איתנו זה מתחילקולין הובר5ספר המשך לספר "איתנו זה נגמר", שללא הקריאה של הספר הקודם לא ניתן להבין על מה העלילה. לעומת הספר הראשון, "איתנו זה מתחיל" מתמקד הפעם בשתי זוויות ראייה- זווית הראיה של לילי וזווית הראיה של אטלס. אני בד"כ לא אוהבת סגנון כתיבה כזה אך בגלל אהבתי לסופרת וסקרנותי להמשך העלילה לא הייתה לי ברירה אלא לקבל את הסגנון החדש. חייבת להגיד זה לא גרע מהספר לרגע, אלא אפילו להפך- הוסיף לו והמון! הפעם אנחנו הקוראים זוכים לצלול לתוך המחשבה והרצונות של אטלס ולהכיר קצת יותר בבירור סיפור אהבה מרגש משני צדדי המטבע. הספר פחות מתמקד בדברים הרעים ונותן במה לאהבה יפה חסרת מעצורים. הוא גורם לך להתאהב בדמויות הרבה יותר ממה שחשבת שאהבת אותן מקודם ומשאיר אותך עם כאב של לב שבור מההבנה שאתה צריך להיפרד מהדמויות בגלל שהגעת לעמוד האחרון. בעיני, הספר הזה הרבה יותר טוב מהראשון. הכתיבה שלו יותר ריאליסטית ותואמת את התקשורת האמיתית של בני אדם (ולכל מי שתוהה- קראתי את הספר בשפת המקור ולא בתרגום. כך שהשפה לא יכלה ללכת לאיבוד), הריגוש בו הרבה יותר חזק, הדמויות הרבה יותר בשלות והקו עלילה הרבה יותר מרצה. כמו בכל ספר של קולין הובר, מאוד קל לצלול לקריאה, השפה מאוד נוחה וקלה להבנה, הדמויות מאוד פשוטות להזדהות והעלילה טובה ולא מתאמצת מדי. לסיכום- ספר מצוין, הרבה יותר מקודמו. מומלץ מומלץ מומלץ!
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מהדורה לנוער)מארק האדון14כשהייתי בכיתה ו', חברה שלי סיפרה לי על הספר הזה. אמרה שהיא קראה אותו וזה הספר הכי מוזר שיצא לה לקרוא והיא לא מבינה איך בכלל אפשר לאהוב אותו. בכיתה ט', הלכתי להצגה על הספר וגם לא הצלחתי להבין מי נגד מי, מה קו העלילה ולמה היא ככ מוזרה. לפני שנה, מצאתי את הספר הזה באחת הספריות ברכבת והחלטתי שאני חייבת לקרוא אותו כדי לגבש עליו דעה אישית ולהבין מה ככ מעניין בו שכולם ככ מדברים עליו. אז לאחר שקראתי אותו אני יכולה להגיד לכם שוואו! מארק האדון (הסופר) מצליח להעביר בצורה מופלאה מחשבה של ילד על גבול הספקטרום הסובל מתסמונת אספרגר. אפשר להרגיש את הכאב שלו, האושר שלו, הקושי שלו וכל חוויה שהוא חווה מהנקודת מבט שלו. הקו עלילה אומנם לא הכי מתפתח, ואין איזה מתח עוצר נשימה, אך הידע שאתה צובר במהלך הקריאה והמחשבות שהספר נותן לך שווים את ההשקעה של הזמן שלך בספר הזה. אני אוהבת ספרים שמפתחים אותך ומלמדים אותך דברים חדשים. אחד הדברים היותר זכורים לי מהספר הזה הוא בעיית מונטיהול. מתמטיקה אף פעם לא ריגשה אותי, אבל כריסטופר הצליח להסביר לי את הבעיה המשוגעת הזאת ואני לא מצליחה להפפסיק להתלהב ממנה. ספר שבמהות שלו מאוד מאוד מזכיר לי את "התפסן בשדה השיפון"- הסגנון האהוב עליי. ספרים שגורמים לך לחשוב לטווח הרחוק. לונג סטורי שורט כמו שאומרים, אחלה ספר לאוהבי הסגנון המוזר של הספרים, קצת לא ברורים ועם הרבה מחשבה מעבר. מומלץ ביותר!!
