ויש בו גם את הקטעים הפחות רגועים כמו הקטעים עם האונס, עם ההתעללויות (הו כן, יש פה הרבה מזה) עינויים ושלל מצבים מפחידים.
נהנתי לקרוא את הספר. לפחות ב- 500 העמודים הראשונים. אני לא אומר שהוא מושלם כי הוא לא, אבל מה שכן הוא באמת סיפק אותי וגרם לי הנאה רבה. התחברתי מאוד אל קלייר החושנית, האינטליגנטית, הצינית והמשעשעת, והתחברתי מאוד גם עם ג'יימי הצנוע והחמוד (אבל אל דאגה, הוא משתנה במהירות)
לסיום, הוא ספר מצויין שהכניס אותי לעולם אחר וגרם לי קצת לשכוח את המציאות, אבל יש בו משהו שעצבן אותי קצת וגרם לי להרגיש לו בנוח.
עדיין מומלץ.

פתיח יוצא מהכלל לסדרה שלמה של המשכים. הגעתי אליו בטעות כיון שקוטלג כספר פנטזיה והוא לא. יש בו מעט מאוד מהמסתורין אבל הוא רומן היסטורי יותר מהפנטזיה. עלילה מרתקת כתובה בטוב טעם. מיד התנפלתי על הספר השני. קצב העלילה ורמת המתח טובים מאוד אבל לא מתאים לז'אנר של ספרי הפנטזיה. ממליץ לאוהבי רומנים הסטורים עם נופך של מסתורין.