ביקורת ספרותית על הצד הסמוי של השמחה מאת סרה פרינס הלברסון
ספר טוב

---

על עטיפת הספר מופיעה תמונה אידילית של טבע דומם - מפה משובצת פרוסה על שולחן, ועליה סלסלה ובה פירות. אלא שהסלסלה אינה עשויה מקש, כמקובל. היא זיוף משקית ניילון.

גם חייה של אלה בין נראים אידליים בתחילת הספר. יש לה בן זוג אוהב. ילדיו, שננטשו על ידי אימם הביולוגית הם הפיצוי ההולם על חוסר היכולת שלה ללדת בעצמה. הם גרים בעיירה יפה, ובה בן הזוג שלה מנהל את חנות המכולת המשפחתית, בעוד משפחתו המורחבת מקבלת אותה בזרועות פתוחות כ"איטלקיה לשם כבוד", והכל הוא לא רק טוב, אלא ממש מצוין. אלא שאז נופלים עליה השמים, כשג'ו נהרג בתאונה, ובכך נפתח פתח לצרות רבות נוספות. תחילה מתברר לאלה שהחנות המשפחתית שקועה בחובות, שכספי הביטוח לא בהכרח יגיעו אליה, ושהיא שרויה בבור כלכלי. בעוד היא מתגברת במהירות מפתיעה על הקושי הזה, מופיעה לפתע פייג', אימם הביולוגית של הילדים, ותובעת את המשמורת עליהם.

מאבק המשמורת מגלה עוד ועוד זיופים, הסתרות וסודות אפלים של כל המעורבים בו. המאבק מורכב, כי אין בו "טובים" מול "רעים", אלא אנשים, שבכל אחד מהם יש רע ויש טוב. הספר כתוב טוב, מציג את מלוא המורכבות, מצד שתי האימהות, מצד הילדים הנקרעים בנאמנות כפולה, מצד המשפחה האיטלקית שרוצה לראות את הילדים יורשים את החנות המשפחתית, ועוד.

הסוף טוב. אולי טוב מדי. ברמה של חוסר אמינות ממש. מין סוף של סרטים הוליוודיים ולא של החיים. ולאחר קריאת הסוף הזה, כבר עולות שאלות נוספות. די ברור מדוע ג'ו שמר סודות מפני אלה. זה מובן על רקע הסיפור המשפחתי-ההיסטורי, של אמריקאים ממוצא איטלקי והטראומות שלהם. מה שלא מובן, הוא מדוע אלה בולעת את השקרים וההסתרות. במהלך הספר ניכרות בה תכונות חקרניות וסקרניות, והיא מצטיינת בחפירה עקשנית, גם במקומות לא נוחים ולא נעימים. ואז עולה השאלה על קודם - על תחית הספר: אלה בין, מה נתת לו להאכיל אותך לוקשים כאלה? איך לא בדקת? למה שיחקת אותה בת יענה? והשאלות רק מחריפות ככל שמבינים שאילו הבעיות היו צפות קודם, בעוד ג'ו בחיים, היה פשוט יותר לפתור אותן. מצד שני, אז לא היה שום ספר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הצד הסמוי של השמחה