ביקורת ספרותית על צלילה עמוקה - 39 רמזים #6 מאת ג'וד ווטסון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 באוגוסט, 2012
ע"י נגיד שאני יודעת לכתוב


אני לא יכולה להפסיק .
יש בספר הזה כל כך הרבה מעבר לסתם ספר פשוט, המסר בו אדיר לחלוטין. המסר בו לימד אותי על החיים.
אירינה אישה מדהימה. אחת המדהימות שקראתי. לא, אני לא כותבת סופיילרים, תתמודדו.
אוקיי ..
~סופיילרים~
היא אישה אדירה. היא הצילה את דן ואיימי בגלל שהרגישה שהיא לא הצילה את הבן שלה? כי היא לא הייתה שם בשבילו.
המסר חד וחלק בספר הזה - אל תשכח כל מה שאתה זוכר, שאתה מנסה לשכוח. כי לשכוח משמעותו להכחיש. להדחיק.
כשאיימי נכנסה לסירה של איזבל ואיזבל איימה לזרוק אותה למים, אירינה אמרה לה את זה; "היא תספר לך את מה שאת רוצה לשמוע. אבל רק את יודעת את האמת, כי את היית שם באותו הלילה. היית גדולה מספיק בכדי לראות."
לראות. זיכרונות. איימי ניסתה להדחיק זיכרונות. ודן מושלם, הוא עושה את הבדיחות בספר בצורה מושלמת.
"איזל קברה? הקברים מכפילים את עצמם! מי זו איזבל?"
"זו אימא של איאן ונטלי והיא-"
"לילדים האלה יש אימא?!"
וזו רק דוגמה אחת מכמה שהילד הזה יכול לגרום לי לצחוק בקול. ואחרי שהמירוץ נגמר, שהוא הגיע לבית הספר שלושה שבועות אחרי והמורה שלו שאלה אותו איפה הוא היה שלושה שבועות (אגב, הוא הגיע בתחפושת של נינג'ה לבית הספר, כל כך טיפוסי לדן) הוא ענה לה שאם הוא יספר המשפחה שלו תצטרך להרוג אותה ואז שאל אם אפשר לעשות את העובדה על האינטרס של פרנקלין בפלוצים.
לסיכום, ספר מומלץ מאוד. (:
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