#
ספר סיפורים של גרישם, שיכול להתפרש כניסיון של הסופר לסחוט את שאריות המיץ מהתפוז, או להרחיב את מינעד כשרונו. סיפורים שנשארו מסיבה כלשהי על ריצפת חדר העריכה. אי אפשר לטעות בסיגנונו של גרישם וגם בבחירת הנושאים שלו.
יש בספר שבעה סיפורים. כולם מגלים חלקים מגישתו הסיפורית וההומנית של הסופר. כל הסיפורים מתרחשים בעיירה בשם קלנטון, מחוז פורד, מדינת מיסיסיפי. המחוז (מומצא?) מאפשר התנהלות עירונית וכולל בתוכו עיירות שאזרחיהן שמרנים, שדעותיהם הונחלו להם על ידי אבותיהם. לרוב לא יצאו מעולם מגבולות מחוז הולדתם, ולא סקרנים לדעת מה יש בהמשכו של הכביש הבין-מדינתי.

שני סיפורים משכו את תשומת לבי והם מהווים סוג של תובנה לגבי האיזור והתושבים. האחד "להביא את ריימונד" הוא סיפור מחריד/מצחיק על שני אחים הלוקחים את אימם להיפרד מבנה הצעיר העומד בפני הוצאתו להורג. הסיפור הזכיר לי את "בבוא מותי" של פוקנר. למרות שהסיפור שונה, אני די בטוחה שגרישם קרא – והתפעל – מפוקנר, ורישומו נותר בו. הסיפור אינו חס על הקוראים ומביא את התופעה הנקראת "הוצאה להורג" במלוא זוועתה. גם כשהקורבן הוא טיפוס דוחה, שעשה את מה שנטען שעשה, שהמשיך בתעלוליו עד סוף חייו – גם אז אתה קורא את הסיפור ולא מאמין שזה מה שאנשים החליטו שהוא עונש לאנשים אחרים.
הסיפור הנוגע ללב השני הוא על הומו צעיר, חולה איידס המגיע לראשונה מאז עזב "הביתה", למות. השנה הוא 1984, הפחד מהמחלה עצום. משפחתו העשירה, ששילמה לו שיחיה רחוק מהם, משלמת לאישה שחורה שמתגוררת "מעבר למסילה" שתטפל בו בביתה, רחוק מהם, עד מותו. הסיפור נוגע ללב, בני אדם מתגלים בגדולתם גם כשהם עניים ובורים, ומנגד חסרי חמלה, ערלי לב ונקמנים יכולים להיות גם מאמינים אדוקים באלוהים.

סיפורים מעניינים, כתובים בסיגנונו המוכר והבהיר של גרישם, כולל הטוויסטים בעלילות. בסיפורים בולטת יותר מברומנים יכולתו ההומוריסטית, הצינית והאירונית של גרישם.
למרות שהוא חוזר על עצמו הוא מספק עבורי, לרוב, אסקפיזם ותובנות. אולי זה נראה אוקסימורון, אך שניהם מתקיימים, לטעמי, בספריו.

לוקח איש מוכשר כמה סיפורים קצרים שהוא כתב בשביל הכיף, כורך לספר ומוכר אותו.
גרישם הוא סופר מוכשר ולא משנה אם הוא כותב סיפור ארוך או קצר. והוא מצליח כלכלית בלי שום קשר לאורך הסיפור.
אז כאן זכינו בכמה סיפורים כאלה. וזה נחמד.
חוץ מאחד, את כל הסיפורים אהבתי. את הסגנון, התוכן והקלילות.
כשאני קורא אותם אני מרגיש כאילו אני יושב עם גרישם על המרפסת בבית הדרומי הגדול והוא מספר לי את הסיפור תוך כדי שתיית בירה או ויסקי. נחמד, לא מחייב ואפילו בלי מוסר השכל. סתם סיפור. וזה אחלה.
אז זו לא יצירת מופת של חמישה כוכבים, אבל בהחלט אחלה ספר.

