ביקורת ספרותית על מחול העקרבים מאת שפרה הורן
ספר מעולה

---

איזה תענוג.
כל-כך חיכיתי לספר חדש של שפרה הורן - והיה שווה לחכות.
אהבתי כל-כך את בחירתה של הורן לספר את הסיפור מפיו של גבר דווקא, המדבר אל אהובתו.
בחירה זו איננה נפוצה בספרות הנשים בדר"כ - ונתנה לספר "טוויסט" מרתק.
אהבתי את אחד המוטיבים המרכזיים בספר - האהבה לספרים והצורך לשמרם, ואת הרעיון הגאוני של סיפרייה ניידת, במה שהיה פעם אוטו גלידה.
גם אני אינני יכולה לשאת את הרעיון של ספרים שרופים, וכן, סליחה על הקלישאה - היכן ששורפים ספרים ישרפו גם אנשים.
"הספרים השרופים" פותחים לקורא צוהר לנושא השואה בו בחרה הורן לטפל מזווית אחרת - הצד של הגרמנים.
נושא מורכב ורגיש זה נדון בספר בעדינות שרק הורן יכולה לייצר.
התרגשתי כל-כך מדמותה של יוהנא, סבתו של הגיבור, והתענגתי על העברית הרצוצה, במבטא גרמני כבד, שהורן שמה בפיה.
למרות שהשואה נמצאת בכל פינה בספר, זהו אינו ספר שואה כלל וכלל.
אם כבר זהו ספר על הישראליות שמנצחת את השואה, מבלי להכנס לדמגוגיה לססמאות.
אבל מעל הכל - זהו ספר על אנשים, על כאבם, על שמחותיהם, על אסונם ועל אהבתם.
כל מי שהיה פעם בן להורים, לא כל שכן הורה בעצמו (כולנו בעצם...) לא יכול היה להשאר אדיש למערכת היחסים המורכת שפורשת הורן בין הגיבור לבין אימו והשאלה הניצחת - האם להורה מותר מתישהו לשים את טובתו לפני טובת ילדו?
גם בנושא השכול נוגעת הורן בעדינות רבה - ומדברת אל כל ישראלי באשר הוא.
כמו בכל ספריה של הורן, גם כאן היא שוזרת מוטיבים מחייה: עלילת הספר מתרחשת בשכונת הקטמונים בירושלים - השכונה בה גדלה, אותה היא מפליאה להעביר על גווניה וריחותיה.
הורן גורמת לך ממש להתאהב בבית מגוריו של הגיבור - לו היא יוצקת תכונות אנושיות ממש.
יחסי השינאה-אהבה שהוא מקיים עם צמח הוויסטריה שפורח על קירות ביתו, מהווים משל ליחסים בין הדמויות בספר ובין הגיבור לבין עצמו.
לסיכום: הנאה צרופה, לא רציתי שייגמר לעולם.

» ביקורות נוספות של מתוקה
» ביקורות נוספות על מחול העקרבים