• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האי של סופייה

האי של סופייה

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של Ori

תמונה של Ori
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
האי של סופייה

האי של סופייה

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של Ori

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Ori
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מיטל קוראת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 16 שנים

“אכזבה!!!! ספר עם פוטנציאל מדהים, אך כתוב בצורה כל כך רדודה. בסיפור ישנם כל כך הרבה אירועים דרמתיים”

29/222
ביקורות על האי של סופייה
הבאה
titish
לפני 14 שנים

“בס"ד את הספר קיבלתי מחברה טובה, שיודעת עד כמה אני אוהבת ספרים על נשים בתרבויות שונות, ממש מעט זמ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

הספר הזה, הכתוב כסיפור שורשיה של אלקסיס, שבה את לבי. לוויתי את אלני, ובתה לאחר מכן, בגעגועיהן הרבים אל יורגוס, בקשיים, המתוארים בצורה כה נוגה, את ניתוקן מן הכפר, המעבר החד והצורם אל האי.
החזקתי ידיים רועדות עם מרייה, מביטה על אהבתה העמוקה לרופא.
חיבקתי סיפור שכה קסם לי, התקופה, המנהגים, השבריריות של הרגע, בקשייו, בטלטלאות דרכו, בבושת המחלה, בחרפת הבגידה, בעוצמת האהבה.
נלקחתי למסע, למסע כה מופלא, גמעתי כל עמוד בשקיקה.
משפחה, חברים, להמליץ לכולם. זאת מתנה, לקבל כנפיים עד לכרתים, לדאות מעל המלחמה המפילה צלה על התושבים.
אני, התאהבתי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רותי-פ
רותי-פ
א
איילת יונתני
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של דין דין
דין דין
תמונה של Hope
Hope
א
אילנית1
תמונה של גלית
גלית
7קוראים|גיל ממוצע49|100%נשים

על המבקר

תמונה של Ori

Ori

חבר מזה 17 שנים
11 ביקורות•50 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של Ori
Ori
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות11
לייקים שקיבל50
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית5ספרות מתורגמת5ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Ori

עזאזל

עזאזל

יוסף זידאן

מומלץ בחום, אבל בהחלט לא לכל אחת/ד.

ספוילר ALERT
.
.
.
.
.
אמנם סוף הספר לא התווה את המשך הסיפור, דרכו של היפא המשיכה אל החופש והדהדה בחוסר הוודאות הטמון בה. המשכו בחיים, לאחר כל שאיבד בחייו (או שמא הרוויח?), הסתכם בפשרה. חיבוטי נפשו, השיח בין האלוהים לבין עזאזל, המאבק בין הטוב הטהור להיפוכו, מלוות בזהויותיו שמעולם לא הקנו לו שקט, אלא פקפוק וספק, הם הקסם של הסיפור. אלו מתארים את האנושיות השברירית, הרגעית, בין כל קרבות הענק המתרחשים מעל ובתוך ראשנו. למתואר כי הדת וענייניה דאז לא הפכו עורם, אשר בידי האדם נהפכה היא לכלי שליטה, אשר לא מותירה מקום לאמת שאינה הולמת להלך רוח התקופה ו/או הבישוף. פריסי תיאר חופש מדת באמצעות דתות אינדיווידואליות לכל אדם, העברת המושכות לעצמי, לא שגם בצורה זו אינו מוטה ע"י גורמי חוץ כל עת.
לאורך כל הספר, התענגתי על הרהוריו של היפא, הנזיר הרופא, אודות מקום הדת בתוכנו ומחוצה לנו, אודות הטוב שאינו יכול להיות מושג בשלמותו למול היפוכו המוחלט. מצאתי את עצמי משתהה לא אחת על פסקה שהחביאה תובנה יפה, נותנת לה לשקוע ולפגוש את מחשבותיי. זידאן היטיב להעביר את ניחוחות התקופה, גם אם לעתים חשתי בעוול שהתרגום יצר מעצם טבעו. לתחושתי, הספר עניין מן ההתחלה, אך תפס, טלטל, והביא עמו קסם לאורך התקדמות העלילה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•Ori
יש ילדים זיגזג

