בדרך כלל אני לא כותבת ביקורות על ספרי מתח. בעיקר מפאת חוסר יכולת. מאז שאפרתי הפציעה באתר, הבנתי עד כמה אני לא מבינה את הז'אנר הזה בכלל. עד כמה המעט שיש לי להגיד על הספרים האלה (נמתחתי או לא, עליתי על הפתרון או לא) לא מגרד בכלל את קצה הקרחון של האפשרויות לניתוח אמיתי ועמוק שלהם. אני בוחרת אותם בעקבות המלצות פה באתר, מדרגת בדרך כלל בשלושה כוכבים את הפחות מוצלחים ובארבעה כוכבים את היותר מוצלחים ובזה מסתכם העניין.
ובכן "כוכב השטן" הוא ללא ספק מהיותר מוצלחים. הוא חכם, הוא מפתיע, הוא מותח. בהחלט מומלץ. אפשר לעצור כאן.
יש רק את העניין הקטן הזה שאני אוהבת לנסות לנחש מראש מה הפתרון, לקלוט את הרמזים הדקים-דקים שהמחבר מפזר ולנסות לשער לאן זה הולך. אני מניחה שכולם עושים את זה אבל עם הספרים של יו נסבו זה כמעט אבוד מראש. זה לא שהוא מפזר בעדינות כמה רמזים קטנים וצריך להיות עירני מספיק כדי לקלוט אותם. אלא הבנאדם כאילו הולך עם מכולת זבל ענקית ומרוקן את כל תכולתה לאורך הספר. ועכשיו, קורא יקר, לך תמצא את מה שרלוונטי...
בניגוד ל"אדום החזה" ו"נמסיס" שבשלב מסוים כבר לא הצלחתי אפילו לעקוב אחרי העלילה מרוב שטף הפרטים והשמות שהטביע אותי, כאן לא נתתי לעובדה שיש לי זיכרון עם קיבולת של מסננת לפגוע בסיכויי לפענח את התעלומה יחד עם הארי הולה החבוט. לקחתי דף נייר והקפדתי לרשום כל שם ושם של כל דמות שצצה, ולצידה הוספתי הערות או סממנים שנראו לי חשובים מספיק.
ויבקה קנוטסן, אנדרס ויגורד, ביאנה מולר, ביאטה לן, קרל ובר, תום וולר, המפקח הלבורסן, אלן ילטן, סס, רקל, לן וובר, איברטן, סוורה אולסן, רוי קוינויק, איינסטיין אייקלנד, רוג'ר ינדם, תומס ינדם, דבי, וילי ברלי, ליסבת האפנג, איוון, רות, הנשר, גיור סולו, מרית, קריסטיאן, סופיה, גרות, מגנוס סקרה, טויה האפנג, ברברה סוונדסן, פטר, מרקוס, רולן, רון, רונלד, תונה ווטרליד, לי, הנסן, ביורן הולם, אנדרה קלאוסן, ניקלואי לב, אולאוג סיוורטסן, ארנסט שוואבה, אינה, אוטו טנגן, אאוד ריטה, נילד, ג'ין, סטין אסטרום אסקר, סוון סיוורטסן, מריוס ולאנד, רונר, אוד איינר לילבוסטד, קלאוס טורקילדסן, טריה ריה...
נסבו אינו חוסך באינפורמציה על כל החבר'ה האלה, עם השמות הנורווגים המשונים שלהם. החל מפרטי לבוש, דרך סביבת המגורים, וצורת ההליכה, וצורת הדיבור, הבעות פנים, בע"ח ומה שלא תרצו. הסיכויים לעלות על הפתרון אצלו שקולים לסיכויים לזכות בלוטו. הטובים שבספרי המתח מעניקים לך בסוף את הרגע המזוקק הזה של ההבנה מה פספסת אבל אצל נסבו אין את הרגע הזה כי אתה פשוט לא יכול לבוא בטענות לעצמך שפספסת משהו.
אני למשל כל כך השתדלתי לזכור שלאנדרה קלאוסן, נמוך, שמנמן עם עניבת משי, יש גולדן רטריבר בשם 'טרולס' ואילו לטריה ריה, החבר של אינה שגרה ב'ולה בלה' אצל אולאוג סיוורטן, אמא של סוון, יבואן מארצות הגוש המזרחי, יש כלב מסוג סטר אנגלי.... בסוף הסתבר שאין לזה שום חשיבות. שום חשיבות בכלל.
זה נסבו. צריך לקחת את זה בחשבון.
