ביקורת ספרותית על נערת התפוזים מאת יוסטיין גורדר
ספר מעולה

---

"והרי אנחנו באים לעולם רק פעם אחת: נותנים לנו, מאפשרים לנו להיכנס לאגדה הגדולה, ותכף ומיד האגדה מגיעה לסיומה".

הספר הזה הצליח להפתיע אותי מהמקום העמוק ביותר שיכול להיות.

גאורג, נער בן חמש עשרה שאיבד את אביו קצת לפני שהיה בן ארבע, מקבל ממנו מכתב. אביו כתב לו כשהיה חולה בסוף ימיו ושמר את המכתב עבורו עד אשר יגדל ויקרא בו. יום אחד מתגלה המכתב על ידי סבתו של גאורג. כאן מתחיל המסע שלנו אחר מכתב מאיש שכבר אינו נמצא אך מכתבו מנכיח אותו, את עברו, את מי שהיה, את משפחתו ואת עצם קיומו.

הספר פילוסופי מאוד והוא עוסק בשאלה הבלתי פוסקת של מה תפקידנו כאן, מה אנחנו משאירים אחרינו, אילו חיים אנחנו בוחרים לחיות וחוסר ההגינות הבלתי ניתן להכלה של המקום הזה שנולדנו אליו. העולם הוא מקום מלא בכל טוב וביחד עם זאת לבסוף צריכים להיפרד ממנו, לפעמים אפילו לפני הזמן.

ישנם הרבה ספרים שעוסקים בנושאים מהסוג הזה אבל משהו בפשטות של הסיפור, בקלות ובבהירות שבה הוא מוגש לנו, נגע בי. זהו ספר שלוקח קדימה ומצליח להביא את הקורא אל עבר רגשות של אושר ותקווה. הסופר לא מפחד לקחת נושא קשה, כואב ומודחק, אולי אפילו קלישאתי ולצעוק בקול רם: תתעוררו! זממנו קצוב כאן. לפעמים ספרים מסוג זה מנחיתים איזו טלטלה מסוימת על החיים שאנחנו חיים ובהחלט משאירים שובל של עצב קל לצד חיות ותקווה.

עמודיו האחרונים של הספר מרגשים מאוד ומצליחים להפיח חיוניות ומחשבה שאולי אחרי הכל ועם כל הקשיים, צריך לנסות לחיות את הרגעים המאושרים, אלו אשר מחזיקים ומחזקים אותנו.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על נערת התפוזים