שרגא-היערן, וויליאם-סופר צללים, אלכביר– שני אחים, על נשותיהם רות ושירה וטפם מיטל וזוהר הם גיבורי משפחה אחת שמאכלסים את הרומן רווי היצרים ופורץ את גבולות הטאבו של הסופר סמי מיכאל, כשהכול מתנהל בו בשני מישורים- הנגלה והמוצפן– מעל פני השטח ומתחת לו.

העלילה מתרחשת בשנות ה-60 וה-70. כשהמוטיב המרכזי הוא סיפור הפיכת אהבתם של האח והרעיה מסיפור שתחילתו כפוי במובן מסוים וחשאי, לרומן גלוי שנחתם בסופו באיחודם. כקליפות של בצל מתקלפת לאיטה העלילה וחושפת את מה שכבר מתבהר לנו הקוראים, מבין השורות ודי בטבעיות. וזו גדולתו של מיכאל, הוא הופך את הספר הנועז במהותו למובן ואפילו מתקבל על הדעת. ככה זה כשפורטים ומדייקים בכתיבת הרגשות והמניעים, יוצא שהכהים מובהרים, הסבוכים נפרמים, והמעורפלים מצטללים ומתרככים. בקיצור, הוא מפרק לגורמים את הנושאים הלא פשוטים וזוקף לכל נפש את עמוד השדרה של עצמה, ובעיקר דואג להפוך אותה למובנת...

ומי אם לא הוא יכול ברגישות לכתוב את משפטי האהבה הבאים, מבלי לרדת לרזולוציות אנטומיות ועדיין להשיג את מבוקשו: "היא נמשכה לריח זיעת עמל יומו, כשם שאהבה את ניחוח האורנים והצפצפות ופריחת הצאלון בחורשותיו וביערותיו. שעה שהייתה מסמיכה את פניה אליו, חש כי היא מלקקת את אבק המשעולים מעל חזהו"

ומדוע נקרא הכותר "מעוף הברבורים" ? ( האזכור של הברבורים והסצנה הקטנה מופיעה רק בעמוד האחרון של הספר), אני מניחה שאולי בגלל "רוח הברבור" המבקשת שהאדם ילמד דרכים חדשות לחשיבה והליכה בדרכי החיים, והסימליות הנוספת שלהם לנאמנות אצילות ואיזון...

ממליצה בחום .

סמי מיכאל הוא סופר ענק. אם לא הטוב ביותר שביקרבנו, אז אחד משלשת הטובים. בספר זה הוא מניח בפנינו פיסת חיים מאד ישראלית, מאד חיפאית. התחושה היא שממש נתקלנו בקרע מסיפור שלם. כך מתחיל הסיפור וכך הוא מסתיים. ובתווך - רחוב אמיתי בחיפה (מי שרוצה מוזמן לבקר ולראות), דמויות אמיתיות ונופים שקיימים עד היום. חתיכת היסטוריה טראומטית (אבל מובאת בצורה מאד ייחודית), אישית וציבורית. אבל מעל לכל - שפתו העשירה והייחודית של סמי מיכאל ובניית הפרק והסיפור שלו. תענוג צרוף.

לפעמים קשה לשים אצבע על מה בדיוק מושך בספר. העלילה או הסגנון? שניהם?

מיכאל הוא סופר מפורסם, אבל הידרולוג שעבד בשירות ההידרולוגי פחות מפורסם. שני עיסוקיו באים לידי ביטוי בספר שלפנינו, ספר מרתק הכתוב בשפה יפה.

שש דמויות בספר שלפנינו: האחים ויליאם הסופר ושרגא היערן, רות אשתו של שרגא ושירה אשתו של ויליאם ו"בני הדודים" זוהר ומיטל. למה מרכאות? קראו והבינו בעצמכם. העלילה נעה סביב שנות קום המדינה ועד למלחמת יום הכיפורים. הבדל הגילים בין האחים נע סביב 11 חודשים בלבד. האח הבכור הוא האח הנערץ על הצעיר ושניהם גרים באותו בניין, בכניסות שונות.

טרגדיה אופפת את האח הבכור וזה כבר אינו יוצא מפתח דירתו ולא מראה עצמו לעולם. הוא ממשיך בכתיבתו ובעיקר כמשפר ספרים לסופרים אחרים כסופר צללים. אבל סוד נוסף אופף אותו. זה לא מונע משני האחים לשמור על קשרים הדוקים. מנגד נשיהם של השניים והיחסים המורכבים בינן לבין בעליהן. כל הסבר על מורכבות זו והסודות האופפים את האח הבכור יהיו בבחינת קלקול לקורא העתידי.

