ביקורת ספרותית על טעות אנוש מאת שולמית לפיד
ספר טוב

---

ספר טוב , קיצבי, תמונות מתחלפות ומתח שמתגבר לאט לאט עד סופו.
הסיפור הוא על ארתור פנסיונר "מוסד" שהתאבד/נרצח.
אדם זה שותף לשלושה פנסיונרי מוסד אחרים בחברה קבלנית.
רות פנסיונרית מוסד גם היא, מקבלת משימה של חקירת המיקרה. היא מפענחת אותו תוך גילוי "פרשיות" בעברם של גיבורי הספר.
ההמשך טריוויאלי יחסית, למרות היותו מותח וקיצבי.
זה לא ג'והן לה קרה. הדמויות שטוחות מדי,הגיבורה נעזרת באמצעים "מוזרים " כדי לפענח את החידה, גם כשעוד לא ברור לה מי נגד מי. לדוגמה היא מעדיפה לקחת בן של עובדת שלה, ילד מיחוץ למיסגרות המקובלות עם קעקועים, שיער צבוע כחול ועוד כדי שיעשה בילוש עמוק ויחדור למחשבים של אנשים שונים. זאת במקום להעזר במומחים של המוסד או 8200. יש לזה גם מטרה חינוכית להחזירו למוטב וזה מצליח.יתכן שהסופרת לא קראה על עלילות המוסד בטהרן.
כמה מהלכים נפתרים בצורה טריוויאלית. והסיום הוא HAPPY END.
עדיין הספר טוב. כי הוא מאיר עבודה של סוכני מוסד ודרך עבודת האירגון (לא משהו שמפיל מהכיסא).
כמו כן, הוא מתייחס לקשרים בין אנשי מוסד או מערכות ביטחוניות גם אחרי עזיבת האירגון. מין "משורה ישחרר רק המוות". לעיתים זה ה OLD BOYS כנגד הYOUNG BOYS. הראשונים ינסו לפתור בעיות בעצמם ויביאו את הרשעים מחבורתם על עונשם בפיתרון שלהם (קצת מזכיר פעולה בצופים או תנועת נוער אחרת).
בעצם קשרים אלו ניבטים בפנינו בתחום הפוליטיקה, עסקים, תפקידים ציבוריים ואפילו במסגרות אקדמיות בתחומים מסוימים.
איני נוקט עמדה אם זה שלילי או חיובי. לדעתי במרבית המקרים זו תופעה חיובית וטבעית.
בקיצור תיהנו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על טעות אנוש