ביקורת ספרותית על נוכרייה - נוכרייה #1 מאת דיאנה גבלדון
ספר מעולה

---

בילדותי, כאשר לא היה ספר בנמצא (זה בדרך כלל היה קשור לביקור משפחתי, יחד עם ההוראה "תתנהגי יפה!") נהגתי לשחק במשחק, בו "הבאתי" דמות כלשהי מהעבר להווה, והצגתי לפניה את פלאי הטכניקה שלנו: מה את/ה אומר/ת על כבישים? ומכולת? מכונית? טלפון? בית-ספר?(איכס...) וכו'. היופי במשחק הזה היה שאפשר לשחק בו בכל מקום, בלי שלמישהו יהיה מה להגיד על זה.

הספר הזה, המעולה בעיני, עושה את ההפך: הוא ממקם את גיבורתו, קלייר רנדל, בת זמננו (בערך, בת אמצע המאה ה-20, הסיפור מסופר בתקופת סיום מלחמת העולם השנייה, בה הגיבורה היתה אחות צבאית) בסקוטלנד של המאה ה-18. קלייר מגיעה לאותו מקום ולאותו זמן במקרה, בניגוד לרצונה, ומשאירה מאחור בעל אהוב, חיים וזיכרונות. לאט לאט היא נכבשת על ידי המציאות החדשה בה היא חיה, המזמנת לה הרפתקאות, אהבה ודילמות בלתי אפשריות לפיתרון.
העלילה מרתקת, אינה גולשת למתקתקות למרות תאורי אהבה ויכולת הסופרת לגרום לנו להזדהות עם גיבורי הסיפור, וקונפליקט בין מה שאשה מהמאה ה 20 מצפה, למה שגבר מהמאה ה 18 מוכן. ויש בה גם תאור מעולה ומדוייק של תהליך החלמה מטראומה קטלנית (לא רק גופנית). והקבלה בלתי נמנעת בין מעשי אכזריות במאה ה - 18 למעשי אכזריות בממדים מפלצתיים, שהתבררו ב 1945, בתום מלחמת העולם השנייה.

מסע בזמן היה והוא פנטזיה של אנשים רבים. מין תיירות ממרומי התרבות "המתקדמת" שלנו, בה אנו יכולים להרים את אפנו באנינות ולהגיד: "תראו! אין להם מים זורמים, הם אוכלים בשר בידיים, הם מקיימים תרבות של כל דאלים גבר (אנחנו מדברים!) ונשים הן רכוש הגברים!". ועדיין בספר הזה מוגדרים רגשות וערכים אנושיים שהם על זמניים, ויש להניח שגם האדם הניאנדרטלי חווה כמוהם.

זה ספר עב כרס (872 עמודים) כמו שאני אוהבת - עוד מהתקופה שספר היה צריך "להספיק" לימים בהם הספרייה לא היתה פתוחה, ונקרא פעמים רבות עד ש(כמעט) נלמד בעל פה. לדעתי הוא אינו דורש קיצור. הוא דורש פתיחות (של הקורא) ונכונות לשקוע בתוכו ולתת לו לספר את הסיפור שלו, בקצב שלו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נוכרייה - נוכרייה #1