בין הדפים - אני בהחלט מסכים שסטונר הוא דמות שקל מאד להתעלם ממנה חסר מרפקים, כמעט חסר אגו, דמות חיוורת לכאורה מחד אבל אמיתית ובעלת עקרונות מוצקים מאידך. ולכן עבור רוב הדמויות בסיפור הוא היה כמעט בלתי-נראה. היוצאים מכן הכלל היו אוהביו האמיתיים (המתרגלת, וגם בתו - עד אשר הוא הניח לאשתו, תוך פסיביות נוראה, להשתלט על חייה) וגם שונאיו (המרצה המוזר שהפך לראש מחלקה ושנא את סטונר על יחסו לסטודנט שלו), שהרי השנוא הוא דמות משמעותית בעולמו של השונא.

אני חושבת שב"סובבים אותו" התכוונתי בצורה די אוטומטית לאנשים הקרובים אליו שמכירים אותו הרבה שנים- המשפחה, הקולגות.כנראה בגלל שדווקא מהם ציפיתי להערכה רבה יותר (לפעמים בסיסית ביותר)כלפיו.
ניכר שסטונר היה אדם משמעותי מאוד בחייה של המתרגלת. מעניין שדווקא היא העריכה אותו ואת עבודתו, דמות ארעית שנכנסה לפתע אל חייו(והצליחה לעשות מה שאנשים שמלווים אותו יום-יום במשך שנים (!) לא הצליחו).
אולי צריך להכיר ובטח שגם לאהוב את העולם בו שקוע סטונר כדי להעריך את סטונר. כי מי שלא הכיר לא העריך (אשתו, הוריו), ומי שהכיר אך לא באמת אהב (חלק נכבד מהקולגות לעבודה)- גם לא העריך. נראה שהמתרגלת עומדת בשני הקריטריונים ו- (אני גולשת)לדעתי אחד מתפקידיה בסיפור הוא להדגיש את ההבדל שבין לעשות משהו כמקצוע, לבין ממש להתחבר אליו. בכך מובדלת דמותו של סטונר, מרצה באוניברסיטה, ממרצים אחרים בסיפור.

אכן פסיביות היא תכונתו העיקרית של סטונר. אבל אני בספק בכל הנוגע ל-"אדם פשוט וחסר חשיבות עבור הסובבים אותו", שכן היו כמה וכמה אנשים עבורם סטונר היה דמות משמעותית מאד.