ביקורת ספרותית על אקסלרנדו מאת צ'רלס סטרוס

---

לפעמים נראה לי שאני מכור לטכנולוגיה. אחד מהתענוגות של העידן הנוכחי הוא לפרסם איזה קשקוש ברשת ולקבל עליו לייקים, ולהיות חלק מקהילה וירטואלית.
בספר הנוכחי, המחבר (שהוא כנראה פריק רציני מאוד של טכנולוגיה) לוקח את זה עשרה צעדים קדימה, אם לא עשרים – אפשר להעלות לרשת תודעות של בעלי חיים, וחתולים וחיות ים מסכנים מנסים למצוא את עצמם בין ים של אתרים ופרסומות למשחת שיניים. ניתן לקבל תגובות מהרשת ישירות אל קליפת המוח, בכל זמן ובכל מקום.
העלילה מאוד מורכבת, מלאה בשטיקים טכנולוגיים ותיאוריות קונספירציה, ועוקבת אחרי שושלת של שלושה דורות, במשפחה שמכורה לאמצעי הטכנולוגיה בעידן שבו הטכנולוגיה היא בעצם הכול.
הספר בנוי כסדרת סיפורים קצרים, שממשיכים זה את זה. הסיפור הראשון – "לובסטרים", הוא פנטסטי בעיני. אני פשוט מת על מדע בדיוני, וכמה שהוא יותר מוזר ופרברטי כן ייטב. ככה שהסיפור הזה עונה על צרכיי היטב. בהמשך לדעתי הספר מתדרדר מעט.
המדע הבדיוני נתון בתקופתנו במשבר – ספרים שהיו פעם קלאסיקות הם היום מיושנים מאוד – קצת מגוחך לקרוא ספר של אסימוב שמתרחש באיזו ספינת חלל, כאשר האינטרנט לא הומצא, המחשב מדבר עם בני האדם בעזרת פלטי נייר ואין בכלל מכשירים ניידים. לכן "אקסלרנדו" הוא ניסיון מעניין להשיב את הז'אנר לחיים. הפעם האינטרנט מככב, ובגדול.
הבעיה היא שזהו מוצר קצת קשה לבליעה – עמוס בדמויות, וכן גדוש בפרטי מידע ותיאוריות מתחומים שונים (כלכלה, היסטוריה, תיאולוגיה) עד כדי כך שבשלב מסוים כבר קשה לעקוב. אני, שסובל מהפרעת קשב וריכוז (לא מאובחנת) מסתדר עם העניין הזה, אבל מי שאוהב ספר מסודר וסולידי יחווה תסכול רב.
בכל אופן, ניסיון מעניין להחיות את המד"ב. ללא ספק ספר מגניב ביותר, אבל בעיקר למי שאוהב להתנסות בדברים חדשים.

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על אקסלרנדו