ביקורת ספרותית על החתול השחור האחרון מאת אווגניוס טריוויזאס
ספר טוב

---

הספר מוגדר משום מה כספר ילדים,אבל כמו ספריו של ג'ראלד דארל,ספריי קונאן דויל ושאר קלאסיקות -אני מאמין שהכוונה היא מתחילים מספרות נוער,כלומר עד 120.
דווקא הספרים הללו מדברים על אהבת האדם,אהבת הטבע ,הרמוניה ותקווה . בהכללה גסה ניתן לומר כי הספרים הללו קצת מתמוססים בהמשך כאשר אנחנו הופכים לציניים,תחרותיים ובני העידן הקפיטליסטי. הספרים למבוגרים ברובם מדברים על כאב,כישלון ,תסכול וכמובן הסוגה החדשה:" הגעתי לגיל 50-60 ואני סוגר חשבונות עם המשפחה שלי..." (ע"ע "סיפור על אהבה וחושך ו"צילה" של יהודית קציר)
ולעניינו- הספר הזה הוא פשוט מקסים ,מהנה ונהדר.הנאה צרופה .נכון אלה בדרך כלל קלישאות ,אבל כאן באמת מדובר באמת. מי שאוהב את איי יוון עם הבתים הלבנים הדלתות הכחולות והאנשים האנושיים יאהב את הספר. מעניין שגם באיים היוונים אוהבים מאוד חתולים והם חלק מהנוף במקום.
ראוי לציין את המסר מאחוריי הספר ,אבל ראוי לקרוא אותו ,כי הוא חשוב לכל הגילאים.

» ביקורות נוספות של mosheca
» ביקורות נוספות על החתול השחור האחרון