יש ילדים זיגזג

דויד גרוסמן

רציתי שחיים ישים לב אליי, לראות שוב ושוב כיצד עיניו גדלות ,נפערות כאשר סיפרתי לו על מעלליי. רציתי להרשים אותו, רציתי שיהיה שם גם אם לא אעשה רק צרות. לא יודע, הוא הפנט אותי, ידיו רצו הלוך ושוב על הפסנתר הגדול, מכשף את החדר וזועק בתוים. ידעתי שאיני כמוהו, שהוא אינו כמוני. זה מה שמשך אותי. להכניס סוכר למנוע של מנהל בית הספר, להילחם בפרה עד זוב דם, להרשים, להרשים אותו כל עת.
כיצד הילד הזה חיפש ונבר כה חזק, כמה לשורשים, מחפש דמות להצטייר כמוה, משרבט את אמו הפושעת, מפנטז על שיבולת השועל הזהובה, מריח כה בחריפות את השוקולד המתוק-מר, לובש את בגדי הבנות ושב ומגלם דמות ועוד אחת.
דויד גרוסמן, מכשף.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
תש"ח

תש"ח

יורם קניוק

יפי הבלורית, האוחזים בנשק וידם עודנה מתרגלת לאחיזה; נזרקו הם למלחמה ברצון שאינו בשל מספיק להיות באמת רצוו, החלטה. נגררים ברגליהם ועל קיבה ריקה, מנקודה לנקודה, מחפשים משהו שאינו מוחשי. אחד מהספרים המרתקים ביותר שקראתי לאחרונה. למדתי וחשתי את כאב המלחמה, גופות הלוחמים נערמו בראשי ולא נמנו, הרחתי את עשן המלחמה, התענגתי לכל פת לחם וכל רגע מנוחה דל שהיה ונפוג. הספר הזה, שייחרט אצלי לימים, לראות אויב ולא לדעת מדוע, לאהוב מדינה שקמה מתוך אבק, מתוך אפר. לראות ולחוש אהבה כה עזה למולדת ושנאה בו זמנית. מחירה של המלחמה הכאיבה לי עד מאוד. וזאת אולי כי שירתתי עם גדודי המילטאים של הפלמ״ח וזכיתי לראות ולהרגיש את כוחה של רעות, דמיי חיים, אחים לנשק. לא לפספס כזה ספר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

אלו אחד מהספרים, שגורמים לי להיזכר מדוע אני כל כך אוהבת לקרוא. מדהים ומרתק להיווכח כיצד, כל דמות, כואבת ומבינה, בסאבטקסט תמציתי למדיי, מה שגורם לו להיות הרבה יותר עוצמתי. נראה, שליקט, דויד גרוסמן, שני רומנים מדהימים, כל אחד מזוית שונה, אך לבסוף כל כך דומה. מרהיב הוא לרקום, כל דמות, בחוויותיה, בין אם אמיתי הסיפר, או שקר, כיצד האדם מסוגל, בשתיקתו הרועמת, בנצירתו של הרגעים היפים, הכה חשובים. להוליך אותנו אל נבכי הנפש, אל המיתרים הדקים, שעליהם ליבנו פורט אקורד פתוח, בלי שום התגנדרות מיותרת, בגובה ענינו, מזמין אותנו לראות את המעבר לשגרה, ללגום את המבט שאומר כאב, את החיוך שאוהב ודואב, ללבוש את בגדי היום יום מול אותה מועקה, שמפילה, שמפעימה, שמצטיירת כה גרוטסקית, את הבדידות של הפרט, גם בהקיפו את הסביב הרועש. הנסיעה המסתורית, הפאב המנוכר, הלסתות שמתהדקות סביב אותה נקודה רגישה, שפוחדים דמויותיו ליצור סביבה התייחסות. אחד מגדולי הסופרים העבריים, שלא נותן לי להתאכזב אף פעם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
לב משוגע

