את הימנון ללייבוביץ' פגשתי במקרה באחד משיטוטי האינסופיים בספריה. אומנם לא הכרתי את הסופר ולא שמעתי על הספר אבל עיון קצר בכריכה האחורית גרם לי להחליט כמעט בהיסח הדעת להשאיל אותו ואיזו החלטה טובה זו הייתה.
בעיני זו הנקודה שמגלמת יותר מכל את היתרון המוחלט והלא מוטל בספק של הספריות השונות על חנויות הספרים. לא המחיר הזול משמעותית של החלפת הספרים בספריה על רכישתם בחנות ספרים, גם במחיר הזול ביותר שניתן לשער 40-50 שקל לספר בממוצע (שכן המבצעים לרוב יאפשרו קניה של ספרים מועטים מז'אנר מאוד מסוים) לקורא מצוי יעלה 500-1000 שקל בשנה לממן את תשוקתו למילה הכתובה לעומת ההרשמה החינמית לספריה העירונית.
גם לא המבחר העשיר לאין שיעור שניתן למצוא בספריה. חנויות הספרים מתמקדות בעיקר ברבי מכר וספרים קנוניים, ויחסרו שם הספרים האזוטריים יותר, ובדרך כלל מוצלחים בהרבה, של סופרים מפורסמים, למשל יהיה ניתן למצוא בהם את מלחמה ושלום אבל נסו למצוא את מותו של איוון איליץ' או סונטת קרויצר. ונדירים אף יותר יהיו סופרים עלומי שם ומעוטי מוניטין שיעדרו כמעט לחלוטין ממדפי חנויות הספרים השונות.
היתרון הגדול ביותר של השאלת ספרים על קנייתם הוא היכולת לקחת סיכונים. כאשר אתה רוכש ספר מסוים בהשקעה כספית משמעותית ישנה ציפיה לקרוא אותו, שלא לבזבז את הכסף שהושקע בו לשוא. ולכן בספרים קנויים תהיה נטיה משמעותית ללכת על בטוח, לקנות ספרים ששמעת את שמעם פעמים רבות, והם ממולצים על ידי קוראים רבים, לפנות לסופרים מוכרים יותר שיש בך חיבה מוקדמת להם. אבל מאחר וספר הוא חוויה פרטנית, ספרים שקוראים רבים הצליחו להתחבר אליהם עושים זאת באמצעות מכנה משותף בסיסי, תכנים פשוטים, ודרישה מיזערית מן הקוראים וכך רוב הערך והיופי בעולם הספרות חומק מהרגילים לרכוש ספרים. בעוד שבהשאלת ספרים ניתן לשאול אותם כמעט במקרה תוך מידע מיזערי עד לא קיים על הסופר, הספר, העלילה ובמקרה הגרוע (והדי נפוץ) יהיה עלינו לחזור לספריה לאחר ימים ספורים ולהחליף ספרים שוב. אך במקרה האופטימלי פוגשים את הימנון ללייבוביץ'.
עלילתו של הימנון ללייבוביץ' מתחילה כ - 1200 שנים לאחר שמלחמה גרעינית כוללת הורסת את ציויליזצית המאה העשרים וכמעט ומוחקת את המין האנושי, והיא מתפרשת על פני 1200 שנים נוספות. שבהן החברה האנושית עוברת מחשכת ימי הביניים כשהברבריות והבורות של החברה האנושית מתחלפת בתקווה ובתנופה של תקופת הרנסנס בה נראה כי הבנה מחודשת של העולם ושל חוקיו יקרבו את האנושות אל האוטופיה אליה האדם שואף מאז גורש מגן עדן. תקוות שמתרסקות שוב בתקופה המודרנית שבה על אף הפריחה החברתית, כלכלית וטכנולוגית האדם שוב צועד באותן דרכים ישנות ומביא כיליון נוסף על העולם שהוא עבד קשה כל כך על מנת לבנותו. נדמה שככל שהאדם מגלה יותר, משפר את עולמו ומקרב אותו אל תפיסת גן העדן שלו כך גוברת אי שביעות הרצון שלו.
במילותיו של וולטר מילר "ככל שבני האדם עשו את גן העדן מושלם יותר כן פחתה סבלנותם כלפיו, וכלפי עצמם. הם יצרו גן תענוגות, וככל שהלך זה וגדל בעושר ובעוצמה וביופי כן הלכו הם ונעשו אומללים יותר ויותר. שכן היה זה , כנראה, קל להם יותר לגלות שמשהו חסר בגן, עץ כלשהו, או שיח שאינו יכול לצמוח בו. כשהעולם היה שקוע בחשכה ובהריסות, אפשר היה להאמין בשלמות ולייחל לה. אבל כאשר נעשה נוצץ מהגיון ומנכסים, החל האדם לחוש בצרות קוף המחט, והעולם חדל להאמין ולייחל. ובכן, שוב עומדים הם להרסו, את גן העדן עלי האדמות, המתורבת והמשכיל, העומד להיקרע שוב לגזרים, כדי ששוב יוכל האדם לקוות מתוך החשיכה והחורבן."
הימנון ללייבוביץ' הוא ספר נוצרי, אבל במובן מאוד חיובי, זוהי הנצרות אליה ישו כיוון, שלמענה היה מוכן להקריב את חייו. דת כמערכת של ערכים ותמיכה, ההופכת את האדם לטוב יותר, חזק יותר מספקת תמיכה רוחנית ותחושת מטרה, מאפשרת לשאת את הסבל שנגזר על האדם לנשאו מראשית ימיו. אין זה ספר פשוט לקריאה, העלילה תזזיתית וקופצנית, אין רצף קיומי של הדמויות, ישנם אין סוף קטעים הכתובים בלטינית השוברים את רצף הקריאה, ויותר מהכול הוא דורש מחשבה, תשומת לב, הבנה. אין הוא מעניק את עצמו אלא יש לכבוש אותו, אבל הוא מתגמל כל כך הוא מעשיר את הקורא בחוכמה, חמלה אנושית ונקודת מבט מרעננת. הספר מרוצף בפניני חוכמה, במשפטים וקטעי הגות שניכר עומק המחשבה מאחוריהם באמת אחד הספרים האינטליגנטים ומורכבים שקראתי בחיי.
זהו ספר מושלם, הדבר בולט בעיקר באחד הפרקים בחלקו השני של הספר, ויהי אדם, שבו פוגש אב המנזר את בנימין, הנווד היהודי, והמפגש בינהם הוא ניתוח מדויק ומפליא של ההבדלים והדימיון בין הנצרות ליהדות, שיח על מהותה של הנפש האנושית ומקומה של האמונה בעולם שהופך במהירות לשכלתני ומוקיע את הדת כשריד מיושן ואפוף דעות קודמות. זהו פרק ספרותי מושלם, חד, מרתק, חכם, שנון יצירת מופת. זהו פרק הפרוזה הטוב שקראתי בהפרש גדול. ורק הפרק הזה לבדו הופך את הימנון ללייבוביץ' לספר שחובה לקראו. כפי שנכתב בכריכתו האחורית של שר הטבעות (בתרגום הישן והכל כך יותר מוצלח) "עולם התרבות מתחלק לשני חלקים אלא שקראו את הימנון לליבוביץ' ואלה שעתידים לקראו"
![בגן האמונה המבואר [מהדורות שונות]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers21/216181.jpg)