על כריכת הספר כתוב בפשטות כי הוא מביא "את סיפורה של פעוטה אפילפטית מקליפורניה, בת למשפחת מהגרים מלאוס, אשר קצרים בתקשורת המילולית והתרבותית בין הוריה לרופאיה כאחד – כולם דורשי טובתה – ממיטים עליה אסון רפואי". מסגרתו החיצונית של הספר היא השתלשלות האירועים הטראגית המביאה למותה של פעוטה בת המיעוט המונגי, עם שאלפים מבניו הפכו לפליטים במסגרת האירועים הקשים שפקדו את המרחב שבין וויאטנם, לאוס וקמבודיה במחצית השנייה של המאה שעברה. כיוון שסיעות מסוימות בקרב המונגים תמכו באמריקאים, הוכר מעמדם כפליטים והם הורשו להגר אל ארצות הברית. בארצות הברית שוכנו באלפיהם בערים מסוימות שהפכו בהדרגה לקולוניות מונגיות בזעיר אנפין.
במובנים רבים תימצות הספר עושה לו עוול גדול, שכן הוא אינו מצטמצם לכדי הצגת קצרים בתקשורת המילולית והתרבותית, אלא מעיד על קיומו של נתק מוחלט. בתווך שבין חוסר הבנה אחת למשניה נפרשת בספר יריעה תרבותית עשירה, עצומה וסוחפת. בהחלט ניתן לראות בספר מסמך בעל חשיבות רפואית. אך במובנים אחרים ניתן לראות בו מסמך בעל חשיבות חברתית ממדרגה ראשונה, שכן הוא עוסק במפגש בין חברות אנושיות שונות ביותר מבחינת אופני התייחסותן אל כלל מימדי הקיום. מבחינה זו ניתן להציע את הרלוונטיות המיוחדת של הספר בישראל, ארץ שבה מתקיים תדיר מיזוג תרבויות. לא אחת נותר עולמם של העולים לארץ סגור ומרוחק מיכולת הנמצאים כאן להבינו.
הספר עשוי כמלאכת מחשבת. הוא נפתח בסופה של העלילה – מותה של הפעוטה. משם, הוא חוזר ומתחקה אחר השתלשלות האירועים מראשית מחלתה ובסגירת מעגל – בחזרה אל הסוף. במהלך סקירת אירועים זו מתוארת השתלשלות האירועים באופן תיעודי, מדעי כמעט ובנוסף מוצג הרקע התרבותי ממנו הגיעו המונגים, ובפרט משפחתה של הפעוטה. כן הוא סוקר את הלכי הרוח של הרופאים המערביים ויתר הנוגעים בדבר, שטפלו בפעוטה בכל שלב במחלתה. הספר, על אף היותו של סופו ידוע מראש ולמרות קטעים תיאוריים קשים של המחלה, שומר על רמת מתח גבוהה וסקרנות גוברת. הוא גם פותח צוהר אל תרבותם של המונגים, או שמא נאמר – אל עצם היותם, שכן – כמה מאיתנו שמעו עליהם קודם לכן?
עבודה של אן פדימן ראויה להערכה הן על האופן שבו לקטה את החומר, דבר שלשמו לבטח נדרשה לזכות באמון כל הצדדים, על הדרך הקפדנית והרהוטה שבה שזרה את הפרטים הרבים שאספה (בהזדמנות זו יש לציין לשבח את הרשימה הביבליוגראפית המפורטת המופיעה בסוף הספר עבור על החפץ להעמיק את ידיעותיו) ועל האובייקטיביות בה נקטה לאורך רוב רובה של הכתיבה. בניגוד לקפדנות שמאפיינת את כתיבתה יש מקום להעיר על ההגהות שנעשו לספר (ואין הכוונה כאן לשגיאות כתיב מכוונות שנעשו כדי לשמר את צורתם המקורית של ציטוטים מפי המהגרים המונגים).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