לב משוגע

דורית אבוש

מעבר להיותו ספר מפרה, מלא תיאורים אומנותיים ומחדד תפיסה כזו או אחרת על חרדות, על עצמאות שיקרית, ועל תרבויות שונות. אבוש מתארת מסע פרידה הכולל שלבים מרובים של הבנות, היא תוהה יחד עם ה'גיבורה' על משמעות המירוץ לחיים, על משמעות עצמאות האדם ומדגישה בספר זה את האירוניה של החופש והבלתי תלוי מול שורשי המשפחה, בני הזוג, ה'עבודה הנחשקת נשחקת'. כאשר נועה, אנטי גיבורה מהוללת, עוברת נקודות מפנה רבות, המתוארות בדיוק מופלא, ומטלטלות את עולמה הפנימי והחיצוני כאחד. היא נשאבת לאירועים כה שונים, המקצינים ומבהירים, באופן קולח, את מעשיה ומצבה. סוף עידן, תרתי משמע, היא משתחררת אט אט מעכבים רבים, אך לעולם לא לגמרי, וזו דעתי. דבר הגורם לך להסתכל בצורה מעט שונה על מעשייך ומקומך בעולם, שהוא כה דינאמי, כה בולעני ותובעני.
אמליץ, אך לא לכל אחד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

האמת, שעם כריכה כזו, היה לי קשה להתחיל את הספר, אך המליצו לי עליו לא פעם, והאמת? לא התאכזבתי.
ג'וליה החליטה לעקוב אחרי היעלמותו המסתורית של אביה, שקם יום אחד והחליט לחזור לארץ מולדתו.
תיאור הארץ הזרה והכה מנוכרת, שאט אט הפכה, בעיניה (באופן שחרה לי מעט) לגן עדן שהכיל, בצורה מעט מגוחכת, את תולדותיו של אביה, אחריו תרה ליבשת אחרת.
תיאוריו של סנדקר גובלים בדמיון ובפנטזיה, אך יש להניח מעט לרציונל ולתת לעצמך לקבל את שנכתב, באופן מיוחד ושונה.
העלילה בנויה בצורה קצת מעיקה לטעמי, בה יש להניח לאותה נוסעת, העונה לשם ג'וליה, לקבל את סיפורו של אותו זקן,
לתת לה לנוח במעבר בין מיטתה, לספתו וגם לחדרו המלא בספרים, שבאופן מציק מתקנם בחוסר יעילות מובהק, ובסבלנות אינסופית ומעצבנת.
אך למרות זאת, גם לכם כדאי ליהנות מאותו קטרזיס שהספר מסוגל להעניק, הוא אכן נותן זווית מעט שונה להסתכלות על רבים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
קין

קין

ז'וזה סאראמאגו

אזהרת ספוילר
האמת, שעברו שבועות מספר מאז קראתי ספר זה, אך כעת מוכנה אני להבין ולהשכיל את המסר במחשבותיי.
הסופר הציני חוזר לאחר כמעט עשרים שנה מאז הספר "בשורתו של ישו" הוא צועק ומרעיד את אותן קורות, שאולי נשאו אמונה שלמה, שלא שאלה שאלות ולא ניסתה לערער את המעמד הכה גרנדיוזי הזה, את אותן קורות הצלה.
הוא משתמש בחמור שידוע כגולת כתרת, מצויידת באיש הראשון שהתגרה באל, פשוטו כמילולו, כל זה באפקטים של מכונת זמן, למימדים שונים של ההווה, הוא נהנה להציג את אלוהים כילד מגוחך ונקמן, שמכה גם בצדיקים, שבודק אמונה של אנשים, וכל זאת בתיאור אף גרוטסקי של ז'וז'ה, במתיחת ביקורת גם על הצדיקים שבדורם. שממשיך לשאול ומעלה תהיות.
סוף הספר קצת הציק לי, לטעמי היה מעט קטוע, נותר רק להבין שסאראמאגו רצה ממש ניסה לעורר את התהייה לתת לקורא להישאב לחוסר האונים מול הגדול מכל, עד להתנצחות בפני אותו אלוהים. גם בשלהי הספר,מנסה הוא להביא את הסופר לקצה של המתח, לנקודת שיא, שפשוט נקטעת. סאראמאגו מנסה להעביר מסרים לגבי אמיתות דברים, יצורים, אירועים ואל, ספר שלא כדאי עליו לוותר.



