לקחתי את הספר מהספרייה מפני שהשם שלו הזכיר לי את קינסי מלהון, הבלשית שהספרים על אודותיה הם לפי אותיות האלף-בית (מישהו זוכר עדיין?) שקראתי באדיקות לפני שנים.
המחבר מצליח ליצור אווירה ייחודית, טיפוסים מעניינים וגיבור שמתחשק לדעת מה יקרה לו בהמשך (וכפי שכתבה מתי בסקירתה כאן, הקורא רוצה שחייו יסתדרו על הצד הטוב). העלילה מעניינת ומותחת, ומצליחה להפתיע.
את כל זה עושה ברואן בלי התפרסות על פני מאות עמודים מיותרים (הספר קטן למדי, לא הרבה יותר מ250 עמודים), בלי היסטוריה של אירלנד וסכסוכי הדמים שלה ובלי רשימת תודות ענקית למומחים מכל הסוגים.
אולי גם בזכות זה הספר יוצר תחושה של אמינות.
אחפש גם את הספר הבא בסדרת ג'ק טיילור שכבר יצא לאור בתרגום.

















