• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לב משוגע

לב משוגע

מאת דורית אבוש

הביקורת של Ori

תמונה של Ori
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
לב משוגע

לב משוגע

מאת דורית אבוש

הביקורת של Ori

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Ori
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מקורית

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

מעבר להיותו ספר מפרה, מלא תיאורים אומנותיים ומחדד תפיסה כזו או אחרת על חרדות, על עצמאות שיקרית, ועל תרבויות שונות. אבוש מתארת מסע פרידה הכולל שלבים מרובים של הבנות, היא תוהה יחד עם ה'גיבורה' על משמעות המירוץ לחיים, על משמעות עצמאות האדם ומדגישה בספר זה את האירוניה של החופש והבלתי תלוי מול שורשי המשפחה, בני הזוג, ה'עבודה הנחשקת נשחקת'. כאשר נועה, אנטי גיבורה מהוללת, עוברת נקודות מפנה רבות, המתוארות בדיוק מופלא, ומטלטלות את עולמה הפנימי והחיצוני כאחד. היא נשאבת לאירועים כה שונים, המקצינים ומבהירים, באופן קולח, את מעשיה ומצבה. סוף עידן, תרתי משמע, היא משתחררת אט אט מעכבים רבים, אך לעולם לא לגמרי, וזו דעתי. דבר הגורם לך להסתכל בצורה מעט שונה על מעשייך ומקומך בעולם, שהוא כה דינאמי, כה בולעני ותובעני.
אמליץ, אך לא לכל אחד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של tuvia
tuvia
3קוראים|גיל ממוצע70|33%נשים

על המבקר

תמונה של Ori

Ori

חבר מזה 17 שנים
11 ביקורות•50 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של Ori
Ori
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות11
לייקים שקיבל50
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית5ספרות מתורגמת5ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Ori

עזאזל

עזאזל

יוסף זידאן

מומלץ בחום, אבל בהחלט לא לכל אחת/ד.

ספוילר ALERT
.
.
.
.
.
אמנם סוף הספר לא התווה את המשך הסיפור, דרכו של היפא המשיכה אל החופש והדהדה בחוסר הוודאות הטמון בה. המשכו בחיים, לאחר כל שאיבד בחייו (או שמא הרוויח?), הסתכם בפשרה. חיבוטי נפשו, השיח בין האלוהים לבין עזאזל, המאבק בין הטוב הטהור להיפוכו, מלוות בזהויותיו שמעולם לא הקנו לו שקט, אלא פקפוק וספק, הם הקסם של הסיפור. אלו מתארים את האנושיות השברירית, הרגעית, בין כל קרבות הענק המתרחשים מעל ובתוך ראשנו. למתואר כי הדת וענייניה דאז לא הפכו עורם, אשר בידי האדם נהפכה היא לכלי שליטה, אשר לא מותירה מקום לאמת שאינה הולמת להלך רוח התקופה ו/או הבישוף. פריסי תיאר חופש מדת באמצעות דתות אינדיווידואליות לכל אדם, העברת המושכות לעצמי, לא שגם בצורה זו אינו מוטה ע"י גורמי חוץ כל עת.
לאורך כל הספר, התענגתי על הרהוריו של היפא, הנזיר הרופא, אודות מקום הדת בתוכנו ומחוצה לנו, אודות הטוב שאינו יכול להיות מושג בשלמותו למול היפוכו המוחלט. מצאתי את עצמי משתהה לא אחת על פסקה שהחביאה תובנה יפה, נותנת לה לשקוע ולפגוש את מחשבותיי. זידאן היטיב להעביר את ניחוחות התקופה, גם אם לעתים חשתי בעוול שהתרגום יצר מעצם טבעו. לתחושתי, הספר עניין מן ההתחלה, אך תפס, טלטל, והביא עמו קסם לאורך התקדמות העלילה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•Ori
יש ילדים זיגזג

יש ילדים זיגזג

דויד גרוסמן

רציתי שחיים ישים לב אליי, לראות שוב ושוב כיצד עיניו גדלות ,נפערות כאשר סיפרתי לו על מעלליי. רציתי להרשים אותו, רציתי שיהיה שם גם אם לא אעשה רק צרות. לא יודע, הוא הפנט אותי, ידיו רצו הלוך ושוב על הפסנתר הגדול, מכשף את החדר וזועק בתוים. ידעתי שאיני כמוהו, שהוא אינו כמוני. זה מה שמשך אותי. להכניס סוכר למנוע של מנהל בית הספר, להילחם בפרה עד זוב דם, להרשים, להרשים אותו כל עת.
כיצד הילד הזה חיפש ונבר כה חזק, כמה לשורשים, מחפש דמות להצטייר כמוה, משרבט את אמו הפושעת, מפנטז על שיבולת השועל הזהובה, מריח כה בחריפות את השוקולד המתוק-מר, לובש את בגדי הבנות ושב ומגלם דמות ועוד אחת.
דויד גרוסמן, מכשף.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
תש"ח