הכול הכולניקולה יון12תקופה ארוכה שלא יצא לי לקרוא ספרים. עבודה, שגרה, טלפון ששואב ובעיקר סדרות. למזלי הגיע כיפור בו עוזבים הכל והיד נמשכת לעבר הספר שקרץ לך הרבה זמן. אתחיל בזה שהתחלתי וסיימתי את הספר באותו היום. דבר שלא קורה הרבה בעיקר לא בתקופה האחרונה. ספר קריא ביותר, שפה קלילה, עלילה מובנת, אהבת נעורים ובעיקר בעיקר מעביר את הזמן בצורה הטובה ביותר. העלילה מדברת על מדלין, ילדה הסובלת ממערכת חיסון חלשה במיוחד, המתבטאת באלרגיות חמורות למרבית הדברים הקיימים בעולם. ילדה שכל החיים גדלה בתוך החדר שלה ללא אפשרות לצאת לעולם החיצון ולגלות אותו. באחד מן הימים, בהיותה בת 18, מגיעים שכנים חדשים מעבר לביתה. מדלין מבחינה בבחור צעיר ומחליטה לעקוב אחריו במבטה עד שמגיע היום בו הם מחליטים להתכתב במחשב. משם כבר סיפור שאני לא הולכת לספר מחשש לספוילרים. סגנון הספר מאוד מזכיר את "אשמת הכוכבים" וזה בדיוק הוייב שהוא נותן לאנשים שמחפשים ספרים בסגנון. להגיד שזה ספר אחד הטובים שקראתי? לא. ספר טוב שמעביר את הזמן בקלילות? לחלוטין כן! נהנתי מאוד אך לא הייתי משתגעת ממנו עכשיו :)
בעיניים ירוקותדניאל טאובה19אני יושבת לי בבסיס ורואה את שותפתי למשרד קוראת ספר לא מוכר בכלל. מתוך סקרנותי ואהבתי לספרים, שאלתי אותה מה זה הספר הזה והאם הוא מעניין. היא סיפרה לי שזה אחד הספרים הטובים שהיא קראה בחיים שלה, ושהיא לגמריי ממליצה לי עליו. לקחתי לה אותה מהידיים והתחלתי לקרוא את התקציר. לא ברור בכלל. מדבר על המחיר של הספר והאם הוא שווה את הכסף. מה?? זאת הייתה השאלה הראשונה שעלתה לי לראש. סובבתי את הספר וראיתי "סיפורו של דור הטינדר והרטלין". שניי הדברים האלה הספיקו בשביל לסקרן אותי ולגרום לי להשאיל ממנה את הספר ולקרוא. העמוד הראשון- שכבתי עם זאתי. העמוד השני- שכבתי גם עם זאתי. העמוד השלישי- אני חושב על אהבת חיי אבל שוכב עם ההיא. אוקיי.. הבנתי על איזה ספר נפלתי. יצא לי לקרוא גם ספריי אירוטיקה, זה לא מפחיד אותי. אני נותנת לספר הזדמנות נוספת וממשיכה לקרוא בתקווה לפואנטה ולהתרגשות בסוף הספר כמו שהיה לשותפתי למשרד. אני קוראת וקוראת וקוראת והופ אני כבר בסוף הספר ועדיין לא מצאתי בו עניין. הספר באמת נורא קליל ונחמד להעברת הזמן אך חסר פואנטה לחלוטין. שום תוכן, שום נקודות למחשבה, שום עיניין. נטו סיפור חיי המין הלא ככ מעניינים של הסופר. דניאל טאובה נורא ניסה להיות אילן הייטנר, ולהעביר איזשהי פואנטה כמוהו, אך לדעתי נכשל ובגדול. רק דבר אחרון נשאר להגיד- אם את רוצים ספר על חיי הרווקות בתל אביב תשאירו את הספר הזה בצד, כי הרבה פואנטה ועיניין לא תמצאו בו.
