השיירה עוברת והזאבים מזנבים בה בעוד העורבים סועדים על הגופות.
( אין ספוילרים מלבד חשיפת מהן הדמויות המספרות )
המלחמה בהפוגה והממלכה מדממת. אחרי ריצת האמוק בשני הספרים האחרונים עם קרבות , תהפוכות , שיאים וערמות על ערמות של גופות, מרטין עוצר לקחת נשימה. הספר מצמצם את היריעה מחד ומרחיב אותה מאידך ושופך אור על אזורים חדשים כמו דוראן ואיי הברזל. אמנם הספר אינו נוסק לשיאים אבל הוא גם לא בנוי מהתחלה איטית שתופסת תאוצה – הוא אחיד ( במידה מסוימת בוגר יותר ) ומותח.\ מעניין לכל אורכו. היה כיף להעלם חודש בעולם אחר - אלים ותככני ככל שיהיה.
מבחינתי הספר הטוב בסדרה עד כה ולחשוב שכמעט לא קראתי אותו.
באתר ובאתרים אחרים הוא מתואר כספר מעבר שאין בו קרבות גדולים והוא החלש בסדרה – קשה לקרוא ספר מעבר בן 800+ עמודים . אני שמח שלא הקשבתי
חוסר הקרבות מבחינתי זה אחד היתרונות של הספר – יש יותר התרכזות בדמויות ופחות גופות. אחד החסרונות מבחינתי בזאנר הפנטזיה הן המלחמות הבלתי נמנעות ותיאורי הקרבות – אני תמיד אעדיף את הסיפורים הקטנים של הדמויות –קרב בלאק ווטר בספר השני היה מבחינתי אחד החסרונות שלו.
סיפורה של הבתולה מטארט , בריאני , היה המעניין ביותר – דרכה רואים את האדמה החרוכה שמשאירה המלחמה ומה היא עושה לאנשים . אחריה האחים גיימי וסרסי. חשבתי שהכרות פנימית עם סרסי יגרום לי להבין אותה יותר ולהתחבר אליה יותר אבל ככל שמבינים יותר את סרסי רואים יותר את הרוע שלה. עם גימי התהליך הפוך.
בדוראן ובאיי הברזל משתנה שיטת המספר והוא נותן זוויות ראיה משתנות לסיפור - דוראן הזכיר טיפה את אגדות ערב- ולכן קסמה לי יותר- ואיי הברזל את הויקינגים .
סיפורו של סם היה מעניין בחלקו אבל מעט תלוש מהעלילה והאחיות לבית סטארק היו מעניינות ומתישות לפרקים.
דמות נוספת שהופכת ראשית בסיפור היא הדת על כל פניה ואליליה. המספר בוחן השפעות דת ושלטון וכיצד רעיון אמונתי בידים לא נכונות יכול ליצור מפלצת רצחנית.
אמנם טיריון היה חסר אבל שמחתי לא לקרוא את סטאניס ודאניריז – והעובדה שהם כנראה יהיו המרכז של הספר הבא גורמת לי לחכות מעט אבל אני בהחלט מתכוון לרקוד עם דרקונים בשנת הדרקון.
