תש"ח

יורם קניוק

יפי הבלורית, האוחזים בנשק וידם עודנה מתרגלת לאחיזה; נזרקו הם למלחמה ברצון שאינו בשל מספיק להיות באמת רצוו, החלטה. נגררים ברגליהם ועל קיבה ריקה, מנקודה לנקודה, מחפשים משהו שאינו מוחשי. אחד מהספרים המרתקים ביותר שקראתי לאחרונה. למדתי וחשתי את כאב המלחמה, גופות הלוחמים נערמו בראשי ולא נמנו, הרחתי את עשן המלחמה, התענגתי לכל פת לחם וכל רגע מנוחה דל שהיה ונפוג. הספר הזה, שייחרט אצלי לימים, לראות אויב ולא לדעת מדוע, לאהוב מדינה שקמה מתוך אבק, מתוך אפר. לראות ולחוש אהבה כה עזה למולדת ושנאה בו זמנית. מחירה של המלחמה הכאיבה לי עד מאוד. וזאת אולי כי שירתתי עם גדודי המילטאים של הפלמ״ח וזכיתי לראות ולהרגיש את כוחה של רעות, דמיי חיים, אחים לנשק. לא לפספס כזה ספר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

אלו אחד מהספרים, שגורמים לי להיזכר מדוע אני כל כך אוהבת לקרוא. מדהים ומרתק להיווכח כיצד, כל דמות, כואבת ומבינה, בסאבטקסט תמציתי למדיי, מה שגורם לו להיות הרבה יותר עוצמתי. נראה, שליקט, דויד גרוסמן, שני רומנים מדהימים, כל אחד מזוית שונה, אך לבסוף כל כך דומה. מרהיב הוא לרקום, כל דמות, בחוויותיה, בין אם אמיתי הסיפר, או שקר, כיצד האדם מסוגל, בשתיקתו הרועמת, בנצירתו של הרגעים היפים, הכה חשובים. להוליך אותנו אל נבכי הנפש, אל המיתרים הדקים, שעליהם ליבנו פורט אקורד פתוח, בלי שום התגנדרות מיותרת, בגובה ענינו, מזמין אותנו לראות את המעבר לשגרה, ללגום את המבט שאומר כאב, את החיוך שאוהב ודואב, ללבוש את בגדי היום יום מול אותה מועקה, שמפילה, שמפעימה, שמצטיירת כה גרוטסקית, את הבדידות של הפרט, גם בהקיפו את הסביב הרועש. הנסיעה המסתורית, הפאב המנוכר, הלסתות שמתהדקות סביב אותה נקודה רגישה, שפוחדים דמויותיו ליצור סביבה התייחסות. אחד מגדולי הסופרים העבריים, שלא נותן לי להתאכזב אף פעם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

האמת, שעם כריכה כזו, היה לי קשה להתחיל את הספר, אך המליצו לי עליו לא פעם, והאמת? לא התאכזבתי.
ג'וליה החליטה לעקוב אחרי היעלמותו המסתורית של אביה, שקם יום אחד והחליט לחזור לארץ מולדתו.
תיאור הארץ הזרה והכה מנוכרת, שאט אט הפכה, בעיניה (באופן שחרה לי מעט) לגן עדן שהכיל, בצורה מעט מגוחכת, את תולדותיו של אביה, אחריו תרה ליבשת אחרת.
תיאוריו של סנדקר גובלים בדמיון ובפנטזיה, אך יש להניח מעט לרציונל ולתת לעצמך לקבל את שנכתב, באופן מיוחד ושונה.
העלילה בנויה בצורה קצת מעיקה לטעמי, בה יש להניח לאותה נוסעת, העונה לשם ג'וליה, לקבל את סיפורו של אותו זקן,
לתת לה לנוח במעבר בין מיטתה, לספתו וגם לחדרו המלא בספרים, שבאופן מציק מתקנם בחוסר יעילות מובהק, ובסבלנות אינסופית ומעצבנת.
אך למרות זאת, גם לכם כדאי ליהנות מאותו קטרזיס שהספר מסוגל להעניק, הוא אכן נותן זווית מעט שונה להסתכלות על רבים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
קין

