ביקורת ספרותית על כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי מאת דבורה עומר (נצחיה )

כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי - דבורה עומר

ביקורת ספרותית על כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי מאת דבורה עומר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 במאי, 2013
ע"י נצחיה

אחת החוויות הזכורות ביותר לאנשים שילדותם עברה עליהם בשנות השבעים, ואולי גם בתחילת שנות השמונים, הייתה האזנה לרדיו. היום זה כבר לא קיים, אבל בילדותינו היתה בקול ישראל "פינת הילד" שהפכה אחר כך ל"פינה לאם ולילד" ובגלגול מאוחר יותר "לבת ולבן" ו"חתול בשק". את התכנית שידרה בשעות הצהרים רעיה אדמוני, והיו בה חידות, דרישות שלום, ותסכיתים בהמשכים. הספר הזה, בעל השם המוזר והארוך, שודר כתסכית בהמשכים בשם "קרשינדו ואני", ואני מאוד אהבתי אותו. החוויה הזאת, של שמיעת סיפור כתסכית, ברדיו, כזה שמחכים בכל יום לפרק הבא, כבר לא קיימת היום. יש דיסקים שמקריאים סיפורים, אבל זה לא אותו הדבר.

כילדה לא הסתפקתי רק בהקשבה לספרים. אני גם ידעתי לקרוא. בגיל שנתיים התחילו ללמד אותי אותיות, בסביבות גיל ארבע הכרתי מילים, ובגיל חמש כבר קראתי קריאה שוטפת. אמנם "ספרים של ילדים" ובעיקר כאלה שהקריאו לי קודם, אבל בהחלט קראתי. לפני שנעבור הלאה, אני חייבת להרגיע את כולם: לא. לא היה לי משעמם בכיתה א'. כיתה א' היתה מאוד מעניינת וחוויתית עבורי, אולי בגלל שהשיטה שלימדו בה קריאה היתה כל כך שונה מהשיטה שבה למדתי לקרוא בעצמי.

את "קרשינדו" גיליתי בגן שלי. גן חובה. המוטיבציה לקריאה היתה בתסכית ברדיו, כך שהכרתי את קווי הסיפור העיקריים, ואת הדמויות. בכל זאת אני זוכרת דפוס צפוף, עמודים מלאים שורות, והרבה מאוד עמודים. לא היה קל, אבל קראתי. והיה לי הרבה עם מה להזדהות: עם הילדה חנה'לה הרגישה, עם ההצקות שהילדים מציקים לה, עם הנטייה הגדולה שלה לבכות. ועם החלומות.

חנה'לה חיה בעולם נעדר הורים: אבא שלה חייב לחזור לצבא (נראה לי שגם זו חוויה שהרבה ילדים לא חווים בימינו, אבל בתקופה שבה נכתב הספר, תקופת מלחמת ההתשה, אבא במילואים היה סיטואציה תדירה אצל הרבה ילדים), אמא שלה עסוקה עם האח הקטן, ואין מי שיגן עליה מהצקות הילדים. לכן אבא שלה משאיר לה שומר: גמד קטן ומוזר בשם קרשינדו. הוא מגן עליה, עוזר לה, ולוקח אותה לכוכב החלומות, הידוע בשמו שפנדוזה מרדימון.

בקריאה מבוגרת הסיפור מעלה סוגיות קשות ביותר, כמו רשעותה האכזרית של חברת הילדים בקיבוץ, הנעדרות ההורית, מצב המלחמה. אבל כל זה לא מגיע בקריאה הילדותית, ונשאר רק הגמד ששומר, הדימיון הגדול, וכמובן - כוכב החלומות הנהדר.

12 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי

טוקבקים

+ הוסף תגובה

נצחיה	נצחיה (לפני 12 שנים ו-4 חודשים) תודה מירב. אולי נעשה כאן יוזמות נוספות, על פי הרעיון של אלון, או בהתאמה לרעיונות אחרים. נראה.
מירב	מירב (לפני 12 שנים ו-4 חודשים) ישר כח על היוזמה. יתכן שצריך לחזור עליה גם למען סופרים חיים.
נצחיה	נצחיה (לפני 12 שנים ו-4 חודשים) פרוייקט דבורה עומר. ביום חמישי בלילה, כ"ב באייר תשע"ג, 2.5.13 הלכה לעולמה סופרת הילדים הפורה דבורה עומר, והיא בת שמונים שנה. עומר השאירה אחריה שלושה ילדים, שישה נכדים וכמעט מאה ספרים. הסקירה הזאת היא חלק מ"פרוייקט דבורה עומר" כמחווה לפועלה הרב בתחום ספרות הילדים והנוער. 16 הסקירות השותפות לפרוייקט * חמדת כתבה על "דפי תמר" * נוריקו סאן כתבה על "מעשה בלולי ה..." * נתי ק. כתבה על "סיפור שקרה לי בדרך" * גלית כתבה על "אני אתגבר" * סקירה שלי על "הנשיקה שהלכה לאיבוד" * אלון דה אלפרט כתב על "צוללים קדימה" * מירב כתבה על "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי" * חני (דולומוש) כתבה על "שרה גיבורת ניל"י" * dushka כתבה על "סיפור שקרה לי בדרך" * פרל כתבה על "צוללים קדימה" * סקירה שלי על "מסע לארץ הגשם" * tuvia מצטרף למחווה וכותב על אוריאל אופק * שושי :) כותבת על "שרה גיבורת ניל"י * אפרתי כותבת על "אני אתגבר" * גלית כתבה על "לאהוב עד מוות" * סקירה שלי על "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי"