ביקורת ספרותית על האחים קרמזוב (דביר / 1993) מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר טוב

---

לאחרונה חטאתי בכך שקראתי איזה ספר בלשי מסוג התת-רמה ואפילו נהנתי ממנו. אז החלטתי לחפר על חטאי בכך שבחרתי לקרוא את "אחים קרמזוב" שהתפספסו לי עד עכישו. במילים אחרות עשיתי לעצמי "החטא ועונשו"... ועונש אכן זה היה....
לא, אני מבינה שאדון דוסטוייבסקי כתב בתקופה שלא היה לו מתחרים כמו טלוויזיה או אינטרנט, אבל למה למה חייבים למרוח כך את הספר? אז האמנם הספר והראיונות העומדים מאחוריו והמוסר השכל הם יוצאים מן הכלל, אבל כשדוסטויבסקי מפתח איזשהו דיון בספר הוא בוחר לפרוס את הראיון על פני מאות עמודים על אף שהראיון מובן כבר אחרי עמוד אחד.
לא סתם צ'כוב אמר שיכולת להתבטא בקצרה היא סוג של גאונות. ועם כל הכבוד לדוסטוייבסקי הדגול אני בעד ה"קצר ולעניין".
עברתי ברפרוף על מאה עמודים אחרונים כי כבר לא יכולתי יותר. יאלה, ספר הבא.

» ביקורות נוספות של בוקי
» ביקורות נוספות על האחים קרמזוב (דביר / 1993)