היינו שקרניםא' לוקהארט4כמו רוב הספרים אצלי בחדר, גם הספר הזה שכב אצלי על המדף הרבה מאוד זמן. השם שלו נורא סיקרן אותי "היינו שקרנים". למה דווקא היינו? למי הם שיקרו? איך הם השתנו? מי הם בכלל? התקציר לא עזר לי בפיצוח השם וגם לא בהבנת העלילה. לא קראתי על הספר שום ביקורות, שום תקצירים ושום גלום. התחלתי לקרוא אותו בלי שום ידע קודם, ואני מודה על זה שלא קיבלתי עליו שום מידע. הספר במילה אחת- יפייפה. בהתחלה אומנם נורא קשה להבין את צורת הכתיבה של לוקהארט בגלל המטאפורות הארוכות והככ מוחשיות שהיא תיארה. "ואז הוא שלף אקדח וירה לי בחזה" קראתי כמה פעמים את השורה הזאת במטרה להבין את ההקשר לסיפור, ורק לאחר כמה פעמים הבנתי שכל התיאורים הככ מוחשיים שהיא כותבת הם בעצם מטאפורות לרגשות ותחושות. הצורת כתיבה שלה ללא ספק יוצאת מן הכלל, מרגשת, וקלה לקריאה. התחלתי לקרוא את הספר ולא ככ מצאתי את הפואנטה בו. לפי הביקורות מאחוריי הספר ראיתי שאמורה להיות תפנית בעלילה, אבל באמת לא ידעתי איך אפשר להפתיע בסיפור הזה. מה אני אגיד לכם? הופתעתי. הופתעתי מאוד. לדבר כזה באמת לא ציפיתי. לגמריי תפנית בעלילה מטורפת. מה לעזאזל?? מה קרה שם?? איך?? למה?? מההה?? כל השאלות האלה הסתובבו לי בראש ולא יצאו. המשכתי לחשוב על סוף הספר הרבה ימים אחריי שסיימתי לקרוא אותו. עד עכשיו הוא לא יוצא לי מהראש. למרות שאתה חושב שהגיבורים לא נכנסו לך ללב ושלא התחברת אליהם, אתה מבין כמה לוקהורט הצליחה להחדיר לך אותם ללב. אחד הספרים היפים שקראתי בזמן האחרון. מלבד העלילה הסוחפת והמטאפורות היפות, נמצאת גם ביקורות על רדיפת בצע. "מי הרג את הנסיכות? הדרקון או אבא שלהן?" מלא נקודות למחשבה ומלא משפטים שלא נותנים לך מנוחה. אין לי יותר מה להוסיף. לגמריי ספר שלא יעזוב אותי עוד הרבה זמן.
חמישים גוונים של שחרוראריקה לאונרד ג'יימס3משום מה החלטתי לא לקרוא רצוף את סדרת הספרים הזאת. אחריי כל ספר בחרתי ספר אחר לקרוא רק כדי להביא לעצמי לנוח מכל ה"וואדפאק" שחוויתי. בדיעבד כשאני חושבת על זה, אני שמחה שבחרתי לקרוא את הספר הזה ככה. אני שמחה שיצא לי "לחיות" עם הסדרה הזאת כמעט שנתיים רצוף. אני שמחה שיצא לי להתענג לאט לאט עם הספרים האלה ולהבין אותם קצת יותר טוב מאלה שקראו מהר. אני לא אשקר ואגיד שאהבתי את הסדרה הזאת מהספר הראשון. לא. שנאתי את הספר הראשון. כריסטיאן היה מגעיל, אנה הייתה סתומה והעלילה? העלילה לא הייתה נוכחת. עם הזמן ועם הספרים הגיעה העלילה והתחילה להתפתח נורא מעניין. התלחתי לקבל תקווה שהסדרה הזאת יכולה להיות טובה. בספר השלישי כבר הבנתי שהתאהבתי. העלילה הייתה מעניינת, אנה גידלה לעצמה קצת עמוד שדרה, כריסטיאן התרכך ונהיה הרבה יותר רגיש ונחמד ולאט לאט גם מושלם. לא חושבת שיצא לי לקרוא לפניי כן ספר שהגיבור הראשי שם ככ השתנה. מהכריסטיאן הסאדיסט, המגעיל, החסר רגש והסגור התפתח כריסטיאן האוהב, הרגיש והמלא שמחת חיים. א ל ג'יימס ניסתה להכניס קצת מתח/ אקשן לסיפור ועמדה במשימה הזאת טוב מאוד. אומנם, המתח היה לרגעים ספורים בלבד, אך זה עדיין הוסיף מאוד לספר והראה שהיא אכן סופרת שיכולה להתפתח בכתיבה שלה לעוד הרבה כיוונים. לסיכום אני רוצה להגיד שהספר הזה נכנס לרשימת הספרים האהובים עליי ונורא קשה לי להיפרד מהסדרה הזאת. וכמו שאני אומרת תמיד: מי שלא אהב את סדרת הספרים הזאת, כנראה הפסיק את הקריאה שלו בספר הראשון.
