החזאיסטיב תאייר4ספר בלש אמריקאי לא רע. במרכז הסיפור פרשיית רציחות שמתרחשות במדינת מינסוטה בחילופי עונות השנה. כל הנרצחות הן נשים אך ללא מרכיב של תקיפה מינית. הדמויות המרכזיות בסיפור הן החזאי דיקסון בל שמפליא בתחזיות המדויקות שלו לגבי מזג האוויר בתחנת הטלביזיה המקומית, מפיק החדשות ריק בינבוסולום - פצוע קשה ממלחמת וייטנאם שפרצופו נשרף והוא עוטה באופן קבוע מסכה, ושדרנית הטלביזה אנדריאה לאבור. הספר מתאר את חקירת המשטרה לגבי ניסיון איתור הרוצח תוך תיאור הקורה בתחנת הטלביזיה ערוץ 7 ובמקביל תיאור של ההוייה הפוליטית במדינה - בחירות למשרת המושל. לאחר שהמשטרה עוצרת חשוד ברציחות (לא אגלה לכם מי) בנסיבות די בעייתיות וללא ראיות ברורות לגמרי, יש תיאור לגמרי לא פשוט של שלב המשפט, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין. בהחלט קריא.
מים, שאו אותיתומס מורן3ספר טוב ומעניין. ספר "חובה" לבקרי גבול וסלקטורים. עד כאן ולא אגלה למה. סיפורה הטרגי של אונה מוס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת קורק שבאירלנד, המתגוררת מאז נהרגו הוריה בתאונת דרכים? או שמא בהתנקשות, אצל סבא שלה שגם הוא דמות לא קלה כמי שבתור נהג ברכבת נהג להעביר מטענים וחבילות עבור המחתרת האירית וחבריו הקרובים שגם הם שייכים למחתרת האירית. יש בספר הזה סיפור אהבה יפיפייה בין אונה לבין אידן פרל שמסתיים בצורה טרגית. הספר משופע בסצינות של חיי הסטודנטים העליזים בקורק, החברות של אונה מאז בית הספר ואחר כך באוניברסיטה, דיוקנו של הסבא ראוני מוס ועוזרת הבית שלו גב' שונסי. ספר יפה שבצד סיפור האהבה והחיים באירלנד בצל המטענים והפיגועים בהחלט שווה קריאה והנאה מהסיפור עצמו והכתיבה המשכנעת (לפחות אותי - כחובב מושבע של ספרות אירית).
האונייהדייוויד גראן3ספר מצויין. קורותיה של האונייה וייג'ר שנטרפה וכל צוותה שנותר הגיע לחוף שומם ושם התחילה סאגה של הישרדות בתנאים לא אנושיים, תוך מאבק של מפקד האנייה קפטן דיויד צ'יפ לנסות לשמור על מנהיגות ועל החוקים הקפדניים של הצי הבריטי, תוך שהוא נתקל בגילויים של מרדנות מצד חלק מאנשי הצוות ומאידך חלק אחר שמר לו אמונים. יש בספר תיאורים אותנטיים של החיים בספינה - מדובר על המאה ה-17 וה-18 והסופר מסתמך על חומר כתוב, יומנים שאנשים כתבו. המורדים בקפטן זנחו אותו וחלק מאנשיו על האי השומם ובעזרת סירות שהם בנו עזבו והפליגו כאשר הם יודעים היטב כי כאשר יגיעו לאנגליה צפוי להם משפט צבאי על מרד והעונש הצפוי הוא תלייה. המורדים מתעדים את מה שקרה מנקודת מבטם כדי לנסות ולהשפיע כאשר יגיעו לאנגליה, תוך אמירה שקפטן צ'יפ כשל ולא רק שכשל הוא גם ירה והרג אחד מאנשיהם, כך שגם הוא צפוי לעונש קשה. התיאורים של חייהם באי השומם, מסעם הסיזיפי והלא יתואר בכלי שייט קטנים בים סוער נגד כל הסיכויים הוא מרשים. ספר מרתק ומעניין מאוד.
