הספר הזה לעד יוותר כאחד הספרים האהובים עליי. ספרים אחרים שקראתי בגיל 11 ואהבתי במידה כה רבה אני עלולה לפחד לקרוא שוב, מחשש שאגלה שהם לא טובים כמו שחשבתי שהם כשקראתי אותם בפעם הראשונה.
עם הספר הזה אין לי כל חשש, כי אני מעולם לא אהבתי אותו משום שהיה טוב. מבחינה ספרותית אני לא בטוחה אם הוא בכלל אכן טוב. אני מניחה שהדמויות מעט שטוחות יותר ממה שהיה ראוי, שהרעיון לא מספיק מעניין בסופו של דבר, שהכתיבה א

הספר הזה כל כך מדהים. הוא כל כך עצוב שזה קשה לפעמים לקרוא אותו.
הספר מגולל את סיפורו של חתול רחוב שחור בעל אישיות מדהימה למדי, שבאחד הימים מגלה שחבריו החתולים נעלמים במסתוריות, או בעצם לא במסתוריות, בגלל האמונה התפלה המטופשת שלפיה חתולים שחורים עושים מזל רע. מאז, כל חתול שחור- בין אם זאת החתולה השחורה היפהפייה בעלת הסרט הורוד בצוואר שחיה את החיים הטובים אצל בעלים מפנקים, או אם זה חתול רחוב שחור ו

הספר מוגדר משום מה כספר ילדים,אבל כמו ספריו של ג'ראלד דארל,ספריי קונאן דויל ושאר קלאסיקות -אני מאמין שהכוונה היא מתחילים מספרות נוער,כלומר עד 120.
דווקא הספרים הללו מדברים על אהבת האדם,אהבת הטבע ,הרמוניה ותקווה . בהכללה גסה ניתן לומר כי הספרים הללו קצת מתמוססים בהמשך כאשר אנחנו הופכים לציניים,תחרותיים ובני העידן הקפיטליסטי. הספרים למבוגרים ברובם מדברים על כאב,כישלון ,תסכול וכמובן הסוגה החדשה:" ה