ביקורת ספרותית על מחוז פורד - סיפורים קצרים מאת ג'ון גרישם
ספר לא משהו

---

בתור פריק של סיפורים קצרים עניין אותי איך ג'ון גרישם, יצרן רבי המכר, התמודד עם הסוגה הזאת שמחייבת כישורים לגמרי אחרים מאשר כתיבה לפי נוסחאות מסחריות הבנויות מראש לתסריט הוליוודי.
אני מודה שאינני מחסידיו של גרישם אבל חשבתי שקובץ הסיפורים הקצרים, שכולם מתרחשים בעיירה כפרית נידחת במחוז פורד במיסיסיפי (לא רחוק מהמקום שבו גדל ג'ון גרישם עצמו), יהיה אישי יותר וייגע בילדותו ובגרותו של הסופר כבן למשפחת צווארון כחול במיסיסיפי.
מסתבר שטעיתי...

שבעה סיפורים יש בקובץ כששישה מהם נעים על הסקלה בין "סביר" ל"משעמם". בכל הסיפורים יש את המרכיבים המוכרים מספריו של גרישם: עורכי דין נכלוליים, עבריינים קטנים, פשעים ומערכות משפט ללא צדק.
הסיפור הראשון הוא על כמה כפריים שנוסעים לעיר הגדולה לתרום דם ומסתבכים. השני מספר על שני בנים עם עבר פלילי המסיעים את אימם הנכה לצפות בהוצאה להורג של הבן הצעיר שלא זכה למשפט הוגן. השלישי מספר על עורך דין שניצל הזדמנות, מעל בכספים וברח מחייו האפורים. הרביעי מספר על אדם משעמם שלמד לרמות בקלפים והשתנה מהקצה אל הקצה. בסיפור החמישי גרישם מנסח כתב אישום נגד מערכת המשפט האמריקאית שמעדיפה את העשירים, הבנקים וחברות הביטוח ודורסת את האנשים הפשוטים (בדומה למה שקורה בערכאות הנמוכות בבתי המשפט כאן בארץ). הסיפור השישי, הארוך מכולם, היה כל כך משעמם עד שנטשתי אותו אחרי כמה עמודים...
את הספר מציל הסיפור האחרון שמתאר משפחה לבנה שירדה מנכסיה השולחת את הבן שחלה באיידס למות בבית רווקה זקנה ברובע השחור של העיר (העלילה מתרחשת בשנת 1989 כשהפחד והבורות בכל הנוגע לאיידס היו בשיא). זהו סיפור נוגע ללב שמתאר את מערכת היחסים שמתפתחת בין הגבר הצעיר והגוסס לאישה השחורה בת ה-75 ובמקביל מציף את כל הבערות והרוע האנושיים האפשריים.

צרם לי שגרישם לא כתב את הסיפורים מגובה העיניים של הדמויות שיצר אלא מגבוה, כשהנימה שלו מתנשאת ואף לעיתים מלגלגת. קצת הומור (ולא לגלוג) יכול היה להוסיף מלח ופלפל לסיפורים התפלים.

אם אתם חסידי גרישם קרוב לודאי שהספר יעניין אתכם.
אני, למרות היותי פריק של נובלות וסיפורים קצרים, התאכזבתי מהספר.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על מחוז פורד - סיפורים קצרים