“אל תתלהמו פה עלי על כך שאני שוב מעלה את נושא גביע האש הקדוש לשוכני סימניה... *חשש ספויילרים. כידוע אין פעם אחת פה שהזכרתי את נושא הארי פוטר ולא קיבלתי תנשמות עם מכתבי תגובות זועמים. אז מה שיש לי להגיד זה: "אולדר ונהיו למטרדו" קוראי הארי פוטר שבגרו מסרבים לפנות את הכיסא (מזכיר לכם מישהם?) ומטרידים בזוטות את קוראי הארי החדשים... קחו, נפל לכם הסלית'רין... אגב - ראיתי בראי של ינפתא שבלבולי אותיות זה לא קדוש, אז אם אתם מעל גיל עשר שחררו. או תשאלו את גילי בר הלל המתרגמת כמה שהמעריצים מציקים לה, ואיזו עבודה פסיכית זו אז לפחות תנו לה ליהנות בשקט מההערצה של הקהל החדש בלי הטרחנות והפלפולים של הקהל הישן. הבה נתאחד ונרימה נס והיפורגיף - אם אין אני לי אדונילי, איזה חג סוהרסן מעדיף??? *אם תפתרו את החידה אולי תתקבלו לרייבנקלו. (התשובה והראיון המלא בפודקסט של שיר ראובן ודור סער-מן. שודר בתשיעי בנובמבר 2022) אז בספר הרביעי, שהוא האחרון שקראתי במלואו, מסופר בהרחבה על טורניר הקווידיץ', וכן על דמות בשם סדריק דיגורי. סדריק מאוד דומה להארי אך הכול קורה לו באיחור, זו הסיבה כנראה שהתמיין לבית הפלפאף שידועים כאיטיים. כמו בקומדיה רומנטית לנוער יש את הגריפינדורים החתיכים שמתחילים בגיל 14 את מה שהפלפאפים יתחילו רק בגיל 17. לסדריק יש חברה אסייאתית, מה שאומר שהוא מנסה לעשות רושם של דמות קטנה ונחמדה. בתור סופרת שאיננה נמנית עם המעריצים הבולטים של הסדרה עצמה (יותר מעריצה של גילי, כי אצלנו בתיכון כולם הלכו להיבחן בתחילת י' כי רצו להיות במוגברת אנגלית כדי לעשות עוד שתי יחידות בתרגום אנגלית...) נחמד בכלל שג'יי הצליחה לתת כזה משקל לדמות אנונימית יחסית. אני מניחה שתת המודע שלי אותת לי להפסיק לקרוא את הסדרה לאחר מה שקרה עם סדריק, כשהבנתי שאני כבר לא אהיה ב"ליגה" של הארי פוטר או אחת הדמויות הראשיות האחרות. אני חושבת שבעיקר כבני נוער אנחנו רוצים לראות את עצמנו בדמויות, אך כמו נוער נושר האיטיים בעיני אנשי אותו המקום (במקרה הזה הוגוורטס) הם אלה שלא ימשיכו איתנו לשלב הבא. קצת מאכזב שגם אחרי שנבחרת עלי ידי תנשמת וענק חביב להתאבק באבק דרכיו של דמבלדור, לא לפני שנתקעת בקיר עם מספר מוזר - עדיין הכל נמדד על פי איזה גיל הגעת לטורניר הקווידיץ' - שזו שפה מכובסת פשוט להגיד שגם פה, בבית הספר הקסום לחנונים - הספורטאים הם המלכים. יכולת ספורטיבית היא משהו מולד, וכן, גם אם כולם חנונים עדיין לדרג בין אנשים זה לא קול. וחבל שג'יי קיי בחרה להשתמש במטאמורפוזה לדמויות הנחמדות והטובות כדי שהארי יוכל להתחבב גם על ספורטאים. זה החיסרון של להיות כותב שלא חייב לפגוש את הקהל (כמו שגילי מתארת בפודקאסט), ואולי זו נקודת התפנית שבה הספרים החלו להתנשא על קוראיהם המקוריים, שהם היום הוריהם של הקוראים החדשים, שהם גם קרוב לוודאי חנונים ולא ספורטאים. ובכלל, הספרים הבאים הם ממש כבדים, תרתי משמע... פשוט שוקלים אותם ומחליטים לקנות, כדי לאמן את השרירים.”