עד קצה הגבולעודד ליפשיץ5מבין כל הספרים הרבים שיצאו אחרי ה-7 באוקטובר בחרתי לקרוא רק אחד - את אסופת המאמרים והחומרים שכתב עודד ליפשיץ שנרצח בשבי. לא חושב להעביר ביקורת ספרותית על הספר - זהו ספר שנועד להציג דמות - לדעתי דמות מופת - של אדם שהאמין בכל רמ"ח אבריו ובאמונה שלמה - בצדקת הדרך שהוא בחר בה - עמדת שמאל ברורה ובלתי מתפשרת. זה עולה מכל המאמרים שהוא כתב במסגרות השונות - כעיתונאי ב"על המשמר", ככותב ב"חותם" ובטורים שכתב בעיתון "הארץ". דמות של לוחם אמיץ ובלתי מתפשר. הוא דמות מייצגת לדעתי של דור המתיישבים הראשונים של הנגב המערבי - אלו שבחרו אידיאולוגית להתיישב בקיבוצי הספר על גבול עזה ואשר למרות מערכת היחסים רצופת האש וההפגזות - ידע לשים את הלב (התמים והאנושי) שלו במקום הנכון. העובדה שהוא היה בין אלו שהסיע חולים פלשתינאים מעזה לבתי חולים ולבסוף נרצח על ידם - היא יותר מטרגדיה שמסמלת את הקושי והמורכבות של אותם מאמינים מסוגו של עודד ליפשיץ- דמות ראייה להערצה לטעמי.
זוּלֵיכָה פוקחת עינייםגוזל יכינה9ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.
חוף המרגליםטס גריטסן4ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.
נתן ועמוסאסף ענברי9לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר
רקוויאם רוסיויליאם ראיין5ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.
פרשת סטליןג'יילס מילטון2פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.
מ' זה מוותקן ברואן44ג'ק זה שם חזק. שם עוצמתי. שם עם נוכחות וסקס אפיל. שם של גבר-גבר. ג'ק באואר, ג'ק ריצ׳ר, ג'ק המרטש, ג'ק שפרד, ג׳ק רובינזון, ג׳ק ניקולסון, ג׳ק צימרמן, ג׳אמפינג ג'ק פלאש, ג'ק אין א בוקס, ג'ק דניאלס, ג׳ק בונד, ג׳ק אף קיי וגם ג'ייק גילנהול שהוא הג׳ק הכי שווה למרות שהוא בכלל ג׳ייק. אפילו לדבר הזה שיכול להרים משאית-חמש-טון קוראים ג׳ק. הגבר הכי מסוקס ונחשק בסביבה לרוב יהיה ג׳ק. הוא עשוי ללא חת (אחרת הוא היה חג׳ק או ג׳קח), הוא ראש החבורה, הוא המנהיג. הוא זה שלוקח את המושכות לידיים וקופץ על הסוס אפילו כשיש רק חמור. הוא זה שנותן את הטון ועל פיו יישק דבר, והוא גם זה שיישק למי שבא(ה) לו כי הוא הרי ג'ק. אז כשצריך שם עם עוצמה ונוכחות וחזון והנהגה ומסוקסות ומשיכה והסחפה וכריזמה, רצוי שזה יהיה ג'ק. וזה מה שעבר בראשו של קן ברואן: אני צריך מישהו שיישא על כתפיו החסונות וגבו המסוקס סדרת ספרים שלמה, משמע אני צריך ג׳ק. אלא שלא היה צורך בג׳ק לספר במשקל אוויר שהוא כתב. אפילו ג׳וק יכול היה לשאת על גבו הפריך והשברירי את הספר השום-כלום הזה. 