מומלץ בחום, אך לא לכל אחד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
אשמת הכוכבים

אשמת הכוכבים

ג'ון גרין

אין ספק שזהו אחד מהספרים, שפשוט שובים את ליבך. הסיפור, מתעקש להיות סיפור אהבה כה פשוט, בזמן שמשתנים תלויים ובלתי תלויים, נרקמים להם עם העמודים, שנבלעים ומסבכים רגשות כה תמימים ורצונות כה רלוונטים, לצד המחלה הקשה. הכתיבה קולחת וזורמת, הספר נבלע ביום או יומיים, מתעקש להשאיר צביטה קטנה בלב. העלילה אינה "מרהיבה", מדובר סך הכל, בדרך של צמד ציפורי אהבה, בה הם מנסים למצוא קצוות תקווה בספר אחר שנגדע בשיאו, אך הסקרנות, הרצון העז למצוא סוף טוב לסיפור אחר שנכתב, אולי על מנת לנסות לנבא את עתידם של הצעירים, זה מה קסם לי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
נופל מחוץ לזמן

נופל מחוץ לזמן

דויד גרוסמן

נוגע וכואב, אוחז אותך, הולך יחד עם חבורה של אנשים, שלמראית העין, אינם קשורים אחד לשני, בדבר, מלבד מקום מגורם. ניגון נוגה של אובדן, הבן, הבת, האם או האב, הלכתי איתם, חפרתי עמם קברים של הם עצמם, בוהה עמם בחומת האבנים של חייהם, מצטיירים בעיניי, כאבם, דקירות בלתי פוסקות, דקירות אוחזות. אני והסופר, הולכים ומחפשים, את השם, שהוא אינו כאן, שאינו פה, הוא שם, רחוק מרחק אלף רגלים, הוא שם, לא מתקרב, לא נוגע, לא פוגע. הגבול הקטן, אך הכה רחוק, בין שם לכאן. הגבול הדק שבין שפיות, ללא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori

ביקורות נוספות על "האי של סופייה"

האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

מחלת הצרעת היא מחלה זיהומית רעה!
הספר שווה קריאה, גם אם אינו בעל עומק מי יודע מה.
סיפור על כאב, חולי ושכול של אנשים שנפגשו על אי מבודד (ספינלונגה) בשל צרעתם.
היסלופ מתארת מנעד רגשות רחב שאפיין את אנשי המקום, אשר ביקשו לשמור על צלם אנוש, תוך התמודדות עם האסון שהלם בהם.

מעורר תהיות כלליות, מה נותן לאדם כוחות להתמודד עם משברים. זה כמו מקום לדאגה, כפי שכתב יונתן גפן ז"ל... אשמח לקרא תובנות שלכם :)

בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא.

לפני 3 שנים•טנא
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר קריא מאד. ממש בולעים אותו. ספר מעולה לחופשה או לטיסה ארוכה. וזהו. זה כאילו עלילה טובה ומקום עם היסטוריה מורכבת וארוכה, נפלו לידיים הלא נכונות. הספר הזה שטוח לגמרי, יש טובים ויש רעים ואין כלום ביניהם, הדמויות שטוחות, העלילה מועברת כמו דו"ח וככה גם התחקיר שנעשה על האי וההיסטוריה שלו. קראתי בתחושה של החמצה, סופר טוב יותר היה לוקח את החומרים האלה ועושה מהם יצירת מופת והיסלופ הופכת את זה למעיין רומן רומנטי, וגם התרגום לא מוסיף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מירב
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