“יש לי פחד כזה שאם שוב אכתוב ביקורת ביקורתית ולא מרוצה - יבואו לביתי שיירה של אנשים בגלימות, ינופפו בשרביטות המדומות שלהם, וישלחו אלי ינשופים זועמים לנקר לי בפנים. עוד ספר סבבה, סביר, נחמד, בסדר, שוב התמיהה שלי מה הילך הארי פוטר קסמים על כל כך הרבה אנשים. שוב מאמץ לסיים את הספר במשיכת כתף. ותהיו טובים אלי אנשים, בסך הכל אמרתי את דעתי, מדינה דמוקרטית וזה. אל תשליכו עלי שרביט או ינשוף או גמדון בית.”

“בסידרה הנפלאה על קורותיו של הארי פוטר. קראתי את הספרים בזמן אמת וזו היתה חוויה מופלאה! רולינג כותבת נהדר כל כך שמרגישים חלק מעולם הקוסמים, לכל אורך הספר. ספר נהדר, שנון, חכם, מצחיק, עצוב ומסחרר. והכי כיף -שיש עוד 6 ספרים נוספים בסדרה לקרוא אחריו!חוזרת וקוראת אותם שוב שוב תמיד מצליחה להישאב מחדש אל תוך העולם המופלא הזה, שרולינג יצרה.”

“~אוף! אוף! אוף! אני שונאת שזה קורה לי, הביקורת נמחקה באמצע הכתיבה! אני אנסה לשחזר אותה... הו, זה עצוב~ לפני שנתחיל בביקורת, אני חייבת להעיר שחשבתי יותר מהרגיל על הציון שאני אעניק לספר. בסופו של דבר, החלטתי להעניק לו - חמישה כוכבים, בניגוד לספרים הקודמים. אני גם אסביר למה, אני חושבת שנמאס לטרטר אתכם ואת הספר עצמו עם העובדה שיש את המשהו הזה שמפריע לי, ואני גם הבנתי מהו, ואחרי שהבנתי, אני חושבת שלמרות שהוא שם, לספר מגיעים חמישה כוכבים, בהחלט מגיעים, כי המוטיב עצמו, הילדותי, החוזר בכתיבה ובכלל, הלא רציני הזה, מתחיל להתבגר ביחד עם הארי. בדרך כלל בשלב הזה הייתה מגיעה גרסה שלי לתקציר, אז לא, הגעתי למסקנה שזה חסר תועלת ומיותר, אין לי שום כוונה לבזבז את הזמן שלי/שלכם ולהוציא גרסה משלי לתקציר בשעה שכל אחד מכם יכול לשלוף גרסה משלו לתקציר, בכמה סגנונות שונים. אז סליחה מראש אם מישהו ציפה לתקציר. אני חייבת לאבחן קודם כל דמות אחת קטנה. פחח, קטנה, טוב, גדולה. גדולה מאוד. הארי פוטר אני כמעט משוכנעת לגמרי שחייו היו קשים יותר מחייהם של שאר התלמידים. הוא נחמד, מצחיק, מעניין, בסדר בלימודים. הו, האכזבה, חשבתי שמי שגר 11 שנים עם הדרסלים בבית אחד צריך להיות מעורער נפשית, אבל לא, רולינג הייתה חייבת לשבור לי את האשלייה *מוחה דמעה*. טוב, הבנתי, הוא הגיבור שלך, אסור בשום פנים ואופן שהוא יהיה פסיכי, וחבל, אני אוהבת דמויות פסיכיות. אז ככה, הספר המדהים והמרתק טוב בהרבה מהפר הראשון והוכיח שג'יי. קיי. רולינג מסוגלת להתעלות על עצמה ובגדול, אני כבר בקושי מסוגלת להתאפק ולא לקפוץ לתוך הספרים האחרים בסדרה - כי קודם אני צריכה לסיים את הספרים בספרייה. עצוב. למרות שהמוטיב הילדותי החוזר לדעתי עדיין לא נעלם, אני חושבת שאם היו עשרה כוכבים, הוא היה מקבל תשע. ותשע זה ציון טוב מאוד! מומלץ בהחלט.”

