ביקורת ספרותית על מעוף הברבורים מאת סמי מיכאל

---

שרגא-היערן, וויליאם-סופר צללים, אלכביר– שני אחים, על נשותיהם רות ושירה וטפם מיטל וזוהר הם גיבורי משפחה אחת שמאכלסים את הרומן רווי היצרים ופורץ את גבולות הטאבו של הסופר סמי מיכאל, כשהכול מתנהל בו בשני מישורים- הנגלה והמוצפן– מעל פני השטח ומתחת לו.

העלילה מתרחשת בשנות ה-60 וה-70. כשהמוטיב המרכזי הוא סיפור הפיכת אהבתם של האח והרעיה מסיפור שתחילתו כפוי במובן מסוים וחשאי, לרומן גלוי שנחתם בסופו באיחודם. כקליפות של בצל מתקלפת לאיטה העלילה וחושפת את מה שכבר מתבהר לנו הקוראים, מבין השורות ודי בטבעיות. וזו גדולתו של מיכאל, הוא הופך את הספר הנועז במהותו למובן ואפילו מתקבל על הדעת. ככה זה כשפורטים ומדייקים בכתיבת הרגשות והמניעים, יוצא שהכהים מובהרים, הסבוכים נפרמים, והמעורפלים מצטללים ומתרככים. בקיצור, הוא מפרק לגורמים את הנושאים הלא פשוטים וזוקף לכל נפש את עמוד השדרה של עצמה, ובעיקר דואג להפוך אותה למובנת...

ומי אם לא הוא יכול ברגישות לכתוב את משפטי האהבה הבאים, מבלי לרדת לרזולוציות אנטומיות ועדיין להשיג את מבוקשו: "היא נמשכה לריח זיעת עמל יומו, כשם שאהבה את ניחוח האורנים והצפצפות ופריחת הצאלון בחורשותיו וביערותיו. שעה שהייתה מסמיכה את פניה אליו, חש כי היא מלקקת את אבק המשעולים מעל חזהו"

ומדוע נקרא הכותר "מעוף הברבורים" ? ( האזכור של הברבורים והסצנה הקטנה מופיעה רק בעמוד האחרון של הספר), אני מניחה שאולי בגלל "רוח הברבור" המבקשת שהאדם ילמד דרכים חדשות לחשיבה והליכה בדרכי החיים, והסימליות הנוספת שלהם לנאמנות אצילות ואיזון...

ממליצה בחום .

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על מעוף הברבורים