לא הז'אנר שלי, אבל הביקורות שכנעו אותי לקרא ולא התאכזבתי, סאגה משפחתית מורכבת ועצובה כתובה ברגישות. רומן טוב ומהנה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•avner
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

מדכא במיוחד, אך מעניין מספיק כדי לא להיות מעיק.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•דוריאן גריי
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר מטלטל ועוצמתי. קראתי בשקיקה

לפני שנה•
★★★★★
•רעות
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

הספר "האי של סופייה" מתרחש באי כרתים (ספציפית בכפר פלאקה ובאי ספינלונגה) וקראתי אותו בעת חופשה בכרתים. רבות נאמר על הספר הזה, שהפך לסוג של must בעיני רבים, אך הרושם שהוא הותיר בי קצת יותר מורכב.

הספר מביא סיפור אנושי מעניין, שנוטה לעתים לז'אנר אופרת הסבון, ושזור במאורעות היסטוריים: מלחמת העולם השניה (כיבוש ושחרור האי כרתים מידי הגרמנים) והיסטוריה יוונית מקומית (קורותיהם של המצורעים בכרתים, בספינלונגה וביבשת). הוא לוכד היטב את האווירה בכרתים, גם אם הוא נוטה לקלישאות ולדימויים שבכוח הותאמו לגאוגרפיה. זכורים לי כמה דימויים שקשורים בעצי זית ובזיתים (לדוגמה "היה מר כזית שנקטף זה עתה מהעץ"), כאשר זיתים הם העץ הנפוץ בכרתים, עד כדי כך שהרפרנס אליהם נדוש מדי לטעמי. כמובן שביקרנו גם באי המצורעים, לא מספיק עדויות פיזיות נותרו כדי לדמיין את הקהילה שוקקת החיים שפעלה באי ומתוארת בספר, ובכל זאת היה נחמד. את המכונית חנינו בחזית הכנסיה המפורסמת של פלאקה.

בניגוד לרוב הישראלים, טיולנו בכרתים לא כלל בטן-גב במלון הכל-כלול אלא טרקים, נסיעות מרובות ולינה בדירת airbnb. אני מציינת זאת כי כשהגעתי אל הספר בסוף כל יום, הייתי מותשת אך הספר הצליח להחזיק אותי ערה ולספק מגוון של התרחשויות גם במקבצים קטנים של עשרה עמודים. לא פלא, אם כך, שהספר עובד לסדרת טלויזיה מצליחה ביוון. הוא מותאם לרייטינג הלא-סלחני של הצופים והקוראים, שומר על רצף מרשים של התרחשויות פנימיות וחיצוניות ואין רגע דל.

יחד עם ההיסטוריה המעניינת וההתרחשויות הבלתי-פוסקות, משהו בכל זאת חסר בספר כדי להגדירו כספר איכותי. אולי זה הסוף המלאכותי, הכתיבה שאין לה ערך ספרותי יוצא דופן או התחושה שהספר נכתב כדי להיות רב מכר. יש בו ובעריכתו כמה דברים מטופשים, לדוגמה - שמה של פוטיני בספר רשום בתקציר שעל כריכת הספר כ"פורטיני" ובמהלך כל הספר כ"פוטיני". גם לא ברורה נחיצותו של טוויסט מסויים בסוף הספר (לא אעשה ספויילר) והתחושה היא שהעלילה נכתבה כך למען הדרמטיות בלבד.

לסיכום, זה ספר טוב כדי לליווי חופשה בכרתים או ביוון, רק קחו בחשבון שאורך הטיסה שעה ועשרים דקות.
בניכוי המראות ונחיתות (אין ארוחה) לא תספיקו לקרוא יותר משלושים עמודים, וגם זה רק במידה ואתם טסים בלי ילדים ;)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זוהר
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

