ביקורת ספרותית על משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 מאת סוזן קולינס
ספר מעולה

---

ספר מתח, מעורר מחשבות, מטריד ובעל תובנות על חיינו.
הספר מדבר לכאורה, בצפון אמריקה לאחר חורבן והרס אקולוגי ותרבותי.פדרציה של 12 מחוזות שכפופות למשטר מרכזי מפחיד הקרוי קפיטול.
המשחק הוא הישרדות בתנאים אמיתיים, כלומר להיות או לחדול.
העלילה מתארת בצבעים חיים וחדים, מאבק אמיתי המנוהל בצורה צינית, על ידי טלוויזיה ומשודר לכל העולם.
את השאר יש לקרוא ולהסחף בתלאותיהם של הנערה והנער.
האם הסיום טוב? ובכן תלוי איך שמסתכלים על זה.
הניהול והניצול הציני נמשך במלוא עוזו. הרוע שולט ואולי הנחמה הקטנה כי עדיין יחסים כנים בין בני אדם אפשריים.
התיאורים קשים וכואבים.
קראתי בכריכה האחורית כי סטיבן קינג מדבר על ספר מתח.אצלי נקרעה הנפש כי דבר כזה אפשרי. יותר ממתח הרגשתי כעס וחוסר אונים.
כי בעצם אנחנו חיים כבר בלימבו כזה בכל מערכות חיינו.
את מלחמות הגלדיאטורים וזריקת אנשים לאריות של התקופה הרומית, החלפנו בתוכניות ריאליטי נוסח "הישרדות","האח הגדול" ושאר מיני תגעולת בזאת.
אנחנו מותקפים יום יום בכותרות מבהילות, הפחדות וצביעה קיצונית של ארועים.לעולם לא באמצע, ללא תיאור רב גווני.
אנחנו כבר מתוכנתים לראות בתיאורים האלו אמת מוחלטת. אין לנו דקה של מנוחה ורוגע.
ואנחנו מצפים לדם, לראות רשע או צדיק, אין שום מצב ביניים.
בספר מתוארת קבלת הרשע על ידי התושבים מחוסר ברירה. יש רגע אחד של "מרד" והוא ברגע שהגיבורה מתנדבת למשימה במקום נערה אחרת בת 12, מבקש הכרוז למחוא כפיים. כאן משתתק ההמון ובזה מביע מחאתו.
איני חושב כי המסר העיקרי בספר הוא מתח. הוא בא לצעוק : " התעורו בואו נציל את עצמנו".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על משחקי הרעב - משחקי הרעב #1