השיירה עוברת והזאבים מזנבים בה בעוד העורבים סועדים על הגופות.
( אין ספוילרים מלבד חשיפת מהן הדמויות המספרות )
המלחמה בהפוגה והממלכה מדממת. אחרי ריצת האמוק בשני הספרים האחרונים עם קרבות , תהפוכות , שיאים וערמות על ערמות של גופות, מרטין עוצר לקחת נשימה. הספר מצמצם את היריעה מחד ומרחיב אותה מאידך ושופך אור על אזורים חדשים כמו דוראן ואיי הברזל. אמנם הספר אינו נוסק לשיאים אבל הוא גם לא בנוי מהתחלה איטית שתופסת תאוצה – הוא אחיד ( במידה מסוימת בוגר יותר ) ומותח.\ מעניין לכל אורכו. היה כיף להעלם חודש בעולם אחר - אלים ותככני ככל שיהיה.


מבחינתי הספר הטוב בסדרה עד כה ולחשוב שכמעט לא קראתי אותו.
באתר ובאתרים אחרים הוא מתואר כספר מעבר שאין בו קרבות גדולים והוא החלש בסדרה – קשה לקרוא ספר מעבר בן 800+ עמודים . אני שמח שלא הקשבתי
חוסר הקרבות מבחינתי זה אחד היתרונות של הספר – יש יותר התרכזות בדמויות ופחות גופות. אחד החסרונות מבחינתי בזאנר הפנטזיה הן המלחמות הבלתי נמנעות ותיאורי הקרבות – אני תמיד אעדיף את הסיפורים הקטנים של הדמויות –קרב בלאק ווטר בספר השני היה מבחינתי אחד החסרונות שלו.

סיפורה של הבתולה מטארט , בריאני , היה המעניין ביותר – דרכה רואים את האדמה החרוכה שמשאירה המלחמה ומה היא עושה לאנשים . אחריה האחים גיימי וסרסי. חשבתי שהכרות פנימית עם סרסי יגרום לי להבין אותה יותר ולהתחבר אליה יותר אבל ככל שמבינים יותר את סרסי רואים יותר את הרוע שלה. עם גימי התהליך הפוך.

בדוראן ובאיי הברזל משתנה שיטת המספר והוא נותן זוויות ראיה משתנות לסיפור - דוראן הזכיר טיפה את אגדות ערב- ולכן קסמה לי יותר- ואיי הברזל את הויקינגים .
סיפורו של סם היה מעניין בחלקו אבל מעט תלוש מהעלילה והאחיות לבית סטארק היו מעניינות ומתישות לפרקים.

דמות נוספת שהופכת ראשית בסיפור היא הדת על כל פניה ואליליה. המספר בוחן השפעות דת ושלטון וכיצד רעיון אמונתי בידים לא נכונות יכול ליצור מפלצת רצחנית.
אמנם טיריון היה חסר אבל שמחתי לא לקרוא את סטאניס ודאניריז – והעובדה שהם כנראה יהיו המרכז של הספר הבא גורמת לי לחכות מעט אבל אני בהחלט מתכוון לרקוד עם דרקונים בשנת הדרקון.

טוב אולי זה לא הוגן אודות הספר הזה לדרג אותו אחרי שלושת הספרים המצוינים שהיו לפניו... אבל מה לעשות ההשוואה מתבקשת!
עד עכשיו זכינו להכיר את הדמויות ואת העולמות השונים וראינו איך העלילה מתפתחת בהדרגה עד כדי קצב מסחרר בספר השלישי- מסעות! מלחמות! הפתעות! תככים! מזימות! ופתאום- כלום...
למרות שרציתי לעשות הפסקה מהסדרה ולקרוא משהו אחר, לא יכולתי לחכות כבר להתחיל לקרוא את הספר הזה אחרי כל ההתרחשויות שהיו בספר הקודם... אבל יש תחושה של נפילת מתח רצינית בספר הזה. מרטין טוען שהעלילה כל כך הסתבכה שהיה צורך לחלק את הספר לשניים ולתאר את ההתפתחויות רק מעיני מחצית מהדמויות, אבל יש תחושה שההחלטה שלו אינה מוצדקת. לי נראה שהעלילה בספר הזה נמרחה יותר מדי, מרטין התעכב על פרטים מיותרים ותיאורים מתישים ובכלל היה אפשר לסכם את המסע הסיזיפי של בריאנה בפרק אחד! אבל אציין לטובה את האפקט העוצמתי שתיאורי זוועות המלחמה משאירים, ואת הכבוד לשמוע סופסוף מה מתרחש בראש הבלונדיני המעוות של תאומי בית לניסטר! אז בסוף הספר הזה אילץ אותי כן לקחת הפסקה מהסדרה, במיוחד אחרי שראיתי את הכרך החמישי דמוי האנציקלופדיה!

