ביקורת ספרותית על נערת התפוזים מאת יוסטיין גורדר
ספר טוב

---

לפני זמן מה נפטר קרוב משפחה שלי לאחר שלקה בסרטן מסוג קטלני ביותר. הייתי ב"שבעה", שמעתי את הסיפורים, קראתי את המכתבים שכתב לאשתו ולבני משפחתו, הסתכלתי באלבומים ובתמונות שהציגו משפחה שלמה ומאושרת, ראיתי את ילדיו הקטנים שנותרו יתומים, וליבי נצבט. מעל לכל הכאב והצער ריחפו המון שאלות שנותרו ללא מענה. מה עושה אדם שיודע שימיו ספורים, ושהוא לא יוכל לחזות בילדיו הקטנים גדלים והופכים לאנשים? מה יעשה ילד, ואיך הוא יגדל כאשר כל מה שיש לו מאבי הם רסיסי זכרונות, וסיפורים של אחרים?

מעבר לכל יש עוד שאלה שמנקרת למול אותם תמונות עגולות ושלמות של אושר משפחתי צרוף: לו היו האנשים יודעים מראש שאושרם הולך להיקטע בצורה טראגית כזאת, ושככל שהאושר גדול כך שיברון הלב שבא בעקבותיו גדול עוד יותר, האם לא היו בוחרים לוותר מראש, גם על הדבש וגם על העוקץ?

השאלות האלה חוזרות ומהדהדות עם כל פרצוף צעיר, יפה ונלהב שמוקף במסגרת שחורה בדף הראשי של העיתון. ראיתי במוסף השבת את תמונתו של רועי קליין ז"ל עם אישתו היפה ועם שני ילדיהם הקטנים, ושוב נצבט הלב למראה חיוכים על פנים שלא יחייכו עוד, לפחות לא במלוא האושר התמים שקורן מאותה תמונה.

ספרו של יוסטיין גורדר הנורווגי "נערת התפוזים" מעלה בדיוק את השאלות הללו. גיאורג הוא נער בן 15 שחי עם אימו ועם בעלה השני. מה שנותר לו מאביו הם תמונות, סיפורים, כמה סרטוני וידאו ביתיים, ושברי זכרונות - כי כמה כבר זוכר ילד מהשנים שלפני שמלאו לו ארבע? עולמו מתערער כאשר הוא מגלה פתאום מכתב ששלח לו אביו, מכתב שהוסתר בתחכום במשך 11 שנה. אביו רצה לדבר אליו כבוגר, לא כאל אותו ילד קטן ובלונדיני שאותו ליווה לגן.

במכתב מספר לו אביו על "נערת התפוזים" - נערה שראה יום אחד לובשת מעיל כתום ואוחזת שק של תפוזים. האב מספר על החמקמקות של אותה נערה, ועל מרדפו הנואש וחסר הסיכוי אחריה. מתוך הסיפור עולות אותן השאלות שהטרידו אותי, וכנראה מטרידות עוד רבים אחרים. לאב אין מענה. לגיאורג יש מענה כלשהו - חלקי.

גיאורג הוא המספר של הסיפור הזה. הוא משלב את סיפורו שלו במילותיו של אביו. כמו השיר בלתי נשכח unforgettable שבו הודבקה הקלטתה של נטלי קול על הקלטתו של אביה נט קינג קול שנפטר 30 שנה קודם לכן. הטכנולוגיה איפשרה את הדואט הזה, וגם גיאורג משתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור סיפור המשלב שני אנשים, אב ובן, עבר שמת, והווה שחי. הספר מודפס בשני פונטים שונים, מה שתמיד נראה בעיני ילדותי - משהו, אבל מתאים מאוד לספר הזה.

הסיפור שנוצר מהשילוב הוא מרתק ומרגש. אני קראתי בנשימה עצורה, וכך גם ביתי בת השלוש עשרה, והספר מומלץ בחום.

שתי הערות שקצת הפריעו לי בקריאה.
הראשונה היא בתוך תוכנו של הספר. הספר מתמודד עם שאלות של חיים ומוות, של ארעיות מול נצח. אבל הוא עושה את זה בעולם שהוא כמעט לחלוטין חסר אל. מוזכר ביקור בכנסיה, אבל לא בשביל חיפוש באל או אמת כלשהי, אלא לשם חיפוש אותה נערה עלומה. הקישור אל הנצח, אל העבר, אל מסתורין הבריאה, נעשה בעזרת טלסקופ החלל האבל המהווה סוג של "עין" שמכוונים המדענים כדי לגלות את מסתרי היקום.

השניה היא מתוך דבריו החוץ-ספרותיים של הסופר. כשחיפשתי מידע על הספר והסופר גיליתי שיש בנורווגיה סערה ציבורית בעקבות מאמר אנטישמי שפירסם. הסיפור הזה הוסיף מרירות לחמצמצות המתוקה של הסיפור. לאחר התלבטות-מה החלטתי שהסיפור הוא סיפור טוב, וגם גילויים על בורותו או רוע ליבו של מחברו בתחומים אחרים אינם יכולים לפגוע בסיפור עצמו. מצד שני ייתכן שאסתפק בשאילת הספר בספריה, ולא אקנה אותו כפי שתיכננתי מראש.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נערת התפוזים