ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 ביוני, 2012
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
כמו רבים קראתי אותו בעבר בכל מיני "עיבודים" ו"קיצורים". יש מדור מיוחד בגהינום המיועד לאלה ה"מעבדים" עבודתו של אחר - בדרך כלל להתאימה לטעם המקובל או לסוג מסויים של קוראים. ספרים שנכתבו בדרך מסויימת הופכים פתאום אחרים כשהעורך מחליט להשמיט מהם או להוסיף להם קטעים. שמחתי לקנות אותו כשיצא לאחרונה בגירסה המלאה, בתרגום חדש, ועם איורים מקסימים של ה"ק בראון.
דיקנס כתב סיפור שהיה מיועד לקריאת הנאה, פורסם בעיתון פעם בשבוע - כל פעם פרק, והוא עשה פחות או יותר מה שעשתה שחרזאדה: סיים כל פרק בסימן שאלה ומתח, שיבטיח שהקוראים יקנו את העיתון גם בשבוע הבא. זו כנראה הסיבה שהסיפור מתנהל לו בדרך לא אחידה. והסיפור מתאר חיים של מספר אנשים, המושפעים ומיטלטלים בגלל מאורעות שאין להם שליטה בהם. דיקנס שחש היטב את עליבות החיים של האומללים, העניים ואלה שנעשה להם עוול. הוא מתאר את אומללותם של הצרפתים לפני המהפכה, את הניצול, העוני והרעב, ומתאר את אותם עניים שהפכו "אדוני המהפכה" ועוצמת אכזריותם השתוותה אם לא עלתה על זו של מעניהם מהעבר.
אחת המלים הדוחות ביותר, בעיני, כשמדברים על ספרים היא "קלאסיקה" (השניה היא "ספר חובה"...). כל מה שנכתב לפני שנים (מעל 50 שנה, בבקשה) אם מי שכתב אותו עשה לו שם, נכלל בקטגוריה המפוקפקת הזו, שבלי להבדיל כוללת את "מלחמה ושלום" ואת "פו הדב" וגורמת לקוראים רבים תסכול ("איך זה שרק אני לא מעריך/ה קלאסיקה?") אז הספר הזה נחשב ל"קלאסיקה" לפי זמן כתיבתו אבל הוא קריא ומעניין ופורש לפנינו את העולם לפי דיקנס. ודיקנס הוא סופר רגשני, רומנטי ודרמטי שזכה להמון חקויים מודרניים.
נהניתי מהספר. הערה אחת מתבקשת: יש דיון שאינו נגמר לגבי האם דיקנס היה או לא היה אנטישמי, בגלל דמותו של פייגין היהודי הדוחה מ"אוליבר טוויסט". אלה שחושבים שהוא היה (אנטישמי) יחשבו ודאי לפי הספר הזה שהוא היה שונא נשים. כי עיצוב דמותה של מאדם דיפארז' ועמיתותיה (עם המסרגות והכל) הוא הכי קרוב למפלצתי. אז היה או לא היה? כנראה לא. אבל הוא ודאי היה מכור לדרמטיות וידע את נפש קוראיו...
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 חודשים)
תודה רבה, אושר.
חבל שמחקת את התגובה. |
|
|
אושר
(לפני 8 חודשים)
|
|
|
קובי
(לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
ספר חובה
דיקנס לא היה רק סופר אלא גם פסיכולוג הספר הוא לא רק ספר היסטורי אלא גם פסיכולוגי דיקנס מתאר כאן את נפש האדם באופן מדויק הוא מתאר את המהפכה מזווית ראיה של הפרט ומשום כך אפשר להבין את זה מהסיפור, כשקראתי את הספר הרגשתי תיעוב ושנאה כלפי השולטים ואהדה כלפי החלשים לא צריך ללמוד את זה מרגישים את זה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
koto אתה צודק בגדול (וטועה בקטנה).
מסכימה שכשאתה נוהג באכזריות ואי צדק, אתה מזמן לעצמך - אחרי שעברת גבול מסויים - תגובה חריפה, אלימה ולעתים אכזרית, שלפעמים נקראת "מהפכה". לא מסכימה שאפשר ללמוד את זה מהספר הזה. דיקנס כתב סיפור מותח (בהמשכים), השתמש במה שהוא ידע על המהפכה הצרפתית - ידע מגוף שלישי שניזון מפחדי בריטניה על פלישת צרפתים או רעיונותיהם לאנגליה. דיקנס לא היה בצרפת בתקופת המהפכה ומה שהוא כתב - היה מדמיונו הקודח. |
|
|
קובי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
ספר חובה
ספר שראוי לקרוא אותו יש בו לא רק הנאה אלא גם מוסר השכל ואפשר ללמוד ממנו הרבה דברים
למשל שכשאתה נוהג באכזריות חוסר צדק וניצול אל תתפלא שהנקמה שתבוא תהיה לא פחות אכזרית אני לא מצדיק אותה אבל אני יכול להבין אותה הכוח היה בידי מיעוט שחשב את עצמו לכל יכול והוא קיבל את מה שמגיע לו ונכון הנקמה חרגה בהרבה ופגעה בחפים מפשע אבל זאת תוצאה של דיכוי ומשטר של מנוולים מושחתים מזכיר משהו לא? |
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, עמיר:
דמותו של פייגין אכן מעוררת חלחלה - בעיקר כי דיקנס בנה דמויות שהקוראים יאהבו או ישנאו בעוצמה. השאלה היא האם הדמות דוחה בגלל יהדותה או למרות יהדותה. כמו בספר הזה הנשים המבעיתות לרגלי הגיליוטינה הן כאלה לא בגלל נשיותן, אלא למרות זאת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, cujo !
טבע האדם מן הסתם לא השתנה. וגם הצורך של הסופר לשמר את התעניינות קוראיו...
|
|
|
עמיר
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
צירוף מקרים מעניין
בדיוק קניתי את הספר, שעדיין לא הספקתי לקרוא בשום עיבוד, והסקירה שלך בהחלט מעלה את מפלס הציפיות. לגבי דיקנס, קשה לשפוט אדם שחי בתקופה אחרת וחונך בתרבות אחרת, אבל הדמות של פייגין בהחלט מעוררת חלחלה.
|
|
|
cujo
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת נהדרת
אני קורא עכשיו ספר על דיקנס ואחד הדברים שמסופר שם זה שכל פעם שהרגיש שיורדת ההתעניינות בסיפור ( אני חושב שהכוונה היתה לספר זה ) היה זורק אלמנט מגביר רייטינג בשבוע שלאחר מכן. יש דברים שלא משתנים גם אחרי מאות שנים ומדיומים :)
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא:
זה היה "האח הגדול" של המאה ה 19. עם מיעוט אמצעי בידור קריאת סיפור בהמשכים היתה אמצעי לגיטימי להנאה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, בלו בלו:
יש סוגים שונים של דיקטטורה. הדיקטטורה הספרותית מעצבנת במיוחד.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, חמדת!
באמת יש!
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
נראה שחלפו הזמנים בהם רומנים פורסמו בעיתונים מדי שבוע, וחבל.
גם אנה קארנינה פורסם באופן הזה, כנראה שהתופעה הזו היתה שכיחה במאה התשע-עשרה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
אהבתי. ביחוד את מה שצטטת חמדת, וגם מה שכתבת על קלאסיקה
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
יעל - ביקורת נהדרת .
צחקתי מאוד מהגדרתך :" יש מדור מיוחד בגהינום המיועד לאלה ה"מעבדים" עבודתו של אחר ...."
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
