ביקורת ספרותית על היינו שקרנים - פרוזה עשרה # מאת א' לוקהארט
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 באפריל, 2018
ע"י טניה (:


כמו רוב הספרים אצלי בחדר, גם הספר הזה שכב אצלי על המדף הרבה מאוד זמן. השם שלו נורא סיקרן אותי "היינו שקרנים". למה דווקא היינו? למי הם שיקרו? איך הם השתנו? מי הם בכלל? התקציר לא עזר לי בפיצוח השם וגם לא בהבנת העלילה. לא קראתי על הספר שום ביקורות, שום תקצירים ושום גלום. התחלתי לקרוא אותו בלי שום ידע קודם, ואני מודה על זה שלא קיבלתי עליו שום מידע. הספר במילה אחת- יפייפה. בהתחלה אומנם נורא קשה להבין את צורת הכתיבה של לוקהארט בגלל המטאפורות הארוכות והככ מוחשיות שהיא תיארה. "ואז הוא שלף אקדח וירה לי בחזה" קראתי כמה פעמים את השורה הזאת במטרה להבין את ההקשר לסיפור, ורק לאחר כמה פעמים הבנתי שכל התיאורים הככ מוחשיים שהיא כותבת הם בעצם מטאפורות לרגשות ותחושות. הצורת כתיבה שלה ללא ספק יוצאת מן הכלל, מרגשת, וקלה לקריאה.
התחלתי לקרוא את הספר ולא ככ מצאתי את הפואנטה בו. לפי הביקורות מאחוריי הספר ראיתי שאמורה להיות תפנית בעלילה, אבל באמת לא ידעתי איך אפשר להפתיע בסיפור הזה. מה אני אגיד לכם? הופתעתי. הופתעתי מאוד. לדבר כזה באמת לא ציפיתי. לגמריי תפנית בעלילה מטורפת. מה לעזאזל?? מה קרה שם?? איך?? למה?? מההה?? כל השאלות האלה הסתובבו לי בראש ולא יצאו. המשכתי לחשוב על סוף הספר הרבה ימים אחריי שסיימתי לקרוא אותו. עד עכשיו הוא לא יוצא לי מהראש. למרות שאתה חושב שהגיבורים לא נכנסו לך ללב ושלא התחברת אליהם, אתה מבין כמה לוקהורט הצליחה להחדיר לך אותם ללב.
אחד הספרים היפים שקראתי בזמן האחרון. מלבד העלילה הסוחפת והמטאפורות היפות, נמצאת גם ביקורות על רדיפת בצע. "מי הרג את הנסיכות? הדרקון או אבא שלהן?" מלא נקודות למחשבה ומלא משפטים שלא נותנים לך מנוחה.
אין לי יותר מה להוסיף. לגמריי ספר שלא יעזוב אותי עוד הרבה זמן.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