ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 28 ביוני, 2012
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
הגעתי אליו במקרה - מישהו הזכיר את שמו. מובן שהכרחי עבורי להשיג ספר ששמו "פריזאים". הוא השלים לי רביעיה אחת (מהרבה...) ולא המתין כלל על המדף. גרהם רוב הוא חוקר ספרות וכותב ביוגרפיות בריטי נודע. הוא גם פרנקופיל אדוק, שאהבת פריז ניכרת מכל מילה שהוא כותב.
ההיסטוריה היא סיפור שאינו נגמר של המין האנושי. הוא מורכב מהסיפורים "הרישמיים" וגם מהמון פרטים שהרכיבו את מירקם החיים המסופר. גרהם רוב מספר סיפורים היסטוריים (וגם עכשוויים...) על העיר בערך משנת 1750 ועד ימינו. סיפורים המאפיינים אותה כעיר הנכספת באירופה. סיפוריו עוסקים באנקדוטות כמו איך מארי אנטואנט הלכה לאיבוד בפאריס מטרים ספורים מהארמון בו התגוררה, מה שהביא בעקיפין לטיול לגיליוטינה. או על מה שהיום קשה לתאר - בנית מערכת מנהרות שיחזקו את יסודות העיר, שלולא זאת היתה מועדת לקריסה. סיפורים על וידוק, הבלש האגדי, שייצג גישה פרגמטית לעילא של קברניטי העיר: דרוש פושע לשעבר כדי לבער את הפשע מהרחובות. אמיל זולא ומרסל פרוסט זכו לסיפורים ששופכים אור על כתיבתם.
מדרך הטבע התעכבתי על הפרק שנקרא "סיור קצר בפאריס", המתאר את "הטיול" (פחות משעתיים וחצי, לדברי רוב) שעשה היטלר אחרי כיבוש פאריס בעיר הדוממת וההלומה שאחרי הכיבוש. הוא נסע מלווה בכמה מאנשי שלומו והגשים את חלומו הגדול - לבקר בפאריס. קרובי משפחתי הפריזאים היו בחיים עד לפני שנים לא רבות: המשפחה חיה דורות בצרפת, והם חוו את כיבוש פאריס הטראומטי. את הדמעות בעיני דודתי, כשאמרה "היטלר רקד בשער הניצחון!" אינני שוכחת. לפי הספר הזה היטלר לא רקד בשער הניצחון אבל הוא ביקר כתייר באתרים ידועים, המחיש לעצמו את כיבושו, והתעלם מהעובדה שפאריס הריקה מאנשים אינה פאריס. היא מוזיאון.
אהבתי את הספר. יש בו ליקויים - רוב מזכיר את שם הדמות, או הנושא עליהם הוא כותב בסוף הפרק והרגשתי שהוא עושה לי "חידון" מה שלעתים עצבן אותי מאד. הוא "מכין את הרקע" לכל סיפור שהוא מספר, מה שנראה לפעמים כסיגנון מפותל ולא ענייני. גם פחות אהבתי את הפרקים על התקופה המודרנית. אבל למרות הליקויים סך הספר גדול מחלקיו. הוא מחכים, מרתק ושואב אותך. בסופו יש נספח כרונולוגי, שעוזר מאד להתמצא. חובבי ההיסטוריה יהנו ממנו הנאה מרובה, אני בטוחה.
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו!
היתרון בספר כזה הוא שכל פרק עומד בפני עצמו.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נהדרת שעושה חשק לקרוא את הספר.
אני לא עומדת בקצב שלך...
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אב"פ:
הסדר שספרי מונחים על המדפים מתאים להיגיון שלי, שלא תמיד נראה הגיוני לאחרים. אני לא רוכשת ספרים שיתאימו לספרים אחרים שיש לי ולא מצוותת זוגות או סדרות. ספרים זה רגש, אמר פה מישהו. ואני מסכימה.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יעל, איזה קטע. מה את רצינית?