13 סיבותג'יי אשר8כמו רוב הספרים שאצלי בבית, גם זה שכב הרבה זמן על המדף, עד שיום אחד הוא תפס לי את העין והחלטתי לקרוא. סיפור על ילדה שהתאבדה והחליטה להקליט את 13 הסיבות להתאבדות שלה. ספר מאוד קריא. סיימתי אותו ביומיים- שלושה, מה שבד"כ לא קורה כי אני אחת שאוהבת לקחת את הזמן שלי עם הספרים. אבל הספר הזה ריתק אותי. והרגשתי מחויבת לסיים לקרוא אותו הכי מהר שאפשר. אין בו פרקים ברורים. אני אוהבת לקרוא ספר שיש בו בפרקים ברורים ולא שחילקו את הספר לארועים או לנקודות מבט שונות, זה דיי מעיק עלי ואני לא הכי מעדיפה את הספרים האלה. אבל בגלל שכל עלילת הספר קורת ביום אחד התגמשתי ולא "התעצבנתי" על הסופר שבחר לחלק ככה את הספר (בצורה של 13 קלטות). בגדול אין הרבה מתח בספר (זה גם לא הז'אנר) אבל הספר כן מצליח לשאוב אותך אליו ולגרום לך לרצות להמשיך לקרוא. אני אוהבת ספרים שגורמים לך לחשוב אחריי זה, ומביאים לך איזשהי נקודת מבט חדשה על החיים, ו"13 סיבות" הצליח להביא לי נקודה למחשבה. הוא הראה לי שלא תמיד מה שטריוויאלי לאנשים מסויימים, טרווילאלי לכולם. צריך לשקול כל מעשה שלך ולראות שאתה לא פוגע באף אחד, כי יכול להיות שמה שלך נראה שטותי, לאחר זה נראה כסכנת חיים. המסר בספר דיי ברור, והוא לא להתעלם מאנשים שקשה להם או שמראים סימנים של דיכאון או עצב. אלא לבוא ישר ולהוציא אותם מזה, לא לחכות שכבר יהיה מאוחר מדי. אי אפשר להגיד שהספר השאיר עליי ממש רושם ואני לגמריי לא יכולה להגיד שהוא "וואו" אבל כן שווה לקרוא אותו, הוא נחמד בהעברת זמן- ספר קליל.
חמישים גוונים של אופלאריקה לאונרד ג'יימס1ישר איך שסיימתי לקרוא את הספר הראשון רצתי לספריה לקחת את הספר השני- את הספר הזה. מיד התחלתי לקרוא, וישר בפרקים הראשונים הבנתי שהספר הזה הולך להיות ממש שונה מהספר הראשון. הספר הזה השתנה 180 מעלות מהספר הקודם. המתח המטריף הזה שלא היה קודם, העלילה שהתפתחה במהירות, והלחץ שליווה אותי למשך כל הספר הפך לי את הספר לאחד הספרים האהובים עליי. א ל ג'יימס פשוט שינתה את ז'אנר הכתיבה שלה בצורה ככ דרסטית שאני עד עכשיו לא יכולה להתאושש, מאירוטיקה למתח. הספר הזה הוציא ממני המון רגשות, ברובן שוק ורצון לא הגיוני להמשיך לקרוא. ציפיתי מהספר שיהיה כמו הקודם- עלילה רדודה וחסר מתח אך הוא הפתיע אותי ממש ממש לטובה ופשוט השאיר אותי פעורת פה. בקיצור- אנשים שאומרים שהם לא אוהבים את סדרת הספרים כנראה הפסיקו את הקיאה שלהם בסוף הספר הראשון. המילה היחידה שנשארה לי לומר היא: וואו.