בתור פריק של סיפורים קצרים עניין אותי איך ג'ון גרישם, יצרן רבי המכר, התמודד עם הסוגה הזאת שמחייבת כישורים לגמרי אחרים מאשר כתיבה לפי נוסחאות מסחריות הבנויות מראש לתסריט הוליוודי.
אני מודה שאינני מחסידיו של גרישם אבל חשבתי שקובץ הסיפורים הקצרים, שכולם מתרחשים בעיירה כפרית נידחת במחוז פורד במיסיסיפי (לא רחוק מהמקום שבו גדל ג'ון גרישם עצמו), יהיה אישי יותר וייגע בילדותו ובגרותו של הסופר כבן למשפחת צווארון כחול במיסיסיפי.
מסתבר שטעיתי...

שבעה סיפורים יש בקובץ כששישה מהם נעים על הסקלה בין "סביר" ל"משעמם". בכל הסיפורים יש את המרכיבים המוכרים מספריו של גרישם: עורכי דין נכלוליים, עבריינים קטנים, פשעים ומערכות משפט ללא צדק.
הסיפור הראשון הוא על כמה כפריים שנוסעים לעיר הגדולה לתרום דם ומסתבכים. השני מספר על שני בנים עם עבר פלילי המסיעים את אימם הנכה לצפות בהוצאה להורג של הבן הצעיר שלא זכה למשפט הוגן. השלישי מספר על עורך דין שניצל הזדמנות, מעל בכספים וברח מחייו האפורים. הרביעי מספר על אדם משעמם שלמד לרמות בקלפים והשתנה מהקצה אל הקצה. בסיפור החמישי גרישם מנסח כתב אישום נגד מערכת המשפט האמריקאית שמעדיפה את העשירים, הבנקים וחברות הביטוח ודורסת את האנשים הפשוטים (בדומה למה שקורה בערכאות הנמוכות בבתי המשפט כאן בארץ). הסיפור השישי, הארוך מכולם, היה כל כך משעמם עד שנטשתי אותו אחרי כמה עמודים...
את הספר מציל הסיפור האחרון שמתאר משפחה לבנה שירדה מנכסיה השולחת את הבן שחלה באיידס למות בבית רווקה זקנה ברובע השחור של העיר (העלילה מתרחשת בשנת 1989 כשהפחד והבורות בכל הנוגע לאיידס היו בשיא). זהו סיפור נוגע ללב שמתאר את מערכת היחסים שמתפתחת בין הגבר הצעיר והגוסס לאישה השחורה בת ה-75 ובמקביל מציף את כל הבערות והרוע האנושיים האפשריים.

צרם לי שגרישם לא כתב את הסיפורים מגובה העיניים של הדמויות שיצר אלא מגבוה, כשהנימה שלו מתנשאת ואף לעיתים מלגלגת. קצת הומור (ולא לגלוג) יכול היה להוסיף מלח ופלפל לסיפורים התפלים.

אם אתם חסידי גרישם קרוב לודאי שהספר יעניין אתכם.
אני, למרות היותי פריק של נובלות וסיפורים קצרים, התאכזבתי מהספר.

ג'ון גרישם הוא סופר מוצלח בכל הקשור לסיפורים משפטיים, חברות מושחתות, עשירים נוכלים ועורכי דין צעירים המנסים להיאבק במערכת ובחוסר צדק. מאותו רגע שכל המרכיבים האלה הוצאו מהסיפור, נותרו לנו בספר זה שבעה סיפורים דלוחים למדי. אוסף של אנשים כושלים מעיירה נידחת שמנסים כל אחד בתורו לשנות את המעגליות של חייהם, ולרוב נכשלים בכך. הכתיבה לא גרועה, אבל העלילות נראות בדיוק כמו העיירה שהוא מתאר- משמימות עם הבלחות קלות של הימורים, כסף ושאר תאוות בניסיון לשנות את המסלול הצפוי.
הסיפור היחיד ששווה את הקריאה הוא האחרון, שיש בו איזו מידה של חמלה וטוב לב אנושי. השאר צולע למדי.

