ביקורת ספרותית על שנים-עשר סיפורים נודדים - ספריה לעם #399 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה

---

גרסיה מארקס היה עיתונאי יש לו הכשרון לדווח כעיתונאי.
"מאה שנות בדידות" הידוע שבספריו מבוסס על דיווח ארוע אמיתי שהתרחש בחופים הקריביים של קולומביה. על מאה שנות בדידות קבל נובל לספרות.
אני מעדיף את הספר הזה, בעיני גדולתו של סופר באה לידי ביטוי דווקא בספור הקצר.
אין מקום למילים מיותרות "מיטב המילים במיטב סידרן"
כך כתבה לאה גולדברג כשהסבירה את המונח שירה-כך אני רואה את אומנות הספור הקצר.
הספר הזה מכיל ספורים קצרים על דמויות החיות במציאות הזויה .
הוא מציין שמצא אותם במאמרים בעיתונות .
כשמארקס משפץ זוהי בריאה מחדש, הכתיבה שלו-נקיה מאד.
לקח כתבות ועשה מהם פנינים ספרותיות.
אני אהבתי את הספור הראשון "דרך צלחה אדוני הנשיא"
הוא מתאר שם נשיא של מדינה דרום אמריקאית הנאלץ לגלות מארצו-בעיקבות הפיכה.
בדרום אמריקה כמו בדרום אמריקה.
מסתובב כגולה לא בריא, רדוף. ונרדף ידי מחשבותיו.
בסך הכל איש קטן זקן וחולה ולקראת הסוף "מהפך" חוזר לנשיאות בארצו.
בהחלט לא בילתי אפשרי במקומותיהם.
מארקס מלווה אותו והקוראים רואים אותו מבחוץ וחודרים לנפשו - כמו צילום רנטגן.
ספור נוסף מדהים ובעיני טרגי מאד הוא הספור האחרון "נתיב דמך בשלג" תאור מסע של צעירה מדממת שרק נישאה- עד לסופו הטרגי.
בחרתי שניים אבל גם שאר הספורים נפלאים.
הוא "זורם" בכתיבה-זה "יוצא לו" בקלות.
מצליח לפענח צפונות נפש בעיקר של טיפוסים דרום אמריקאים
כך שכל קורא יכול להבין ולהזדהות אתם.
כשאני קורא בספריו ברובם (ישנם פוליטיים מאד אותם אני פחות אוהב.) יש לי תחושה שאני עומד אחרי גבו של הגיבור ומסתכל דרך העיניים שלו.
אני רואה אותו, את מעשיו ותגובותיו מבחוץ.
אבל גם נמצא בפנימיותו ומבין מה קורה לו בראש באותה העת.
זה קסם האומנות שלו בזה הוא מיוחד כל כך.
הספר הזה והספורים שבו בדיוק משקפים את היכולות
המופלאות של הסופר הענק הזה.
אם להשוות את מארקס למוסיקאי-זהו מוצארט ספרותי.
לא צריך להיות מבקר או פרשן ספרותי כדי לראות זאת.
כל אחד יגלה זאת אחרי מספר עמודים שהאיש הזה הוא באמת ענק ספרותי.

» ביקורות נוספות של מייק
» ביקורות נוספות על שנים-עשר סיפורים נודדים - ספריה לעם #399