השפה בה משתמש מיכאל נדמית חדשנית מדי לאותן שנות קום המדינה, אבל השפה הזו קולחת בטבעיות והסיפור מעניין, היחסים בין מיטל וזוהר נדמים כאופפים סוד בפני עצמם והסוף נגמר כמובן בדמעות שאנן מלוות בהכרח בצער כבד.

אפילו כשנדמה שמיכאל משתמש בשטיקים שחוקים מהחיים כמו אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה זה לא מוריד מהעניין בספר. שווה מאוד לנסות את הספר.

ספר מעולה.
השפה, התוכן, האופן בו מתגלים הארועים החסויים בחיי הגיבורים ,כולם כתובים באיפוק המושך להמשיך ולקרוא בלי להניח את הספר. הגבורים מתלבטים בחוויות לא פשוטות ובהתנהגות שהיא על הגבול בין עברות על איסורי טאבו ומוסר ובכל זאת יש אהבה גדולה אמיתית המכסה על כולם כמים לים מכסים.
דמויות טראגיות בארץ נגועת מלחמות המאכלת ופוצעת ללא אבחנה. ויחד עם זאת מרקם החיים בשכונה הקטנה ובקהיליה של דרי אותו הבית נמשכים כמו במציאות הישראלית שאנו מכירים כה טוב.

מעוף הברבורים מאת סמי מיכאל הוא רומן אהבה יפה כל כך! ספר חכם ורגיש. סמי מיכאל חודר לדמויות ביד אמן רגישה- שני אחים, אחד סופר והשני יערן. יחסי אחים אוהבים ומורכבים. אי אפשר להניח את הספר. התחלתי לקרוא את מעוף הברבורים בבוקר וסיימתי בלילה!!! כמה יפה שירת הברבורים באגם בלד. יישר כוח לסופר כה מיוחד במינו. מעוף הברבורים הוא אחד משיאי הספרות הישראלית.

ניגשתי לספר עם ציפיות רבות, אך התברר כגודל הציפיה גודל האכזבה.
עלילה סתמית, סבוכה בין שתי משפחות של האחים, עד כדי כך שמדהים שיכלו לחיות יחד תחת קורת גג אחת כל כך הרבה שנים.
תיאורי השכנים באותו בניין ברחוב אינטרנציונאל שטחיים עד כדי מיותרים. מבחינתי לא הוסיפו ולו במעט לעלילה.
רומן אהבה אבל בלי להרגיש ולו טיפת האהבה. כל כך מסובכות בינן לבין עצמן.
קראתי את הרומן עד הסוף, קיוויתי בכל זאת למפנה בעלילה, להתחבר לאחת הדמויות, ושום דבר.
רומן שלא הותיר רושם.

לא אפוי, ספר סתמי.
אודה ואתוודה כי אהבתי את ספריו הקודמים של סמי מיכאל. יש בהם עוצמה,טעם, ריחות של סביבה ( עירק, חיפה וכו), ועלילה.
הספר הזה אינו כזה.
הוא דומה לשקית תה בשימוש שני.
מה הספר אומר בעצם כי כלנו בנויים על שקר, או כמו השיר המפורסם:אביך הוא לא אביך, אבל אביך לא יודע..
בסוף נכנסות כאן, הדיעות הפוליטיות(איך לא?), ועכשיו התבשיל כאילו רקוח. אבל חסרים תבלינים ואותנטיות.
נתחיל מהשמות: ויליאם, משפחת אלכביר? מה זה? למה?
לקח לי כרבע ספר להתרגל לשם שאינו מתחבר לכלום, ואם זאת כוונת המחבר ליצור ניכור או זרות, הרי יש אמצעים אחרים לעשות זאת.
והברבורים שמופיעים בסוף יש מאין, סתם עוד מטפורה ספרותית.
לא אלאה אתכם בהמשך רגשותי כשקראתי את הספר, אלא רק אומר: אל תקראו רק אם אתם מוכרחים.

מה אוסיף על ביקורת של אחרים שלא נכתב כבר, אהבתי ,אינטרנציונל,מרכז זיו,סלע קומותיים ממול למרפאת בורכוב ובית הכנסת
מחוזות ילדותי ומקום מגורי רק הוסיפו צבע ,משחקי הפוקר במרפסות ,סמי מיכאל מיטיב להעביר את רוח הזמן התקופה,
"ספרות גדולה היא מיקרוסקופ שבעזרתו אנו מגלים את חלקיקי הקיום שלנו.ואילו,ספרות מטעם נועדה לטשטש את ראייתנו" ממגירתו של ויליאם סמי מיכאל פרק טו

ספר רגיש, נהנתי מכל רגע. על אהבה והערכה של שני אחים כל אחד בדרכו.איך המלחמות שלנו יכולות לפצוע בנפש מול תאורי הנוף הנהדרים של הכרמל
מומלץ בחום