קראתי את הספר עד הסוף, וזאת כדי לראות אולי הסיפור הבא יהיה טוב יותר. בהתחלה הגדרתי את הסיפורים כרמה של המקראה של ביה"ס. נווה מרגוע ונער משונה משתפרים בנושא אך הכתיבה רדודה לטעמי.

גרישם שמומחה בספרים של משפטים. כותב שוב (הבית הצבוע ) על מחוזות ילדותו. הדמויות כל כך ראילסטיות שממש רואים את העלילה על גבי הספר.

כקוראים התרגלנו לג'ון גרישם כסופר של רבי מכר שברובם הוסרטו. הרבה מתח, פלפולים משפטיים ופתרונות יצירתיים והכל כתוב בשטף, בעניין, בכישרון כתיבה נהדר ובמתח עד הרגע האחרון.

אבל יש גרישם אחר. גרישם של "בית צבוע" ו"מדלגים על החג" שמוכיחים שהוא סופר גדול לפני שהוא סופר מותחנים, ומי שקרא את הספרים מבין למה הכוונה. ועכשיו מצטרף גם "מחוז פורד".

שבעה סיפורים קצרים המתרחשים במחוז פורד, אותו מחוז שימש את גרישם גם בספרים אחרים שלו.

מהכריכה האחורית

:"שני גברים שחייהם עצובים וכאוטיים מלווים את אימם במסעה לכלא, להיפרד מאחיהם הקטן העומד להיות מוצא להורג. עורך דין שאשתו ובנותיו מזלזלות בו זוכה בהזדמנות לשים את ידו על סכום כסף הגון ולהימלט מחייו, איש אפור לומד לרמות בקלפים, וחייו משתנים, תעיר הומוסקסואל חולה איידס חוזר הביתה, לדרום, ונשלח ע"י משפחתו העשירה למות בביתה של שחורה ענייה, משפחה שנעשה לה עוול נורא בבית המשפט חוטפת את עורך הדין מטעם התביעה."

בניגוד למתח השזור בכל פיסקה ברבי המכר שלו, הסיפורים הקצרים הכתובים בכישרון הכתיבה האדיר שלו, זורמים בקצב האיטי של הדרום, למרות האירועים הסוערים שהם מבטאים. לא שחסר מתח, גרסה דינקותא גרסה, אבל יש פה מעבר לכך – סיפורים על החיים בפריפריות הבלתי מוכרות, הנחשלות ומלאות אמונות תפלות ובורות של ארצות הברית, מחוזות הכל כך רחוקים מניו יורק וסאן פרנסיסקו.

גרישם יודע לשרטט דמויות ייחודיות עם חולשות אנושיות ולעיתים אפילו לא כל כך אנושיות, לשבץ אותם בסיטואציות מתאימות לעיתים מגוחכות, לעיתים כואבות, עלילות פשוטות ומורכבות, מלאות ציניות ומלאות רגש. הדמויות בדכ' משולי החברה שלעולם לא יצליחו לצאת מהמעגל ההרסני של חייהם, אבל כמעט כולן - בלתי נשכחות.

הסיפורים מבטאים יכולת הבחנה חדה של האופי האנושי והעמקה בנפש האדם של הסופר שכותב הפעם ברגישות וברחמים.

מתאים גם לאלה שהסוגה של ספרי מתח אינה טעמם הספרותי, ולכל האוהבים - מאוד מאוד מומלץ,

7 סיפורים קצרים על אנשים במחוז פורד.הספר מתמקד בטיפוסים מפוקפקים בעיקר כתוב היטב ועם הומור דק לפרקים.ממולץ

לא מהגדולים של גרישם, אבל די טוב, חוץ משני הסיפורים הראשונים, סתמיים למדי.