ביקורת ספרותית על ליקוי חמה - דמדומים #3 מאת סטפני מאייר
בזבוז של זמן

---

אני לא אהבתי את הספר הזה.
חוץ מעלילה משעממת שאני בקושי הצלחתי לזכור לאחר שסיימתי לקרוא את הספר,ג'ייקוב הרגיז אותי כ"כ בספר.
כל הספר הוא טוחן לבלה בראש על זה שהיא אוהבת אותו אבל היא לא יודעת את זה.
כשבלה מבינה בסוף(ספוילר) שהיא אכן אוהבת את ג'ייקוב,אז הייתי בטוחה שהיא חושבת שהיא אוהבת אותו כי:
1)כי ג'ייקוב טחן לה כל הספר על זה.
2)כי היא כ"כ חסרת דעה שהיא פשוט חושבת שהיא תמיד הרגישה כלפיו כך(שוב,לדעתי הוא פשוט שטף לה את המוח).
זה לא שאני ל אוהבת את ג'ייקוב.אני דווקא אוהבת אותו.
אבל הרגיז אותי שגם הוא מפתח אובססיביות כלפיי בלה.
ושני הקטעים שהכי הרגיזו אותי שג'ייקוב עשה היו:

1)הקטע שהוא נישק את בלה-בעיניי זה קרוב לכפייה.אחרי שהיא פשוט מבהירה לו שהיא לא מעוניינת בו.סטפני אולי חושבת שזה רומנטי,אבל בעיניי זה פשוט מסר נוראי שאומר:אל תקשיבו לבחורה שאומרת לכם(ויותר מפעם אחת)שהיא לא מעוניינת בכם.זה בסדר לכפות את עצמכם עליה".

2)לא רק שג'ייקוב מנשק את בלה בכוח,אלא הוא גם עוד מנגן לה על המצפון כשהוא אומר שהוא אולי יהרוג את עצמו בקרב,ובכך גורם לבלה לנשק אותו.

זה פשוט הרגיז אותי! גם כפייה וגם סחיטה רגשית.

גם הספר הזה פחות מומלץ בעיניי בסדרה

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על ליקוי חמה - דמדומים #3