ביקורת ספרותית על בורות - מהדורת 2003 מאת לואיס סצ'ר
ספר מעולה

---

אני לא חובבת גדולה של טלוויזיה בכלל, ושל ריאליטי בפרט. בכל זאת כשיש ילדים בבית, והם כן צופים, יוצא לי לפעמים לצפות יחד איתם. כך לפני כמה שנים ראיתי כמה וכמה תכניות של הסדרה האמריקאית Extreem Make-over. נכון שזה ריאליטי, אבל זה ריאליטי בשתי הסתייגויות. אחת, שבניגוד למה שקורה בתכניות שמיובאות לארץ, כאן אין כוונה לקחת אנשים ולהסית אותם זה נגד זה כדי שהצופים בבית יראו דם ויתרגשו. להיפך. הז'אנר של התכנית מוגדר feel-good ומטרתה המוצהרת היא לעשות טוב, לאנשים שנראה שמגיע להם שיעשו להם טוב. ההסתייגות השניה היא שהתכנית ערוכה בהגדרה. כל ריאליטי מבויימת וערוכה כמובן, אבל כאן אין העמדת פנים שזה לא.

ראיתי תוכנית, ונהניתי. לוקחים משפחה במצב כלכלי קשה, ועם תנאי מגורים לא ראויים, ובעזרת ספונסרים, אנשי מקצוע ומתנדבים, מסדרים להם בזמן קצר בית לתפארת. יפה. אז ראיתי עוד תוכנית, ועוד אחת. לפעמים הזלתי דמעה, הרבה פעמים התרגשתי. לאחר כמות מסויימת של תכניות כבר הבחנתי בצורת העריכה, בתבנית הקבועה שנוצרת, ובעוד "תפרים". זה עדיין לא הפריע, כי מכרו לי בועה, ואני קניתי בועה. וכדרכן של בועות או של סיפורי אגדות, טוב לסיים ב"הם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה". אמנם אפשר גם לחשוב על המשפחה שקיבלה בית הרבה יותר מדי גדול, ועוד עשוי עץ, ועל כך שהתחזוקה של הבית יקרה בבירור מכפי יכולת המימון שלהם, או על הנערה המסכנה שתמצא את עצמה בעוד שנתיים עם חדר מושקע מאוד, וממש לא מתאים, ומה היא אשמה שבגיל 12 היא אמרה שהיא אוהבת את בריטני ספירס ופרפרים. אבל למה להרוס אגדה טובה במחשבות על מציאות?

גם לואיס סצ'ר מוכר לנו אגדה. בהתאם לזאת כל המחשבות על מציאות או אמינות או היתכנות צריכות להידחק הצידה. מה יש לנו? משפחה תחת קללה, נער עם שם פלינדרומי, האשמת שווא, משפט שאינו משפט צדק, מחנה לחינוך מחדש באמצע המדבר, מלא בורות, ושמש קופחת, ולטאות ארסיות ובצלים. מה עוד יש לנו? סיפור עתיק יומין שבחובו קללה, ועוד סיפור קצת פחות ישן, שבחובו תעלומה. יש כאן גם עניין של מסורת בין-דורית, לא סתם הגיבור הוא סטנלי ילנטס "הרביעי", והרבה חברות ומחוייבות. כיאה וכיאות לאגדה יש בספר "בורות" גם הרבה מעגלים שנסגרים, ופרטים שנראים שוליים בהתחלה, מתגלים מאוחר יותר באופן מפתיע כמהותיים.

ויש הרבה כיף של קריאה. ובשביל זה בעיקר נועדו אגדות, לא? אני קראתי ונהניתי. נראה לי שאפילו פעמיים. סביר שאפילו פעמיים, כי ספרים שאני אוהבת אני קוראת יותר מפעם אחת. הבת הגדולה שלי מחזיקה את הספר הזה קרוב אליה וקוראת בו שוב ושוב. אז אנחנו ממליצות.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בורות - מהדורת 2003