ביקורת ספרותית על תמוז בלהבות - הפצצת הכור העיראקי - סיפור המבצע מאת שלמה נקדימון
ספר טוב

---

"להפציץ (את הכור), או לא להפציץ? זו השאלה". בפרפראזה קלה זו על שאלה פרי עטו של שייקספיר ניתן לסכם את התלבטויות ההנהגה שלנו בקשר לכור האיראני. ובעצם, הפרפראזה אינה בלתי-קשורה לשאלתו של המלט:
To be, or not to be, that is the question, שהרי מדובר בשאלה שעלולה להיות קיומית.

בהיסטוריה האנושית ידועים שני מקרים בלבד של השמדת כורים גרעיניים. הספר "תמוז בלהבות" עוסק במקרה הראשון: הפצצת הכור העיראקי בשנת 1981. ממשלת ישראל לקחה אחריות על הפצצה זו. המקרה השני הוא הפצצת הכור הסורי בשנת 2007. על פי מקורות זרים, גם הפצצה זו בוצעה בידי ישראל. מכאן ניתן באינדוקציה פשוטה להגיע למסקנה הבאה: באם תהיה התקפה שלישית על כור גרעיני, ישנם סיכויים רבים כי יהיה זה כור גרעיני של מדינה מוסלמית שיותקף ע"י ישראל. (לחובבי האינדוקציה, בסוף סקירה זו תובא הוכחה פשוטה באינדוקציה המראה כי כל השבדיות הינן בלונדיניות.)

בשנת 1981 הייתי חייל סדיר בחיל המודיעין. ב-7 ביוני הוקפצנו לביצוע עבודתנו בהתראה קצרה וכלל לא הבנו על מה ולמה. אבל בחלוף זמן קצר התבררה הסיבה: חיל האוויר השמיד את בבת עינו של צדאם חוסיין – הכור הגרעיני באוסיראק. עתה, משחלפו למעלה משלושים שנה (מפחיד איך שהזמן רץ) ומשקראתי את ספרו זה של שלמה נקדימון, יש לי תמונה טובה הרבה יותר של השתלשלות העניינים שהובילה לתקיפה, של מהלך העניינים בתקיפה עצמה, ושל תוצאותיה הצבאיות והמדיניות.

נקדימון מתאר בפירוט מרשים את המסלול האכזרי של עליית צדאם לשלטון בעיראק, את הצלחת מאמציו לרכוש טכנולוגיה גרעינית מצרפת ואיטליה (ואגב, רוסיה התגלתה כאחראית יותר בהקשר זה), את מניעיהן של מנהיגי מדינות מערביות אלו לספק לרודן האכזר טכנולוגיה העלולה לאפשר לו לפתח נשק להשמדה המונית (בפשטות: רצונם שימכור למדינותיהם נפט רב יותר ושישקיע את מיליארדי הפטרו-דולרים בקניות חוזרות אצלן) ואת מפגן הצביעות המרשים שלהם, את הניסיונות הרבים של ישראל – שכשלו – למנוע העברת טכנולוגיה זו באמצעות מאמצים דיפלומטיים, את המאבק הפוליטי הסמוי והגלוי שהתרחש בארץ טרם התקיפה, את מהלך התקיפה עצמה, וכן את המערכה הדיפלומטית למזעור נזקים מדיניים שהתחוללה לאחריה.

בראייה לאחור, ההתקפה הייתה סיפור הצלחה. בעוד שהמתכננים העריכו כי התקיפה תדחה את המועד בו יעמדו לרשות עיראק פצצות גרעיניות בחמש שנים לערך, בפועל התפתחו העניינים כך שלעיראק אין נשק גרעיני עד עצם היום הזה. נבואות הזעם בדבר משבר עמוק וארוך טווח עם ארצות הברית התבדו. היו גינויים רבים, כמובן. הניו-יורק טיימס – כאז כן עתה לא מגדולי ידידינו – כתב כך: "מעשה תוקפנות קצר-רואי ובלתי נסלח". לעומתו, הוול-סטריט ג'ורנל השמרני – כאז כן עתה יחסית ידידותי לנו – סבר כי "על כולנו לחבור יחדיו ולשלוח לישראלים תודה על דעת הכול".

מצאתי את הספר מרתק לאו דווקא בגלל כשרון הכתיבה המופלג של נקדימון (למעשה, הכתיבה יובשנית למדי והיו חלקים בהם קראתי ב- fast forward בשל עודף פרטים) אלא משום שמדובר באירוע היסטורי מרתק ורלוונטי ביותר לכל ישראלי. מגיע לנקדימון שאפו גדול על המחקר המעמיק שביצע. סביר כי יכתבו בעתיד ספרים גם על המאמצים הגרעיניים האיראניים והמאבק לסיכולם, אלא שהפרק האחרון במאבק זה טרם נכתב. ולוואי ויהיה לספרים אלו סוף טוב (מהפרספקטיבה שלנו, כמובן).

=============================================

משפט: לכל השבדיות יש שיער בלונדיני.

טענה 1: בכל קבוצה בת K שבדיות לכל השבדיות בקבוצה יש אותו צבע שיער.

הוכחת טענה 1: באינדוקציה.
בסיס: ברור כי בכל קבוצה בת שבדית אחת יש לכל השבדיות בקבוצה אותו צבע שיער.
אינדוקציה: נניח כי הטענה מתקיימת לכל קבוצה בת K שבדיות ונוכיח כי היא מתקיימת לכל קבוצה בת 1+K שבדיות (להמחשה, המחרוזת XXXXX מייצגת קבוצה בת 5 שבדיות וK הוא 4). מטענת האינדוקציה, ל-K השבדיות "הימניות" בקבוצה (כלומר, ה-XXXX הימניים) ישנו אותו צבע שיער. מטענת האינדוקציה נובע כמובן גם כי ל-K השבדיות "השמאליות" שבקבוצה (כלומר, ה-XXXX השמאליים) ישנו גם כן אותו צבע שיער.
מהחיתוך בין שתי הקבוצות נובע כי לכל 1+K השבדיות בקבוצה ישנו אותו צבע שיער, מש"ל.

הוכחת המשפט: מטענה 1 נובע כי בקבוצת כל השבדיות בעולם יש לכל השבדיות אותו צבע שיער. מאחר וראיתי כבר שבדית בלונדינית, נובע כי כל השבדיות בלונדיניות. מש"ל.

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על תמוז בלהבות - הפצצת הכור העיראקי - סיפור המבצע