חמישים גוונים של אפור אריקה לאונרד ג'יימס4קצת לפניי ה14 בפברואר 2016 שמעתי לראשונה את השם "חמישים גוונים של אפור". ראיתי את הטריילר ה"סדיסטי" והבנתי שזה הולך להיות הסרט המדובר של החורף. לאחר כמה זמן גיליתי שהסרט מבוסס על ספר וזה רק החלק הראשון מתוך שלושת הספרים הקיימים. אני בדרך כלל לא בן אדם של לראות סרט לפניי ספר, אבל הסרט הזה משך אותי מסיבה לא ברורה והחלטתי לראות אותו עם חברות. התאהבתי בסרט.ראיתי אותו אח"כ אוליי עוד 5 פעמים והתאהבתי בו שוב ושוב. למרות כל התגובות הרעות המשכתי לאהוב אותו. תמיד רציתי לקרוא את הספר אבל איכשהו לא מצאתי את הזמן. בערך לפניי חודשיים לקחתי בפתאומיות מוחלטת את הספר מהספריה, וישר התחלתי לקרוא. הופתעתי לגלות שהספר מאוד שונה מהסרט, יש בו הרבה יותר פרטים, הרבה יותר "תחושה", הרבה יותר רקע ומידע. (ברור בכל ספר זה ככה). הדמויות מאוד עיצבנו אותי במיוחד כריסטיאן גריי "הלא שפוי". התעצבנתי מאוד בספר, כל פרק שהייתי מסיימת הייתי מקללת את כריסטיאן גריי ואת אנה סטיל. אמרתי על כריסטיאן שהוא מזעזע אותי ועל אנה אמרתי שהיא טיפשה ברמה. למרות העצבים, המשכתי לקרוא (כי הסקרנות שלי הורגת אותי) עד הסוף. ישר אחריי שסיימתי לקרוא את הספר, לקחתי את המחשב והתחלתי לראות את הסרט "שהתאהבתי" בו. הרסו. לי. את. הסרט. עכשיו הבנתי למה התכוונו בזה שהסרט היה גרוע. בסרט היו חסרות מלא סצנות חשובות, מלא דיאלוגים חשובים, הרבה פרטים שלא הכניסו/שינו. כמות העצבים שחטפתי במהלך הסרט הייתה הרבה יותר גדולה מהעצבים שחטפתי בזמן שקראתי את הספר. הסרט מהר מאוד ירד לי מרשימת הסרטים האהובים, ונכנס אפילו לרשימת הסרטים השנואים. רק לאחר שראיתי את הסרט בפעם הארונה אני יכולה להגיד שהספר כן היה מעניין ושווה קריאה. אני מאוד סקרנית לגלות מה יקרה עם כריסטיאן ואנה בספר הבא ולכן לא אוכל להגיד שלא אהבתי את הספר, כי אכן, הספר סיקרן אותי.
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית4האם להיות מלכת השכבה זה תמיד כל כך נוצץ?במקרה של נופר היא מתמודדת עם הורים לא זמינים רגשית, ועם בן אחד מהשכבה - דין אלימלך שהיא כרוכה אחריו באופן קיצוני.אותו דין נפרד ממנה וחוזר אליה כל הזמן, אך היא לא מסוגלת להגיד לו מה היא חושבת עליו.נראה שהוא בדיוק איתר את המקום הנפשי שבו ההורים שלה לא מספקים עבורה כתובת - ומציע אהבה מזויפת מעורבבת עם שנאה.נעמה נאור חברתה הטובה הולכת ונתפסת (כנראה גם בעידודו של דין המושך בחוטים) על ידי נופר כסתומה חסרת תועלת. נופר ממציאה כל מיני טיעונים מדוע נעמה חברה לא טובה שלא מתעניינת מספיק בחייה - אבל גם כשנעמה מתעניינת יותר או כשחברה חדשה מחוץ לבית הספר מתעניינת ומקשיבה שעות לבעיותיה - יש לנופר תלונות.נראה שמה שנופר בעיקר מתמודדת איתו זו התעללות נרקיסיסטית מצד דין. לא משנה עם מי היא מסתובבת או נפגשת - לדין תמיד יש דעה עליו או עליה. ובאורח פלא הדעה הזו מרחיקה אותה מכל מי שחשבה בהתחלה לחבריה הטובים, והיא משכנעת את עצמה שהיא יכולה להסתדר לבד או שהיא כבר לא במצוקה מכך שההורים שלה לא זמינים עבורה.היחידה שמתייחסת לנופר כמו מבוגר אחראי זו סבתא שלה, שלמרות שלא אוהבת את החברות של נופר עם נעמה מצביעה על הבעייתיות בהתנהגותה של נופר שחוזרת שוב ושוב לנושא דין: "השאלה היא לא אם את חושבת שאת לא רודפת אחריו. השאלה היא אם הוא מרגיש שאת לא רודפת אחריו. משום מה נדמה לי שהוא מרגיש שאת כן רודפת אחריו וזה נותן לו כוח לשגע אותך."כך הסבתא סיכמה במשפט את הקשרים הנרקיסיסטיים שבעולם...לאורך הספר נופר כביכול מגינה על דין מפני נעמה, אך נעמה העדינה ממילא לא עושה לאף אחד כלום חוץ מלבכות כששוב מתעלמים ממנה ה"חברים" שלה, ודין הוא דווקא זה שפועל באגרסיביות בלי לקחת שום אחריות לעוגמת הנפש שהוא גורם לנעמה ולשאר האנשים שהוא משלה.