“אל תתלהמו פה עלי על כך שאני שוב מעלה את נושא גביע האש הקדוש לשוכני סימניה... *חשש ספויילרים. כידוע אין פעם אחת פה שהזכרתי את נושא הארי פוטר ולא קיבלתי תנשמות עם מכתבי תגובות זועמים. אז מה שיש לי להגיד זה: "אולדר ונהיו למטרדו" קוראי הארי פוטר שבגרו מסרבים לפנות את הכיסא (מזכיר לכם מישהם?) ומטרידים בזוטות את קוראי הארי החדשים... קחו, נפל לכם הסלית'רין... אגב - ראיתי בראי של ינפתא שבלבולי אותיות זה לא קדוש, אז אם אתם מעל גיל עשר שחררו. או תשאלו את גילי בר הלל המתרגמת כמה שהמעריצים מציקים לה, ואיזו עבודה פסיכית זו אז לפחות תנו לה ליהנות בשקט מההערצה של הקהל החדש בלי הטרחנות והפלפולים של הקהל הישן. הבה נתאחד ונרימה נס והיפורגיף - אם אין אני לי אדונילי, איזה חג סוהרסן מעדיף??? *אם תפתרו את החידה אולי תתקבלו לרייבנקלו. (התשובה והראיון המלא בפודקסט של שיר ראובן ודור סער-מן. שודר בתשיעי בנובמבר 2022) אז בספר הרביעי, שהוא האחרון שקראתי במלואו, מסופר בהרחבה על טורניר הקווידיץ', וכן על דמות בשם סדריק דיגורי. סדריק מאוד דומה להארי אך הכול קורה לו באיחור, זו הסיבה כנראה שהתמיין לבית הפלפאף שידועים כאיטיים. כמו בקומדיה רומנטית לנוער יש את הגריפינדורים החתיכים שמתחילים בגיל 14 את מה שהפלפאפים יתחילו רק בגיל 17. לסדריק יש חברה אסייאתית, מה שאומר שהוא מנסה לעשות רושם של דמות קטנה ונחמדה. בתור סופרת שאיננה נמנית עם המעריצים הבולטים של הסדרה עצמה (יותר מעריצה של גילי, כי אצלנו בתיכון כולם הלכו להיבחן בתחילת י' כי רצו להיות במוגברת אנגלית כדי לעשות עוד שתי יחידות בתרגום אנגלית...) נחמד בכלל שג'יי הצליחה לתת כזה משקל לדמות אנונימית יחסית. אני מניחה שתת המודע שלי אותת לי להפסיק לקרוא את הסדרה לאחר מה שקרה עם סדריק, כשהבנתי שאני כבר לא אהיה ב"ליגה" של הארי פוטר או אחת הדמויות הראשיות האחרות. אני חושבת שבעיקר כבני נוער אנחנו רוצים לראות את עצמנו בדמויות, אך כמו נוער נושר האיטיים בעיני אנשי אותו המקום (במקרה הזה הוגוורטס) הם אלה שלא ימשיכו איתנו לשלב הבא. קצת מאכזב שגם אחרי שנבחרת עלי ידי תנשמת וענק חביב להתאבק באבק דרכיו של דמבלדור, לא לפני שנתקעת בקיר עם מספר מוזר - עדיין הכל נמדד על פי איזה גיל הגעת לטורניר הקווידיץ' - שזו שפה מכובסת פשוט להגיד שגם פה, בבית הספר הקסום לחנונים - הספורטאים הם המלכים. יכולת ספורטיבית היא משהו מולד, וכן, גם אם כולם חנונים עדיין לדרג בין אנשים זה לא קול. וחבל שג'יי קיי בחרה להשתמש במטאמורפוזה לדמויות הנחמדות והטובות כדי שהארי יוכל להתחבב גם על ספורטאים. זה החיסרון של להיות כותב שלא חייב לפגוש את הקהל (כמו שגילי מתארת בפודקאסט), ואולי זו נקודת התפנית שבה הספרים החלו להתנשא על קוראיהם המקוריים, שהם היום הוריהם של הקוראים החדשים, שהם גם קרוב לוודאי חנונים ולא ספורטאים. ובכלל, הספרים הבאים הם ממש כבדים, תרתי משמע... פשוט שוקלים אותם ומחליטים לקנות, כדי לאמן את השרירים.”

