ביקורת ספרותית על נערת התפוזים מאת יוסטיין גורדר
ספר טוב

---

מכתבים אחרי המוות נראים כאילו המנוח משוחח איתנו מקברו. אבא של גאורג כתב לו מכתב ארוך וטרח להסתיר אותו היטב, כדי שלא יימצא לפני שגאורג יוכל לקרוא אותו בעצמו. הוא ידע שימיו ספורים ושלא יזכה להכיר את בנו, שהיה בן פחות מארבע כשהוא גסס, גדל והופך לנער. וכך קרה שגאורג בן ה 15 שומע מאביו אותו אינו זוכר סיפור מרתק. וגם מכיר את אביו, כאילו דיבר איתו ישירות.

מוות הוא נושא שאנחנו לא מתמודדים איתו טוב. אנחנו כאן לתקופה קצרה ואינטנסיבית, נאבקים להשאיר זכר כלשהו בעולם, חיים חיים קצרים ואת המוות אנחנו תופסים כאסון. הדבר שנתפס בעינינו כההפך מהמוות הוא האהבה. והיא הנושא של הסיפור הזה. האב המת מספר לבנו על נערה מסתורית בה נתקל - והתאהב - כשהיה צעיר, ונסיונותיו למצוא אותה. הסיפור משלב את חייו העכשוויים של גאורג - חיי מתבגר בן 15 - עם סיפורו של אביו, כשהיה לא בהרבה מבוגר מבנו היום.

הספר חביב. הוא כתוב בפשטות, בסגנון המזכיר לי ספרים נורבגיים אחרים שקראתי, מעלה שאלות קיומיות מעניינות (האם היית בוחר להגיע לעולם אם היית יודע שחייך יהיו קצרים ותיקרע מאהוביך בטרם חיית?) בזכות הביקורת של Addicted To Books הגעתי לספר הזה (תודה!) והוא - כמו שהיא הבטיחה - אכן חמוד ביותר. ומה שחשבתי כשקראתי אותו היה האם - לו הייתי יודעת ששעתי מתקרבת - הייתי כותבת מכתב שייקרא שנים אחרי מותי? לא בטוח.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נערת התפוזים