בין הספר ״ציידי הראשים״ של יו נסבו ובין ״לבד בברלין״ התגלגל לידיי הספר הזה. ״ילדות גדולות לא בוכות״. ספר שנתן לעצבי להרגע מהמתח של יו נסבו,
ונקרא בקלילות בהשוואה ללבד בברלין.
ספר מקסים עם הומור , ציני לפעמי, מרגש לעיתים ובעיקר מהנה.
הספר מעביר בקורת על איך אנחנו תופסים את השמן, השונה, זה שלא עומד בסטנדרט החברתי. הסופרת שוזרת
בצורה עדינה אמיתות בחברה האנושית. חלקן כואבות.
האם באמת אמשך לבן זוגי גם אם הוא ישמין? האם כשאדם מרזה/משמין גם משהו באישיות שלו משתנה?
מרינה אשה שמנה שחיי החברה שלה לא להיט, וחברותיה במצבה מתחילות בלקיחת גלולה הנמצאת בניסוי שתעזור להן לרדת במשקל.
מי מאיתנו לא חוותה את התחושה של להיות שמנה, גם אם אינה אמיתית...
מי מאיתנו לא חלמה על פתרון פלא לירידה במשקל... גלולה שתסתום לנו את התיאבון, שתרחיק אותנו מהנשנושים...
שנקום בבוקר פחות כמה קילוגרמים...
אז מרינה מצאה אותה ועם הפתרון הזה התעוררו להן בעיות אחרות...
צחקתי, התרגשתי, הזדהיתי - בקיצור מאוד נהניתי.
ועכשיו לציידי הראשים !

