“יש לי פחד כזה שאם שוב אכתוב ביקורת ביקורתית ולא מרוצה - יבואו לביתי שיירה של אנשים בגלימות, ינופפו בשרביטות המדומות שלהם, וישלחו אלי ינשופים זועמים לנקר לי בפנים. עוד ספר סבבה, סביר, נחמד, בסדר, שוב התמיהה שלי מה הילך הארי פוטר קסמים על כל כך הרבה אנשים. שוב מאמץ לסיים את הספר במשיכת כתף. ותהיו טובים אלי אנשים, בסך הכל אמרתי את דעתי, מדינה דמוקרטית וזה. אל תשליכו עלי שרביט או ינשוף או גמדון בית.”

“בסידרה הנפלאה על קורותיו של הארי פוטר. קראתי את הספרים בזמן אמת וזו היתה חוויה מופלאה! רולינג כותבת נהדר כל כך שמרגישים חלק מעולם הקוסמים, לכל אורך הספר. ספר נהדר, שנון, חכם, מצחיק, עצוב ומסחרר. והכי כיף -שיש עוד 6 ספרים נוספים בסדרה לקרוא אחריו!חוזרת וקוראת אותם שוב שוב תמיד מצליחה להישאב מחדש אל תוך העולם המופלא הזה, שרולינג יצרה.”

“~אוף! אוף! אוף! אני שונאת שזה קורה לי, הביקורת נמחקה באמצע הכתיבה! אני אנסה לשחזר אותה... הו, זה עצוב~ לפני שנתחיל בביקורת, אני חייבת להעיר שחשבתי יותר מהרגיל על הציון שאני אעניק לספר. בסופו של דבר, החלטתי להעניק לו - חמישה כוכבים, בניגוד לספרים הקודמים. אני גם אסביר למה, אני חושבת שנמאס לטרטר אתכם ואת הספר עצמו עם העובדה שיש את המשהו הזה שמפריע לי, ואני גם הבנתי מהו, ואחרי שהבנתי, אני חושבת שלמרות שהוא שם, לספר מגיעים חמישה כוכבים, בהחלט מגיעים, כי המוטיב עצמו, הילדותי, החוזר בכתיבה ובכלל, הלא רציני הזה, מתחיל להתבגר ביחד עם הארי. בדרך כלל בשלב הזה הייתה מגיעה גרסה שלי לתקציר, אז לא, הגעתי למסקנה שזה חסר תועלת ומיותר, אין לי שום כוונה לבזבז את הזמן שלי/שלכם ולהוציא גרסה משלי לתקציר בשעה שכל אחד מכם יכול לשלוף גרסה משלו לתקציר, בכמה סגנונות שונים. אז סליחה מראש אם מישהו ציפה לתקציר. אני חייבת לאבחן קודם כל דמות אחת קטנה. פחח, קטנה, טוב, גדולה. גדולה מאוד. הארי פוטר אני כמעט משוכנעת לגמרי שחייו היו קשים יותר מחייהם של שאר התלמידים. הוא נחמד, מצחיק, מעניין, בסדר בלימודים. הו, האכזבה, חשבתי שמי שגר 11 שנים עם הדרסלים בבית אחד צריך להיות מעורער נפשית, אבל לא, רולינג הייתה חייבת לשבור לי את האשלייה *מוחה דמעה*. טוב, הבנתי, הוא הגיבור שלך, אסור בשום פנים ואופן שהוא יהיה פסיכי, וחבל, אני אוהבת דמויות פסיכיות. אז ככה, הספר המדהים והמרתק טוב בהרבה מהפר הראשון והוכיח שג'יי. קיי. רולינג מסוגלת להתעלות על עצמה ובגדול, אני כבר בקושי מסוגלת להתאפק ולא לקפוץ לתוך הספרים האחרים בסדרה - כי קודם אני צריכה לסיים את הספרים בספרייה. עצוב. למרות שהמוטיב הילדותי החוזר לדעתי עדיין לא נעלם, אני חושבת שאם היו עשרה כוכבים, הוא היה מקבל תשע. ותשע זה ציון טוב מאוד! מומלץ בהחלט.”