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית9היי! אתם שם! מי שלא תהיו שקוראים את הביקורת שלי יש לי כמה דברים לומר : 1. אני אוהבת מלפפנים חמוצים 2. סתם עבדתי עליכם! אני שונאת מלפפונים חמוצים! הא הא פריירים 3. הביקורת מורשת לקריאה לקוראים מעל גיל 12+ 4. הספר הזה הוא חתיכת זבל. לא רציתי לקחת את הספר הזה, באמת שלא, חברה שלי שידלה אותי בתחנונים שהספר הזה ממש ממש "טוב" "ומדהים" "ומושלם" אני חושבת שכששמעתי את המילה מושלם יוצאת מפיה הייתי צריכה לסרב לקבל את הספר. ברצינות, איך חברה שלי יכולה לאהוב את הספר הזה? טוב, מצד שני היא אהבה את "יומני הערפד" "לנצח" ו-"קיץ אחד ביחד" (או כמו שאני מכנה אותם "השלישיה האפלהההה" טאאם טאאם טאאם!). וטריס (ככה נקרא לה בנתיים) אם את קוראת את זה אני אוהבת אותך אבל יש לך כמה בעיות רציניות בטעם טוב, למזלך הזמנתי לך תור למומחה הכי טוב בעמק החסידות! הוא מהאולימפוס לעזעזל! (אני קוראת יותר מדי פרסי ג'קסון). אז ככה מסופר על פרחה שקוראים לה נופר והיא פרחה ממעלה ראשונה, היא טהורת דם, גניי הפרחות זורמים בעורקיה בלי טיפת דם מוגלגים (תוצאה מעודף קריאת הארי פוטר). היא מלכת הכיתה הבלונדינית החתיכה שכולם חולים עליה. יש לה איזו שפוטה (הייתי רוצה לקלל פה, אבל היי! ילדים צופים בזה! לעזעזל גדעון סער! חינוך!!) שעושה כול מה שאומרים לה וחושבת שנופר היא המוחמד החדש. נופר המסכנה נראית כה מושלמת ושחצנית לכולם אך בעצם יש לה בעיות במשפחה! ההורים שלה בתהליך גירושין ועולמה נופל עליה. החברות שלה לא מבינות אותה והדפוק שהיא מאוהבת בו, טוב.. זה כבר סיפור אחר. אבל כמובן היא מאוהבת בדין החתיך והמושלם שעושה דברים דוחים כדי לגרום לה "לקנא" אבל היא בכול זאת אוהבת אותו עד כלות נשמתה. אוי! אני מצטערת גלילה רון פדר עמית, את והשם הפלצני שלך כנראה לא הבנתם אותי עקב שפה גבוהה מדי. אין בעיה, אני אומר את זה במילים שתביני, את סופרת גרועה, אבל ממש. וספרים שלך פשוט צועקים "כסף, כסף". ולא אכפת לי שאת קוראת את זה ונעלבת כי לעזעזל! זה מה שמגיע לך! (אני משתמשת יותר מדי במילה לעזעזל הביקורת הזאת, האם נכנס בי דיבוק!?) את מציגה את כול הנערים כחסרי שכל מוגבלים ומרושעים ולא מנסה אפילו להבין את הרגשות שלנו. ברצינות, אנחנו לא כאלה נוראיים. אנחנו רק אנשים שעדיין תקועים בתיכון ולומדים למבחני בגרות. תכניסי את זה לראש חולה הכסף שלך כי אני הולכת לומר את זה פעם אחת : תנסי להבין אותנו, תנסי להיתחבר לכישרון הסיפרות הסביר שלך ולנסות אפילו להוציא ספר אחד טוב. אגב, הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר גיליתי שיש ספר שנקרא "אני הכי מקובל". ברצינות? לא מספיק השם הפלצני הספר הירוד ותאוות הכסף גם עם השמות את מפשלת? תתחברי לצד האמנותי שאין לך ותתחילי לכתוב משהו טוב כבר! נגמר, עכשיו אתם מוזמנים (וחייבים) לעשות לי לייק ורשאים (שזה אומר חייבים) לכתוב תגובה. אלי, סוף דיון.