אם לא אימא שלי, בחיים לא הייתי נוגעת בספר הזה. אני זוכרת שהתחלתי אותו, הוא נעלם לי לכמה חודשים, וכשמצאתי אותו שוב לא הבנתי כלום. אבל זאת ויקטוריה היסלופ, אז אני לא יכולה להתלונן.
בגרסה הבריטית של חוטים מקשרים ויקטוריה שמה תמונות של סלוניקי וכתבה "מסתבר שכל אוכלוסיית היהודים של סלוניקי, כ-50,000 איש, נלקחו למחנות ריכוז בשנת 1943. זה גרם לי להלם. לא היו לי מילים. ידעתי שהקהילה היהודית ביוון כמעט ונעלמה. עכשיו אני יודעת למה."
כמו התיאור הזה, גם האי ספינלונגה אמיתי, וגם עליו מתו המונים של אנשים. וזה אחד הקטעים הכי מזעזעים שיש בספר.

כדי לא לאבד את הדמויות האהובות עליי, במוח שלי, בדיסקרטיות (ומאוחר יותר על הכתב), העברתי את כולם למאה ה-21, מריה שוב בת 16 ואנה שוב בת 18, קיריציס בן 21, אלני מתה מסרטן ולא מצרעת, העיקר לא לאבד אותם.

מריה שקטה, אולי שקטה מדי. נערה יוונייה ככל הנערות, כמו קטרינה בחוטים מקשרים (רק בלי הקטע של הרקמה). כמו שמתואר בספר, יפה כמו פנינה אדומה (יש דבר כזה). אחותה הגדולה אנה דורשת תשומת לב, אולי דורשת יותר מדי. מאוד קולנית, בעלת הרבה מאוד רגש בתוכה, רגש שגרם למותה. כמו שמתואר, יפה כמו יהלום מלוטש.
השתיים בנות למשפחה מכרתים, האם, הלני, מורה. האב, יורגוס, דייג. משפחה שמתפקדת יפה עד שמגיעה הפצצה - הלני חולת צרעת. היא נלקחת עם אחד מתלמידיה, דימיטריס בן התשע, לאי ספינלונגה. מטפלים בה הרופא של האי, כריסטוס לפאקיס, וחברו, ניקולאוס קיריציס, רופא עור שמתחבב על מריה. הלני לא מחזיקה מעמד.
שנים מאוחר יותר, אנה נישאת לאנדריאס ונדולאקיס, בן לאחת המשפחות החזקות בכרתים, ובן דודו, מאנוליס, שמנהל עם אנה רומן, רוצה להינשא למריה. כחודש לפני החתונה, מריה מתגלה כחולת צרעת. היא נלקחת לספינלונגה. באותה התקופה, דוקטור קיריציס, שהפסיק את ביקוריו לפני מספר שנים, חוזר לעבוד על האי. במקביל, אנה יולדת בת בשם סופיה, ולא ידוע מי אביה של הילדה.

בלילה בו חוזרים תושבי ספינלונגה לכרתים, דוקטור קיריציס מציע נישואין למריה. מאוחר יותר באותו לילה, מגיעה המשלחת של משפחת ונדולאקיס. איש אחד נראה בורח ממנה. הדלת נפתחת, ובחורה צעירה עם גרון שותת דם נראית מאחוריה. אנה ונדולאקיס נורית באותו הלילה בו אחותה הצעירה חוזרת. "איך בלילה אחד קיבל בחזרה את בתו האחת ואיבד לתמיד את בתו האחרת."

ספר קשה, יותר מחוטים מקשרים, אני חייבת לציין. מה שעלה בגורלה של סופיה כתוב כבר בתקציר, אני לא צריכה לכתוב פה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Maddie Lautner
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

