ביקורת ספרותית על חמודית - ילדה מיוחדת מאוד - המדור לחינוך ולהשכלה בעריכת ברטה חזן # מאת מרי מק'קראקן
ספר מעולה

---

ספר אופטימי על מורה מדהימה ששיפרה את התנהגותה של ילדה מופרעת בת 8 על-ידי קבלה בתחילה, יצירת אמון בהמשך, הצבת גבולות ועקרון מנחה של לא לתת לילדה לשלוט בעניינים.

מילדה אלימה כלפי עצמה וכלפי הסביבה, מטונפת, שלא מדברת מרצון, שצורחת וצווחת שעות על גבי שעות כדי לקבל את מבוקשה, אוכלת כמו חיה, חרדה, עם \"אני\" מפורר, חנה הופכת לאט לאט לילדה חמודה, אוהבת, אחראית, ולומדת לקחת שליטה על חייה, על התנהגותה, ואפילו מקבלת אהבה ודאגה מחבריה לכתה (גם הם מופרעים נפשית), שבתחילה נחרדו ממנה. היא מתגלה כילדה עם עצמי מפותח, כח נפשי, ושמחת חיים שמקורה עלומה.

כל רגע בטיפול בה, הוא קריטי, צעד לא נכון, וחנה הדרדרה אחורה ואיבדה את המיומנויות שרכשה במאמץ רב, שלה ושל סביבתה.
הסיכויים שלה - גרועים היו מלכתחילה, כאשר סבה ואחיה הגדול מכים אותה וקוראים לה מפגרת (למעשה היתה לה אינטליגנציה גבוהה מהממוצע), יתומה מאב, ועם אם חסרת אמצעים שמטופלת באביה הרודן ובשלושה ילדים קטנים, בעוני, כשהיא בעצמה מדוכאת וחסרת תקווה. חבריה היחידים של חנה, היו עכברי בית שכולם ניסו להרוג.

המפגש הראשון של המורה עם חנה:
\"בעודי מתבוננת דרך החלון יכולתי לראות את חנה מתבצרת בתוך מתקן סולמות התעמלות שהיה דחוק בפינה מרוחקת. היא נאחזה בשלבים, כשהיא צורחת ומתייפחת לסירוגין ופניה מתעוותות מכאב או מזעם, ואולי מפחד. שאר הילדים עמודו והתבוננו בה פעורי פה, אך אם ניסה מישהו להתקרב – שלחה את זרועה מבעד לחווקי העץ וחבטה בו.\"
\"...היא הלכה ונהייתה גרועה יותר. הגניחות והצריחות היו חזקות ועמוקות יותר מקודם. כיצד היא מסוגלת להמשיך ככה במשך זמן כה רב? למרות הכול, חשתי בגל הערצה. בתוך תוכה של ילדה זו מוכרח להימצא מקור כוח אדיר.\"
\"...חנה נאחזה בצד השלישי, מנענעת אותו ורוקעת ברגליה.... גושים גדולים של גומי-לעיסה ורוד תקועים בשערה האדמדם-זהבהב. פניתי אל העורף הקטן והמזוהם....\"
\"חנה התרוצצה אנה ואנה, הלוך ושוב במסדרון, כמו עכבר שמן במבוך. היא הייתה לבושה חלוק בית נשי עשוי כותנה, שהיה קשור למותניה בפתיל. החלוק הגיע עד קצות נעליה החומות הכבדות, והיא הייתה מועדת ונחבטת בקירות, מפיקה יללות ורטינות קצובות.\"
\"היא החליקה מזרועותיי לרצפה, השעינה את עצמה על ידיה וברכיה בתוך חלוק הבית הארוך, ובקול גניחה יללנית החלה להתנועע קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, כתינוק מיוסר בעריסה.\"
\"תחושת הביטחון שהתחלנו לבנות נעלמה. דאגה, טראומה, אלימות ופחד פלשו לחדרנו... בעודי מדברת נשמע קול עמום של חבטה כבדה, ואני הסתובבתי אל חנה. היא לא רק התנדנדה, היא הלמה בראשה, מכה בו בכוח במרצפות השחורות..... ידעתי שסדרת החבטות באה לבחון אותנו, אך חלק ממנה היה ניסיון להצמית את הייסורים שבקרבה.\"
\"התיישבתי על הרצפה ליד חנה ותחבתי רגלי מתחת לראשה, כדי לרכך את המהלומות.
\"לא. בחדר הזה אינך פוגעת בעצמך, או בכל אחד אחר. ואף אחד לא יפגע בך. את יכולה להתנדנד אם את מוכרחה, אבל שום מכות\".
(עמודים 12-15)

הדו\"ח של מורתה האחרונה של חנה:
\"...ילדה קטנה ועצובה, מופרעת, חסרת יכולת או רצון להשתמש בכלי אוכל, נתונה לפרצי בכי ארוכים ולהתקפי זעם. דיבורה הוא פרץ מסורס של עיצורים מובלעים ובלתי מובנים – ויחד עם זאת, פעילותה מראה על מודעות חריפה לסביבתה. היא נשארה קשה ומפריעה כל השנה....\"
(עמוד 19)

» ביקורות נוספות של פיית הספרים
» ביקורות נוספות על חמודית - ילדה מיוחדת מאוד - המדור לחינוך ולהשכלה בעריכת ברטה חזן #