ביקורת ספרותית על הילדים שבזמן מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

לסטיוון לואיס ולאשתו ג'ולי קורה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות להורים. בתם בת השלוש,קייט, נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה. שניות ספורות של חוסר תשומת-לב של לואיס, והיא נלקחת ממנו. זוהי נקודת הפתיחה של הרומן "ילדים בזמן". לואיס, סופר ילדים, נזרק ממשפחתיות הרמונית והצלחה מקצועית אל מערבולת בלתי-אפשרית של אבדן, כאב וחוסר יכולת להסכין עם המציאות החדשה. איך ניתן בכלל להתמודד עם אבדן פתאומי כזה של ילד ולא פחות מכך עם חוסר וודאות כה נורא באשר לגורלו? איך יתכן שהעולם כמנהגו נוהג כאשר כבר אין זה אותו עולם? איך לעזאזל אנשים ממשיכים ללכת לעבודה, כתבים ממשיכים לדווח על תחרויות ספורט טיפשיות, הקניונים מלאים אדם כרגיל, הציפורים ממשיכות לצייץ והעשב ממשיך לצמוח כאילו כלום?

ילד שנעלם כך פתאום מעולמם הפיסי של הוריו אינו נעלם הרי כלל וכלל מעולמם הנפשי. הוא ממשיך להתקיים בזיכרונות של העבר ובתקוות ההולכות ונמוגות עם הזמן באשר לעתיד. "ילדים בזמן" מתאר את התהליך העובר על לואיס בניסיונו לשרוד ולמצוא משמעות במציאות הבלתי-אפשרית אליה הטיל אותו האסון.

למקיואן יש שילוב לא שכיח של איכויות ספרותיות הבא לידי ביטוי ברוב ספריו: יכולת התבוננות נדירה בנפש האדם, כישרון לטוות עלילות מרתקות ומפתיעות, כושר ביטוי מרהיב ומבריק וחוש הומור נפלא. ספר זה שונה מן הספרים הקודמים של מקיואן שקראתי: העלילה פחות דומיננטית מאשר בשאר ספריו והעיקר הוא הניתוח הדקדקני של המנגנונים הפועלים בנפשו של לואיס המנסה לארגן את עולמו מחדש. בנוסף, בניגוד לספריו האחרים של מקיואן (לפחות אלה אותם קראתי) שבהם כתיבתו ריאליסטית, כאן הריאליה והסוריאליזם שזורים זה בזה.

לטעמי אין זה מספריו הטובים ביותר של מקיואן, ובחלקים מסוימים ברומן הייתה לי תחושה שהעלילה לא ממש מתחברת ושלעתים היא גם מופרכת. אבל גם ספר פחות טוב של מקיואן הוא לטעמי ספר ראוי וב"ילדים בזמן" ישנם גם חלקים מרתקים. כך, למשל, התיאור של ההיעלמות של קייט והאופן בו היא נקלטת בהדרגה בתודעתו של לואיס הוא מעשה אמן. הייתי נותן לספר שלושה וחצי כוכבים לו אפשר היה. אבל לתת לספר של מקיואן שלושה כוכבים? לא יקום ולא יהיה! נתתי ארבעה.

פינת הציטוט
---------------

מקיואן על וועדה פרלמנטרית: "הוועדה נחלקה בין תיאורטיקנים, שכבר מזמן הפסיקו לחשוב, או שאחרים חשבו עבורם, ופרגמטיסטים, שקיוו לגלות, אגב דיבור, מה בעצם הם חושבים."

מקיואן על חווית הנסיעה ברכבת: "הוא עבר בין כל הקרונות בחיפוש אחר המושב המבודד ביותר. מיעוט טורדני של המין האנושי ראה בנסיעות, אפילו קצרות, הזדמנות למפגשים נעימים. היו אנשים שנכונו לכפות אינטימיות על זרים. היית צריך להישמר מפני נוסעים כאלה אם נמנית עם הרוב שראה בנסיעות הזדמנות לשתוק, להרהר, לחלום בהקיץ. הדרישות היו צנועות: אפשרות להשקיף ללא הפרעה על נוף משתנה, משמים ככל שיהיה, וחופש מהבל פיהם של נוסעים אחרים, מחום גופם, כריכיהם ואבריהם."

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על הילדים שבזמן