בניגוד לספרי מתח רבים, שבהם בלש מיקצועי פורם את הקשרים, מסיר את המסכים וקורע את המסכות (ובדרך מכניס כמה וכמה דרינקים מיותרים), בספריו של ברקלי, הבלש הוא אני ואתה, אדם מן הישוב, שנקלע לצרה פרטית מותחת באמת ואין לו על מי לסמוך מלבד על עצמו.
בספר הנוכחי, מתעוררת נערה בת ארבע עשרה משנת שיכורים, ותחת ערפל של הנגאובר כבד היא מגלה שהוריה ואחיה נעלמו מעל פני האדמה והשאירו אותה לבד.
הספר מתרחש עשרים וחמש שנה מאוחר יותר, כשהפקת טלוויזיה נחותה, משתמשת באסונה של סינתיה כדי להעלות את הרייטינג שלה. התעלומה המבעיתה חוזרת למרר את חייה ואת חיי המשפחה שהקימה וזורעת ספקות בלבם של בני משפחתה.
בניגוד לרוב ספרי המתח, שבהם התעלומה היא הגיבור העיקרי ותיאורי הדמויות, איך להגיד, נופלים קורבן למולך המתח, בספריו של ברקלי הדמויות עגולות, מנומקות, בעלות איפיון ברור, לא סטריאוטיפיות, לא יצרניות של ויצים ושנינויות מאוסות, לא קרטוניות, לא שטוחות ולא משעממות לרגע. עיסוקן היומיומי מתאים להן, התנהגותן מתאימה לחייהן, ובקיצור, קל לאהוב אותן, לסבול איתן ולהצטער כשהן בסכנה.
בספר הנוכחי, זורע הסופר כמה פרקים קצרצרים, שמהווים תעלומה בתחילת הספר ומכניסים את הקורא לחרדה ממשית, ולאט לאט הפרקים נעשים מובנים יותר והתעלומה מתבהרת והופס... קצת חבל, המתח נפרם מהר מדי. אמנם צפוי לנו טוויסט סופי, אבל גם בו חשדתי מוקדם מדי.
הספר נהדר, באמת נהדר, הייתי מעניקה לו 5 כוכבים, אם לא שניחשתי מוקדם מדי את הפיתרון, ולא בגלל שאני כל כך חכמה או מיומנת בקריאת ספרי מתח (גם שתי סיבות אלה נכונות, אבל אני צנועה כידוע...) אלא מפני שברקלי מרפה מהמושכות וחושף את הקלפים כשיש עוד עמודים רבים בצד שמאל של הכריכה.
למרות הכל, לא אוותר על שום ספר שלו ואני ממליצה בכל פה, מפני שברקלי הוא לא סופר יומרני ולא מאולץ ואני מתחברת לגיבוריו ומצטערת מאוד לסיים את ספריו.