קנינו את הספר בדיוטי פרי לפני המראה לכרתים.
אשתי קראה את הספר בטיסה הלוך ובכרתים בכל רגע פנוי, ואני התחלתי לקרוא בהמתנה לטיסה חזרה.
בכרתים היינו אורחי מלון "פורטו אלונדה" שבעיירה אלונדה כ 5 ק"מ דרומית לעיירה פלאקה שמול "ספינלונגה"- אי המצורעים.
אחד הרגעים המרגשים בטיול היה הפלגה לספינלונגה. רוב התיירים מפליגים מאלונדה בספינת תיירים, אבל אנו שחזרנו את הפלגתם של המצורעים עצמם, יצאנו מהמזח הישן שבעיירה פלאקה, על גבי סירה עתיקה וגונחת, שאולי נשארה מהימים ההם. היה יום יפה ובהיר. הפלגנו בשעה 5 אחה"צ והסירה באה לאסוף אותנו בשעה 6, כשהאי נסגר (לא נעים להשאר שם בלילה, אחרי כל מה שקראת).
החווייה של לקרוא ספר וגם להיות במקום העלילה נותנת מימד אחר לחוויית הקריאה. כך גם חוויתי בברצלונה לפני 5 שנים כשאחרי שחזרנו יצא לאור הספר "צלה של הרוח" שבלעתי אותו תוך מס' ימים.
"האי של סופיה" זה ספר נפלא, קריא ומעניין, ומכניס את הקורא לחווייה של האנשים שסבלו במחצית הראשונה של המאה העשרים ממחלה שהיתה אז חשוכת מרפא. ספר מרגש מאוד , במיוחד הקטעים בהם מתוארת פרידה של חולה מבני משפחתו, כשברור שזו פרידה לעולמים, למעשה כמו מוות.
מומלץ מכל הלב, במיוחד בשילוב עם ביקור בכרתים ושייט לאי.
דרך אגב, במקור הספר נקרא "האי" ולא האי של סופיה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•oscar
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

אני מאמינה שזהו אחד הספרים שנמצאים לכל אחד על מדף הספרים, ואם לא אז כנראה הוא נתקל בספר זה.
הרבה המליצו לי עליו, ואני בהחלט יכולה להבין למה. אני חושבת שויקטוריה היסלופ היא סופרת מעולה, שיודעת לסחוף ולגעת בקוראים שלה.

זהו מהספרים שבולעים אותם תוך יום, וגם נהנים מהם.

הספר אכן מוצלח. לקח לי לא מעט זמן להתחבר אליו , אני חושבת שהתרגום תחילה הפריע לי אך בהמשך נכנסתי לסיפור והיחס אליו התמעט.
נהניתי מאוד מהקריאה. אני נהנית לקרוא על תקופה מסוימת, והתעסקות במחלת הצרעת הייתה מעניינת, ובשבילי זו הייתה בעצם הפעם הראשונה בה נתקלתי במחלה מעבר לערך באנציקלופדיה.
הדמויות של היסלופ עוברות בסיפור תלאות ומהלומות רבות אך למרות זאת הן מרימות את ראשן וצופות אל העתיד, שאולי יהיה טוב יותר. כריכת הספר מעבירה מסר זה וכמובן שעוד מסרים רבים, אם זה הבדידות, אם זה הזמן שנעצר, ההרגשה שמתנהל עולם שלם ואני נמצא במקום שהוא מנוכר לו.

אם להגיד שמצאתי עומק כלשהו בספר, לא מצאתי. אני קוראת וקוראת ומחכה לראות על מה כולם מדברים בספר הזה, ולא מצאתי.
אני חושבת שחסר בו משהו, משהו שיחדור לי ללב ויטלטל את עולמי כפי שהוא טלטל את עולמם של תושבי ספינלונגה.
בנוסף אגיד שהדרמה שהייתה בסוף הספר הרסה לי את הצפיות, ומשם כבר הבנתי שאת עיקר הספר קראתי. לטעמי זה היה קצת קיטשי וזה פגם בספר, אך כמובן זו דעתי האישית. מה גם שיש לי קצת ביקורת על הסיבה לספר בעצם את הסיפור. הסיבה שסופיה בחרה לנצור את עברה אבל ניחא, זה לא כל-כך משנה.

בקיצור, ספר באמת טוב, הוא סוחף וענייני, לי הוא חידש רבות בנושא מחלת הצרעת וזו אחת הסיבות שהכי נהניתי לקרוא אותו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תום