מה לא נכתב על הסדרה הזאת שאוכל לחדש ? אני רק אוסיף ואומר שאכן מדובר בסדרה מדהימה ומתוכננת לפרטי פרטים והקימוץ בכשפים וקסמים וניסים ונפלאות לטובת "ראליזם " (בסדרת פנטזיה כמובן) רק עושה לה טוב. אבל , לעיתים העלילה מורכבת , מורכבת מידי עם המון רבדים וקווי עלילה מקבילים וקשה מאוד לעקוב אחרי כולם , אלא אם כן הקורא הוא גם בלשן ... לפעמים ספר פנטזיה צריך להרגיש ככזה.

לרגל חזרתה של הסדרה "משחקי הכס" שמבוססת על סדרת הספרים "שיר של קרח ואש" ( כן ככה כתובים , כמו באנגלית , ולא בתרגום הקלוקל "שיר של אש ושל (!)קרח" - מצטער על הקטנוניות , אבל את המשפט a basket of pears and apples יש לתרגם - סלסלה של אגסים ותפוחים, וכך גם לגבי a song of ice and fire וחוץ מזה מאיפה הגיע ה-"ושל" הנוסף ??? ) החלטתי לקרוא שוב את הספר הרביעי, שלמעשה משקף את העונה החדשה. את חמשת הספרים (הנוכחים) של הסדרה הזו הזמנתי מאמזון וקראתי את ארבעת הראשונים באנגלית , כאשר את החמישי אני "שומר" כרגע עד שיצא הספר השישי.

בניגוד לדעות הרווחות אני דווקא מאוד אוהב את הספר הרביעי , והוא מבין ארבעת הראשונים , מהמועדפים עלי. הספר מתאר את נקודות המבט של סרסי לאניסטר (בפעם הראשונה) , ג'יימי לאניסטר , ארייה סטארק, סאם טארלי ובריאן מטארת', ויקטוריאן גריי-ג'וי, בתו של נסיך דורן ועוד כמה דמויות שוליות. מבלי להכניס ספויילרים , ישנה עלייה באלמנטים העל-טבעיים (שהסופר מקמץ בהם כול כך) בספר זה וכמות המזימות ומורכבותם עולה ואף מסתבכת.
הספר מהווה הצצה ראשונה אל ממלכת דורן שבדרום ואני אישית מאוד אהבתי את קו העלילה הזה.

מילה לגבי התרגום - אני לא פנאט של קריאת ספרים בשפת המקור ויש לי המון ספרי פנטזיה ומד"ב מתורגמים (בעיקר של עם עובד על היתרונות והחסרונות שלהם ) אבל את הסדרה הזאת מומלץ כן לקרוא באנגלית לדעתי , כי ממה שראיתי בתרגום העברי יש כל מיני דברים קטנים מעצבנים שנשמעים פשוט מגוחך . הזכרתי כבר את נושא הכותרת אבל ישנן עוד דוגמאות: למשל little finger הלוא הוא פיטר בייליש נקרא "אצבעון" , העיר kings landing נקראת "מעלה המלך " - זה אפילו לא תרגום נכון ...

סך הכל משתה לעורבים (a feast for crows )הוא אחלה ספר ואני מאוד נהנתי ממנו. את דירוג הכוכבים אני נותן ביחס לשאר ספרי הסדרה ****