קין

ז'וזה סאראמאגו

אזהרת ספוילר
האמת, שעברו שבועות מספר מאז קראתי ספר זה, אך כעת מוכנה אני להבין ולהשכיל את המסר במחשבותיי.
הסופר הציני חוזר לאחר כמעט עשרים שנה מאז הספר "בשורתו של ישו" הוא צועק ומרעיד את אותן קורות, שאולי נשאו אמונה שלמה, שלא שאלה שאלות ולא ניסתה לערער את המעמד הכה גרנדיוזי הזה, את אותן קורות הצלה.
הוא משתמש בחמור שידוע כגולת כתרת, מצויידת באיש הראשון שהתגרה באל, פשוטו כמילולו, כל זה באפקטים של מכונת זמן, למימדים שונים של ההווה, הוא נהנה להציג את אלוהים כילד מגוחך ונקמן, שמכה גם בצדיקים, שבודק אמונה של אנשים, וכל זאת בתיאור אף גרוטסקי של ז'וז'ה, במתיחת ביקורת גם על הצדיקים שבדורם. שממשיך לשאול ומעלה תהיות.
סוף הספר קצת הציק לי, לטעמי היה מעט קטוע, נותר רק להבין שסאראמאגו רצה ממש ניסה לעורר את התהייה לתת לקורא להישאב לחוסר האונים מול הגדול מכל, עד להתנצחות בפני אותו אלוהים. גם בשלהי הספר,מנסה הוא להביא את הסופר לקצה של המתח, לנקודת שיא, שפשוט נקטעת. סאראמאגו מנסה להעביר מסרים לגבי אמיתות דברים, יצורים, אירועים ואל, ספר שלא כדאי עליו לוותר.



מומלץ בחום, אך לא לכל אחד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
אשמת הכוכבים

אשמת הכוכבים

ג'ון גרין

אין ספק שזהו אחד מהספרים, שפשוט שובים את ליבך. הסיפור, מתעקש להיות סיפור אהבה כה פשוט, בזמן שמשתנים תלויים ובלתי תלויים, נרקמים להם עם העמודים, שנבלעים ומסבכים רגשות כה תמימים ורצונות כה רלוונטים, לצד המחלה הקשה. הכתיבה קולחת וזורמת, הספר נבלע ביום או יומיים, מתעקש להשאיר צביטה קטנה בלב. העלילה אינה "מרהיבה", מדובר סך הכל, בדרך של צמד ציפורי אהבה, בה הם מנסים למצוא קצוות תקווה בספר אחר שנגדע בשיאו, אך הסקרנות, הרצון העז למצוא סוף טוב לסיפור אחר שנכתב, אולי על מנת לנסות לנבא את עתידם של הצעירים, זה מה קסם לי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

הספר הזה, הכתוב כסיפור שורשיה של אלקסיס, שבה את לבי. לוויתי את אלני, ובתה לאחר מכן, בגעגועיהן הרבים אל יורגוס, בקשיים, המתוארים בצורה כה נוגה, את ניתוקן מן הכפר, המעבר החד והצורם אל האי.
החזקתי ידיים רועדות עם מרייה, מביטה על אהבתה העמוקה לרופא.
חיבקתי סיפור שכה קסם לי, התקופה, המנהגים, השבריריות של הרגע, בקשייו, בטלטלאות דרכו, בבושת המחלה, בחרפת הבגידה, בעוצמת האהבה.
נלקחתי למסע, למסע כה מופלא, גמעתי כל עמוד בשקיקה.
משפחה, חברים, להמליץ לכולם. זאת מתנה, לקבל כנפיים עד לכרתים, לדאות מעל המלחמה המפילה צלה על התושבים.
אני, התאהבתי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori
נופל מחוץ לזמן

נופל מחוץ לזמן

דויד גרוסמן

נוגע וכואב, אוחז אותך, הולך יחד עם חבורה של אנשים, שלמראית העין, אינם קשורים אחד לשני, בדבר, מלבד מקום מגורם. ניגון נוגה של אובדן, הבן, הבת, האם או האב, הלכתי איתם, חפרתי עמם קברים של הם עצמם, בוהה עמם בחומת האבנים של חייהם, מצטיירים בעיניי, כאבם, דקירות בלתי פוסקות, דקירות אוחזות. אני והסופר, הולכים ומחפשים, את השם, שהוא אינו כאן, שאינו פה, הוא שם, רחוק מרחק אלף רגלים, הוא שם, לא מתקרב, לא נוגע, לא פוגע. הגבול הקטן, אך הכה רחוק, בין שם לכאן. הגבול הדק שבין שפיות, ללא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Ori