ביקורת ספרותית על באודולינו מאת אומברטו אקו
ספר בסדר

---

אך אומברטו, אומברטו.
אין ספק שמדובר בגאון, איש אשכולות, סופר, היסטוריון, בלשן ועוד.
מלא רעיונות מבריקים, שגורמים לחשוב, אבל הטרחנות... עודף המידע במוחו... נשפך עליך ומטביע אותך עד שאתה לא יכול יותר.

ספר אחד שלו אהבתי נורא, וקראתי בו כל מילה למרות המאמץ: "שם הוורד" המצוין. אולם בשניים נוספים שרציתי לקרוא בעקבותיו "המטוטלת של פוקו" ו"באודולינו" (שאת שניהם ניסיתי פעמיים) פשוט לא יכולתי להמשיך. הוא ניצח אותי, הרגשתי באמצע הספר שאני בדקה האחרונה בבדיקת מאמץ בריצה, שפוך לגמרי מעודף מילים, עובדות ורעיונות – הפסקתי באמצע.

למרות שלא צלחתי את הספר, אי אפשר שלא לחשוב עליו אחרי הקריאה.
הרעיון מבריק – "האם מוצאם של דברים במעשה תרמית שולל את השפעתם ואת משמעותם ההיסטורית?".
בהומור, ציניות וסרקאזם, באודולינו, גיבור הספר, כמו הברון מינכאוזן ממציא כזבים, אולם כאלה שהופכים להיסטוריה ו"אמת" (כמו שפורסט גאמפ המציא את הסמיילי, ופוצץ את פרשת ווטרגייט).
נחמד לדמיין ולהפליג במחשבות, על כל הדברים שאנחנו מחשיבים היום כהיסטוריה, דת או אמונה יוקדת שהתחלתם במעשה תרמית.

דמיינו את הראשונים שהמציאו את חוקי ומנהגי הדתות, את אלה שלוקחים אירועים שקרו או לא ומשתמשים בהם כמיתוסים, ואת ה"ההיסטוריה" של המנצחים.
כמו במניפולציות של פרסומות, מה שאנחנו מאמינים בו, ומה שאנחנו חושבים שקרה, בעצם הומצא, סופר, שונה, והותאם על-ידי אנשים בעלי אינטרס או מחשבה כלשהיא והנה אנחנו שנים אחר כך חיים את הסיפורים הללו שמעצבים את אמונותינו ומחשבותינו... (לא אשים פה דוגמאות כדי לא להרגיז... כי זה מעצבן לחשוב על זה).

למרות הרעיון המבריק, אומברטו לא יכול להתאפק, וכמו במטוטלת הוא פשוט "חופר", מעמיס עליך את כל מה שהוא יודע או יכול להמציא, וזה מעייף.

אם אהבתם את המטוטלת שלו, בטח תאהבו את זה גם, הוא אפילו יותר "קליל" (וקצר!), אבל אם לא מספר פרקים מספקים בשביל ליהנות מהרעיון לפני שתטבעו.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על באודולינו