יש פה ספר מרתק,אך מעט בעייתי . נהנתי מכל רגע שקראתי את הספר אבל נשאר טיפה טעם רע בפה.
הדגש בספר – הוא "שיר אחרי מלחמה" רק שבניגוד לשיר של אריק איינשטיין - התמונה פה מאד מאד רעה. הממלכה מפורקת, חלשה, מלאה בפושעים , חלקם אכזריים במיוחד, כאוס, רעב ,בתים נטושים, שדות שרופים והתעוררות דתית מוגזמת.
הדימוי של עורבים מאד ברור וחוזר על עצמו- אחרי שכל הטורפים הגדולים גמרו להרוג אחד את השני - מגיעים העורבים וחוגגים על הגופות.
בניגוד לספר הראשון - כבר אין כמעט טובים ורעים ( ולא רק בגלל שכל הטובים מתו). הפרקים מנקודת מבטה של סרסי - המלכה האם - הופכים את הדמות האכזרית והרעה לאנושית ואמהית הרבה יותר. בכלל הפרקים של ושל גיימי - שבספר הראשון ניראו כמו "רעים" קלאסים - הם המעניינים ביותר.
יש שני "בעיות" (זה שאלה של טעם וריח אם זה בעייה באמת) במשתה לעורבים. האחת - אין יותר מדי אקשן - מהסוד של חתונת הדמים, הקרבות על החומה, הקרב על בלק-ווטר , ועוד כל מני ארועים בספרים הראשונים שמשאירים אותך חסר נשימה .
משתה זה בעיקר תחכים, מזימות, סרסי מנסה לשלוט וכל העולם ואשתו מנסה לקחת לה חלקים מהעוגה.
בעיה שניה זה שמצד אחד דמויות רבות לא מופיעות - טיירון, דאניז , בראן סטארק וגון סנוו. ולעומת זה ישנם המון דמויות ואזורים חדשים: הדרום ששונא את הלנסטרים ואחרי שהנסיך שלהם מת בקרב נגד ההר הם על סף מלחמה; באיי הברזל המלך מת ומתחיל תהליך דמוקרטי לבחירת המלך החדש מבין קרובי משפחתו של תאון ( אבל תאון עצמו לא מופיע). הפרקים עם הדרום והפרקים על האיים מאד מרתקים - ומציגים מגוון דמויות חדשות וגם תרבויות שונות ממה שהיה עד כה.
יש שני מסעות =- אחד של סאם שנוסע לאולטאוונ כדי להפוך למלומד , ובריאן מטארט שמחפשת את הבנות של סטארק.
בנות סטארק חיות כל אחת בזהות בדוייה. סנסה עוברת קורס מזורז ב"מבוא למשחקי הכס" אצל פיטר האצבעון וארייה נמצאת בברווס , עיר של איים ומתלמדת לקראת גורל לא ברור במקדש.

החלק החלש בספר ואולי גם בסידרה זה תיאורים מוגזמים. שני לורדים נפגשים - אז חצי עמוד שלם מתואר כל האבירים שמתלווים לכל אחד. בחלק מהפעמים אותם אבירים לא יוזכרו עוד. תיאורים מוגזמים של ארוחות ורהיטים. מצד שני עם היה פחות תאור - אולי לא היינו נשאבים כל כך לתוך התקופה.
אני מאד נהנתי מהספר אבל אני יודע שבשביל רבים זה נחשב לספר הפחות טוב בגלל חוסר האקשן והדמויות החסרות.

ללא ספק הספר החלש בסדרה עד כה (טרם קריאת הספר החדש A dance with dragons שיצא לפני כחודש). מסיבה תמוהה כלשהי (שמצוינת בסוף הספר) מרטין החליט להתרכז בספר זה במספר מועט יחסית של דמויות מרכזיות תוך כדי השמטתן המוחלטת של אחרות (דוגמא אחת מני רבות - טיריון, שלא מוקדש לו אף לא פרק אחד בספר זה), בנוסף לכך הספר נסחב ונמתח לאורך 800 עמודים ללא שום מטרה נראית לעין, וכמעט ללא התקדמות בעלילה המרכזית. מספר המאורעות החשובים בספר יכולים להימנות על יד אחת...בקושי, וסביר להניח שברגע שתסיימו אותו כבר לא תזכרו ממנו כמעט דבר (לקח לי חודש לסיים אותו רק בגלל חוסר מוטיבציה).
גם פה בדומה לספרים הקודמים מרטין משאיר את ההתרחשויות המעניינות לסופו של הספר, אבל בניגוד לספרים הקודמים - כמעט ואין פה אף התרחשות שכזו.
לסיכום - מייגע ברמות קשות ומרגיש כמו בזבוז זמן מוחלט, אבל אם אתם רוצים להמשיך לספר החמישי ולהגיע מתישהו לסיום הסדרה, אין ברירה אלא לקרוא.