'משקל אוויר' כתבתי? אוויר נטול אוויר. אבל הוא בכל זאת המציא את ג'ק. ג'ק טיילור. ג'ק הוא שם פרטי נפוץ וטיילור הוא שם משפחה לא פחות נפוץ, כך שאם נגייר את ג'ק טיילור נקבל גיבור ספרותי בשם דוד לוי או משה כהן. אם נגייר אותו עם אקצנט נקבל דיוויד ליוויי ומוזס קוהן. ואם נגייר אותו כהלכה נקבל יעקב חייט. הג׳ק של קן ברואן אינו מושלם כשאר הג׳קים. יש לו המון בעיות ועוד יותר המון חיבוטי נפש. גם הגוף שלו חבוט כי הוא חוטף מכות פה ושם על ימין ועל שמאל על שוק ועל ירך. הוא כמובן שתיין ומסומם והבגדים שלו מטונפים (ולא רק אלה שהוא קונה ב-(Salvation Army והאוכל שלו מעלה עובש ואין לו עבודה ואין לו גרוש על התחת ועומדים לזרוק אותו מהדירה והחברה שלו זרקה אותו עוד לפני כן ומרביצים לו ושוברים לו את העצמות ומישהו מנסה להרוג אותו והחברים שלו הם בבואה שלו ואם יש עוד קלישאת שוטר/בלש/חוקר פרטי שלא הוזכרה פה זה לא בגלל שהיא לא הופיעה בספר אלא בגלל שיש גבול למספר הקלישאות שאני יכולה לשאת ולמספר העמודים שיכולתי לסבול. בקיצור: ג'ק טיילור מסתובב עם שלט בגודל של בר רפאלי באיילון שכתוב עליו 'קוראים לי ג'ק טיילור ואני במסע של הרס עצמי'. הג'ק גם מדבר בלשון מברקית. כל משפט שלו מורכב ממילה וחצי שהיא גם נושא, גם נשוא, גם מושא ישיר וגם עקיף, גם הסגר וגם לוואי - והם משאירים טעם לוואי של סירחון ממאמץ. מילא המאמץ היה מצליח, אבל כל מה שנשאר ממנו זו הזיעה של מי שנותן פול גז בניוטרל ואפילו לא נשאר במקום אלא רק מדרדר ומדרדר. יאללה, שיתרסק כבר. אם זה לא היה ברור, זה ספר מעצבן ברמות. חוץ מכל המתואר לעיל קשה למצוא בו יותר משתי שורות שלא משובץ בהן ציטוט משיר או מפזמון או קטע מספר או דיאלוג מסרט או שם של להקה או שם של זמר או שם של תקליט (ג׳ק כמובן לא מקשיב דיסקים או לאייטיונס או יוטיוב. רק לתקליטים) או פירוט של עלילת סרט או שמות של שחקנים שהופיעו בסרט או שם של בקבוק וודקה או בקבוק סקוטש או בקבוק בירה או בקבוק אלכוהולי כלשהו או בקבוק חשיש כלשהו. מ' זה משעמם מ' זה מרוח מ' זה מייגע מ' זה מעצבן מ' זה מטומטם מ' זה מלא בכלום ובשום דבר מ' זה מחורטט מ' זה מתיימר מ' זה מצולות של כישלון מ׳ זה מאיפה נפל עלי הספר המעאפן הזה. מ׳ זה מיותר. מ' זה מוותרת. מ' זה מאסטה לה ויסטה, בייבי. אבל... מ' זה גם מאיה ערד ומ׳ זה 'משחקי הכס' ומ׳ זה מלאן ספרים משובחים אחרים שקראתי ומ׳ זו מתמהמהת/מתקשה/מתעצלת לכתוב על ספרים מעולים ולכן מ׳ זו מרושעת שלאחרונה רק מקטלת ספרים גרועים. מ זה מבטיחה מתישהו מפרסמת מילים משבחות מפארות מהללות מפרגנות מאת מונרא מחתול. מ' זה מספיק. מיציתי. מיאו. ק' זה קן. ל' זה לא. אימרו לא לקן.
מ' זה מוותקן ברואן14לקחתי את הספר מהספרייה מפני שהשם שלו הזכיר לי את קינסי מלהון, הבלשית שהספרים על אודותיה הם לפי אותיות האלף-בית (מישהו זוכר עדיין?) שקראתי באדיקות לפני שנים. המחבר מצליח ליצור אווירה ייחודית, טיפוסים מעניינים וגיבור שמתחשק לדעת מה יקרה לו בהמשך (וכפי שכתבה מתי בסקירתה כאן, הקורא רוצה שחייו יסתדרו על הצד הטוב). העלילה מעניינת ומותחת, ומצליחה להפתיע. את כל זה עושה ברואן בלי התפרסות על פני מאות עמודים מיותרים (הספר קטן למדי, לא הרבה יותר מ250 עמודים), בלי היסטוריה של אירלנד וסכסוכי הדמים שלה ובלי רשימת תודות ענקית למומחים מכל הסוגים. אולי גם בזכות זה הספר יוצר תחושה של אמינות. אחפש גם את הספר הבא בסדרת ג'ק טיילור שכבר יצא לאור בתרגום.