גם אני רכשתי יחד עם הספר הזה את "תחושה של סוף". איזו מקריות, ולגבי הרביעיה חשבתי שהתכוונת לספרים שמתאימים ברוחם לספר הזה של גרהם רוב, אחרי הכל נכון שאני רוכש ספרים ממה שאני מוצא בחנות באותו רגע ונראה לי שיהיה לי מעניין לקרוא אותם, אבל כשאני מציב את הספרים על המדפים בספריה שלי אני מחפש להשלים סדרה. אז הספר הזה מתאים לי לספרים הבאים: 1) ג'וליאן בארנס - התוכי של פלובר 2) אלן דה בוטון - איך פרוסט יכול לשנות את חייך 3) הלן סטיוונסון - הוראות למבקרים. כמובן שיש עוד ספרים על אותו מדף, כבר הזכרתי בתגובה אחרת שלי את הפסאג'ים של בנימין ולטר (שלא ראה אור בעברית).
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
סליחה אב"פ, אכן לא שמתי לב לשאלה והתעסקתי בשמות...
התכוונתי לרביעית ארבע במאה, שקניתי (לבושתי) מספר מהן בחודש הזה, למרות שממתינים לי המון ספרים שעוד לא קראתי. אבל לרמז שלך - גם "תחושה של סוף" בינהם...
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יעל, האם יש סיבה שאת מתעלמת מדבריי
ולא עונה לשאלה שלי? בכל אופן, למרות שהשם שלי זה לא העניין כאן, את הכינוי אב"פ קיבלתי מכמה שהכירו אותי דרך האינטרנט ואני בחרתי לאמץ אותו אבל את יכולה לקרוא בעמוד האישי שלי ולהיווכח שאני לא מסתתר תחתיו ומזמין את כל מי שקורא גם לקרוא לי בשם הפרטי שלי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
שין שין:
אהבתי את שתיהן אבל אף פעם לא החלטתי מי יפה ונעימה יותר. ושדות תעופה כל כך שנואים עלי, שגם קרואסונים חמים לא יעזרו...
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
פריס יפה אך לונדון יפה יותר
מלבד האוכל כמובן, פריס היא המקום היחיד בעולם נראה לי בו אפשר למצוא בשדה התעופה בארבע בבוקר קרואסונים טריים, חמים וריחניים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא!
פריס אכן יפהפיה, ולמיטב נסיוני (ביליתי בה די הרבה פעמים) גם תושביה מקסימים, לא רק הקרם ברולה ובתי הקפה...
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה אב"פ:
הדעת נותנת שלו היית מסכים שיקראו לך "אהוד" או "אודי" זה הכינוי שהיית בוחר לעצמך...אני מתייחסת ברצינות רבה לכינויים של אנשים: הם בוחרים אותם בעצמם, ומכאן חשיבותם. (וזאת הסיבה שלא שיניתי את שמי כשבחרתי לי כינוי...)
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת
פריז עיר יפהפיה. מה שנחרט בעיקר בזכרוני הוא הקרם-ברולה הנפלא שאכלתי שם...-:)
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
בכייף, יעל רק תעשי לי טובה
מכיוון שאנחנו מכירים כבר לא מעט זמן ויש להבהיר שאך ורק דרך האינטרנט ולא במציאות עצמה, אבל בכל זאת קראי לי אהוד או אודי (לבחירתך). אני אשמח לדעת לאלו ספרים את מתכוונת שהספר הזה השלים לך סידרה. לראות עד כמה מצב הספריה שלי דומה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, אב"פ!
אני מעריכה את דבריך. לא ראיתי את הספר הזה - או כל ספר - כחובה, רק כזכות...ובניגוד אליך אני לא מחבבת תרבות אמריקאית.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יעל, כייף לקרוא את הביקורת שלך
ולגלות שכנראה יש לנו מכנה משותף לאהבת הספרים. גם אני ראיתי את הספר הזה כחובה, כי הוא משלים לי סידרה של ספרים. מעניין אם את אותה סידרה כמו אצלך, אני יכול לרמוז לך שקשורה להמלצה על העטיפה הקדמית של הספר. אני אולי מזוהה יותר כצורך תרבות אמריקאית (בורר בין הג'אנק לתרבות האיכותית יותר) אבל אוהב את התרבות הצרפתית לא פחות ולמצוא ספר כזה בחנות, בלי שכלל לא ידעתי עליו היתה הפתעה טובה עבורי. אגב, הפסאג'ים שמוזכרים בספר, אני מקווה שאת מכירה את הפרוייקט הנפלא של ולטר בנימין.
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
