ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 בספטמבר, 2012
ע"י שין שין
ע"י שין שין
ג'וזף הלר שירת כמפציץ במלחמת העולם השנייה והתוצאה הייתה הספר הסוריאליסטי, המוטרף והמוקצן "מילכוד 22". וולטר מ. מילר שירת גם הוא כמפציץ באירופה במלחמת העולם השנייה והתוצאה הייתה הרומן הפוסט אפוקליפטי, הדתי והפילוסופי "הימנון לליבוביץ'". אחד הספרים בעלי השם המוזר ביותר שקראתי אי פעם.
הלר ניסה להתמודד עם חוויותיו במלחמה ע"י הקצנתן עד אבסורד והגחכתן. מילר הלך למקום הרבה יותר רציני וכבד. הוא המיר את דתו לקתוליות וכתב יצירה דתית-פילוסופית המנבאת את קץ האדם והציביליזציה האנושית, ולא רק פעם אחת.
בעולמו הקודר של מילר האנושות מוכת היוהרה נידונה להרוס את עצמה שוב ושוב במחזור מעגלי חסר תקווה. ומן הצד שוכנים במדבר הנזירים, חברי המסדר ע"ש לייבוביץ' הקדוש. הם מנסים לנצור במנזרם המבודד, את שרידי הידע האנושי, למען בני האדם העתידיים, המוכיחים שוב ושוב שאינם ראויים לכך. את בדידותם המסורה חולקת דמות מיסתורית נוספת, נווד המכונה בנימין או לאזאר, היהודי הנודד, שגם הוא מהווה עד לטרגדיה האנושית הנגללת מול עיניו ועינינו כ"כרוניקה של אפוקליפסה ידועה מראש".
"הימנון לליבוביץ'" הוא יצירה מרשימה ומורכבת, הדורשת סבלנות וידע קודם בהיסטוריה, פילוסופיה ונצרות. זוהי יצירה שנכתבה בידי סופר שבור ומדוכא, שמעולם לא התאושש מתפקידו במלחמה ומכך שהיה בין אלו שהפציצו את אירופה, ובין שאר המקומות, את מנזר מונטה קסינו העתיק באיטליה.
הרומן שוב מוכיח לנו כי ז'אנר המדע הבידיוני אינו נחות מן האחרים והוא מאפשר לדימיון וליצירתיות להגיע למקומות מרתקים ולא שגרתיים בהיעדר כללים מגבילים ומוסכמות ז'אנריות. החיסרון הוא בכך שיצירות אלו כמעט לא מגיעות לקהל הרחב ונשארות מוגבלות ל"גטו" המצומצם של קוראי המד"ב.
מילר שם קץ לחייו ב 1996. נכון להיום האנושות טרם החריבה את עצמה. האם יש מקום לאופטימיות זהירה? שנה טובה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
איקי טרבולסקי
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אני לא בטוח שהספר פסימי כל כך
למרות ההרס החוזר על עצמו בהימנון ללייבוביץ' כל הדמויות האנושיות הן טובות ביסודן. גם אלו בעלות מוסר מפוקפק (כמו הפייטן ואפילו השודד שהיה טוב לב ומתחשב בהרבה משהיית מצפה משודד דרכים) פועלות מתוך טוב בסיסי. בדומה לענבי זעם שם הדמויות האנושיות הן כולן טובות אך המנגנונים שהאנושות יצרה, הם הגורמים לסבל שאנשים חווים, הם הכלים של חוסר חמלה המביאים להרס חסר רגש. אני חושב שיש כאן אמירה מאוד חיובית ואופטימית על המין האנושי, צריך להיות משהו שהוא לא אנושי (בנק, מדינה) כדי לנהוג בחוסר חמלה. לפי מילר (וגם סטיינבק) טבע האדם טוב ביסודו, וכל שנשאר לעשות על מנת לתקן את אי הצדק וההרס שהם מנת חלקו של המין האנושי הוא לתקן את המוסדות שהם יצרו, והם, בניגוד לטבע האדם, ברי תיקון.
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
לא, הוא לא מתכוון לישעיהו ליבוביץ'. אלא למהנדס בשם ליבוביץ' שהפך למרטיר קתולי.
כדאי לך לקרוא, לדעתי תאהב אותו. גם אתה, אסף.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
הוא מתכוון לישעיהו ליבוביץ?
אחלה ביקורת, הוספתי עוד קיסם לרשימה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
קראתי את הספר הזה בגיל 12
והוא השאיר עלי רושם כביר. משום מה הוא לא הפחיד אותי אלא נתן לי נקודת מבט אופטימית. כאילו שכל כך גרוע לא יכול להיות.
|
|
|
אסף
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
וואו
רציני ביותר. נשמע כמו משהו שצריך לקרוא.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצויינת כרגיל.
כן, בוודאי שיש מקום לאופטימיות. תמיד. את יכולה להוסיף סימן קריאה בסוף המשפט.
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אגב, הופתעתי לקרוא שהוא השאיר אחריו טיוטא לספר המשך שפורסם אחרי מותו אך לא תורגם לעברית, חבל.
נפלאות הגוגל... איזה אושר!
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
הספר הזה גורם לך לחשוב
לאו דווקא על הפיתרון של מילר, גם על זה שאיננו לומדים כלל מהניסיון.
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