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית8ספר נוראי, באמת, אני לא מבינה למה לבזבז נייר על הספר הזה. ובכלל, אני לא ממליצה על שום ספר מהסדרה הזאת חוץ מהספר "להיות יוצאת דופן" ואולי גם על הספר "להיות הכי מקובל" שהיה סביר. התירוצים העלובים של הדמות כלל לא מצדיקים את ההתנהגות הדוחה, הצבועה וחסרת הרגישות שהיא מפגינה. הדמות הזאת היא טיפוס שממנו הייתי מתרחקת כמה שיותר מהר כדי לא להיפגע. חבל לי שככה גלילה רון פדר רואה אותנו. באמת, אנחנו לא כ"כ איומים כמו שהיא מציגה אותנו. לא ממליצה בכלל, עדיף להתרחק מהספר ומהסדרה הזאת כמה שיותר מהר.
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית6אוי, הדמות הזאת כזאת שטחית שזה מדהים. כל החיים שלה זה רק בנים, חברות ורכילות. היא מגעילה, היא פוגעת באנשים, אין לה טיפת אישיות. תמיד נרתעתי מבנות כאלה, בעיקר בחיים האמיתיים. ובספרים אני לא אוהדת אותן בכלל. המקובלות, אלה שהכל טוב אצלהן ואין אצלהן בעיות בכלל, אז הן מחפשות אקשן ויוצרות אותו בעצמן. בעיקר בעזרת רכילויות ושקרים. נופר היא בדיוק אחת כזאת. גם העלילה עצמה די שטחית. והכתיבה. זה פשוט מבאס שככה רואים את בני הנוער ומציגים אותנו ככה בספרים. אני לא הייתי ממליצה במיוחד על הספר, או על הסדרה עצמה. אבל אם כבר אתם רוצים לקרוא משהו מהסדרה, אני אהבתי את 'להיות נחוש' ואת 'להיות יוצאת דופן' באופן יחסי.
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית5אני ממש לא אוהבת את הסדרה ולא את הסופרת ההתנהגות של הדמויות היא לא אמיתית צבועה וחסרת היגיון אני אישית ממש לא ממליצה לקרוא מעל לגיל 8!
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית5זה ספר מדהים! הוא אחד הטובים ביותר בסדרה "להתבגר"! סיפורה של נופר הוא מעניין מאוד, כי בעצם היא לא היתה אותה הנערה שחשבו שהיא בשכבה. אף אחד לא ידע שבעצם היא לא כל כך מאושרת כמו שהיא נראית, אף אחד לא ידע שהוריה כל הזמן עוזבים אותה לבד בבית ונוסעים רחוק ממנה. אכן המראה מטעה מאוד, אך אנחנו האנשים יוצרים לנו דמות אחרת לגמרי בראשנו ולא יודעים מה הם בעצם חייו האמיתיים של אותו אדם שלו המצאנו דמות שונה ואחרת. התחברתי לספר הזה מאוד ואני ממליצה עליו בחום!
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית4טוב אז ככה: הספר מאוד מאוד יפה,אבל היו חלקים לא מעניינים כי כבר קראתי את הספר מנקודות מבט אחרות וידעתי קצת פרטים. הסדרה טיפה נמאסה אבל הספר הזה היה מוצלח כזה.
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית4אני חולה על כל הסדרה הזאת,ואת הספר הזה אהבתי מאוד!!! הספר הזה מהממם! בכלל כל הסדרה הזאת טובה ומעניינת וכיף לי לקרוא כל ספר מנקודת המבט של מישהוא שונה(זה גם הופך את הסדרה ליותר מעניינת)
להיות הכי מקובלתגלילה רון-פדר-עמית3ספר מאכזב, ציפיתי מהסופרת ליותר, גלילה-רון-פדר היא סופרת אהובה מאוד אבל הספר הזה לא הצליח לגרום לי לאהוב אותו כמו השאר, זאת אולי השינאה המסוימת שלי אל הדמות הראשית, אל ההתנהגות שלה, אל השיטחיות, פשוט לא התחברתי אל הספר, פשוט מאכזב.