מ' זה מוותקן ברואן10ג'ייק טיילור אלכוהוליט ציני וחד לשון נזרק ממשטרת אירלנד להלן "השומרים". את רוב זמנו הוא מבלה בשתיה שינה וקריאה..כן! גייק טיילור הוא חובב קריאה מושבע. ואנחנו משוטטים איתו בעיר הולדתו - גלאווי, ורואים דרך עיניו הקודרות את הרחובות העתיקים, את האנשים קשי היום, הפשוטים, ובעיקר את הפאבים הישנים (אלה שעדיין לא אסרו עליו את הכניסה אליהם) ותוך כדי שוטטות ושתיה-ונדמה כבדרך אגב הוא משמש כבלש פרטי וכלשונו "התחלתי במציאת דברים". יום אחד נגשת אליו אישה ומבקשת ממנו לחקור את התאבדותה של בתה היחידה. ג'ייק מגייס מיד את שלל חבריו המוזרים לעזרה, ומתחיל לחפש סיבות ונסיבות למות הנערה. עד כאן - את השאר תוכלו למצא ב"מ' זה מוות" רק שימו לב לזרמים מתחת לפני השטח! כי למרות הציניות וחוסר האיכפתיות לכאורה, ג'ייק אוהב את אביו אהבה רבה, והוא מדבר עליו בגעגועים וחיבה. דבר נוסף לכד את תשומת ליבי.. אירגון "השומרים" האירי מזכיר במידה חשודה את השומרים בסיפרי טרי פראצ'ט!
מ' זה מוותקן ברואן4זה התחיל כשאשתי רצתה לנוח צהריים ביום שבת. הבן הקטן הלך לישון איתה והבנות התחילו מרתון בובספוג זמן מצוין להמשיך בקריאה מהנה של הספר "מלחמת מוחות" של רן לוי, אך אבוי... הספר נמצא בחדר השינה יחד עם אשתי שמתעוררת לכל רחש זעיר... חיפשתי ספר אחר בספרייה, ספר שיספק דחף מהיר לקריאה ולא יהיה מסובך מדי - לא נזהרתי במה שביקשתי... קיבלתי בדיוק מה שרציתי ויותר... להגיד שהספר קל כנוצה יעיד על הנוצה איזושהיא משמעות רעה... ספרי רם אורן הם דוסטויבסקי לעומת ה"ספר" הזה... כל הרוגז שהיה לי על ספרים מסיבה כזו או אחרת התפוצץ לי לאחר קריאת הספר דמויות שטחיות, עלילה מטופשת וסיום מביך - זהו הספר בשורה אחת ובאמת אף מילה לא מיותרת בתיאור הזה בכלל, אני חושד בספר שמציג יותר משורה וחצי רווח בין השורות שלו - אני מרגיש שהוא מנסה לעבות את הספר על חשבון עלילה דלה ספר זה הוא הדוגמה הקלסית לכך - עמודים רבים עם שורה אחת או ציטוט ובאלו שהם כן מלאים, הצטערתי שלא היו ריקים... נקודת האור היחידה שהיתה לי, היא שיצא לי לתרגל קריאה מהירה בלי להרגיש רגשות אשם על שפספסתי משהו שורה תחתונה - לאלו שרוצים לסיים ספר ולהרגיש שהם קרובים יותר למוות עם מירמור על הזמן האבוד
מ' זה מוותקן ברואן4ספר טוב.מתחיל ונגמר בקצב משביע רצון ולא נרדם לשניה. יש מתח ,למרות שלא כוססים צפרניים ,ויש עלילה ויש הסטוריה של הבלש וכל זה ביחד ריתק אותי לשבת שלמה .אין חידוש בנושא החקירה או בפשע שהמסופר בספר, אבל הבלש הוא הסיפור יותר מהמקרה הנחקר ,והוא מספק הסחורה של אדם עם הרס עצמי והתמכרות לשתיה החופר עצמו, לפעמים לתוך הבור ולפעמים החוצה ממנו ,ולקורא (לי בכל אופן) נורא מתחשק שיצליח גם בחקירה וגם בחיים. סבבה ספר.
מ' זה מוותקן ברואן1טוב, זו הביקורת הראשונה שאני נותן לספר וככזו היא תהיה טובה אתחיל ואומר שסוג הכתיבה הזה (נואר) חדש לי. מאוד אהבתי לקרוא את הספר ואני חושב שיותר מעלילה סבירה אך בינונית הספר הזה מאופיין בכתיבה מרהיבה ומלהיבה. אהבתי את חידודי הלשון, הציניות שמאוד מאפיינת את הגיבור, ג׳ק טיילור ואת כל אמירות השפר שרשומות בין הפרקים. כמו כן הסוף די מפתיע. 4/5 בסולם תולעת הספרים