ג'ק זה שם חזק. שם עוצמתי. שם עם נוכחות וסקס אפיל. שם של גבר-גבר.
ג'ק באואר, ג'ק ריצ׳ר, ג'ק המרטש, ג'ק שפרד, ג׳ק רובינזון, ג׳ק ניקולסון, ג׳ק צימרמן, ג׳אמפינג ג'ק פלאש, ג'ק אין א בוקס, ג'ק דניאלס, ג׳ק בונד, ג׳ק אף קיי וגם ג'ייק גילנהול שהוא הג׳ק הכי שווה למרות שהוא בכלל ג׳ייק. אפילו לדבר הזה שיכול להרים משאית-חמש-טון קוראים ג׳ק.

הגבר הכי מסוקס ונחשק בסביבה לרוב יהיה ג׳ק. הוא עשוי ללא חת (אחרת הוא היה חג׳ק או ג׳קח), הוא ראש החבורה, הוא המנהיג. הוא זה שלוקח את המושכות לידיים וקופץ על הסוס אפילו כשיש רק חמור. הוא זה שנותן את הטון ועל פיו יישק דבר, והוא גם זה שיישק למי שבא(ה) לו כי הוא הרי ג'ק.

אז כשצריך שם עם עוצמה ונוכחות וחזון והנהגה ומסוקסות ומשיכה והסחפה וכריזמה, רצוי שזה יהיה ג'ק.
וזה מה שעבר בראשו של קן ברואן: אני צריך מישהו שיישא על כתפיו החסונות וגבו המסוקס סדרת ספרים שלמה, משמע אני צריך ג׳ק. אלא שלא היה צורך בג׳ק לספר במשקל אוויר שהוא כתב. אפילו ג׳וק יכול היה לשאת על גבו הפריך והשברירי את הספר השום-כלום הזה.
'משקל אוויר' כתבתי? אוויר נטול אוויר.
אבל הוא בכל זאת המציא את ג'ק. ג'ק טיילור. ג'ק הוא שם פרטי נפוץ וטיילור הוא שם משפחה לא פחות נפוץ, כך שאם נגייר את ג'ק טיילור נקבל גיבור ספרותי בשם דוד לוי או משה כהן. אם נגייר אותו עם אקצנט נקבל דיוויד ליוויי ומוזס קוהן. ואם נגייר אותו כהלכה נקבל יעקב חייט.

הג׳ק של קן ברואן אינו מושלם כשאר הג׳קים. יש לו המון בעיות ועוד יותר המון חיבוטי נפש. גם הגוף שלו חבוט כי הוא חוטף מכות פה ושם על ימין ועל שמאל על שוק ועל ירך. הוא כמובן שתיין ומסומם והבגדים שלו מטונפים (ולא רק אלה שהוא קונה ב-(Salvation Army והאוכל שלו מעלה עובש ואין לו עבודה ואין לו גרוש על התחת ועומדים לזרוק אותו מהדירה והחברה שלו זרקה אותו עוד לפני כן ומרביצים לו ושוברים לו את העצמות ומישהו מנסה להרוג אותו והחברים שלו הם בבואה שלו ואם יש עוד קלישאת שוטר/בלש/חוקר פרטי שלא הוזכרה פה זה לא בגלל שהיא לא הופיעה בספר אלא בגלל שיש גבול למספר הקלישאות שאני יכולה לשאת ולמספר העמודים שיכולתי לסבול. בקיצור: ג'ק טיילור מסתובב עם שלט בגודל של בר רפאלי באיילון שכתוב עליו 'קוראים לי ג'ק טיילור ואני במסע של הרס עצמי'.
הג'ק גם מדבר בלשון מברקית. כל משפט שלו מורכב ממילה וחצי שהיא גם נושא, גם נשוא, גם מושא ישיר וגם עקיף, גם הסגר וגם לוואי - והם משאירים טעם לוואי של סירחון ממאמץ. מילא המאמץ היה מצליח, אבל כל מה שנשאר ממנו זו הזיעה של מי שנותן פול גז בניוטרל ואפילו לא נשאר במקום אלא רק מדרדר ומדרדר. יאללה, שיתרסק כבר.

אם זה לא היה ברור, זה ספר מעצבן ברמות. חוץ מכל המתואר לעיל קשה למצוא בו יותר משתי שורות שלא משובץ בהן ציטוט משיר או מפזמון או קטע מספר או דיאלוג מסרט או שם של להקה או שם של זמר או שם של תקליט (ג׳ק כמובן לא מקשיב דיסקים או לאייטיונס או יוטיוב. רק לתקליטים) או פירוט של עלילת סרט או שמות של שחקנים שהופיעו בסרט או שם של בקבוק וודקה או בקבוק סקוטש או בקבוק בירה או בקבוק אלכוהולי כלשהו או בקבוק חשיש כלשהו.


מ' זה משעמם
מ' זה מרוח
מ' זה מייגע
מ' זה מעצבן
מ' זה מטומטם
מ' זה מלא בכלום ובשום דבר
מ' זה מחורטט
מ' זה מתיימר
מ' זה מצולות של כישלון


מ׳ זה מאיפה נפל עלי הספר המעאפן הזה.
מ׳ זה מיותר. מ' זה מוותרת. מ' זה מאסטה לה ויסטה, בייבי.


אבל...


מ' זה גם מאיה ערד ומ׳ זה 'משחקי הכס' ומ׳ זה מלאן ספרים משובחים אחרים שקראתי ומ׳ זו מתמהמהת/מתקשה/מתעצלת לכתוב על ספרים מעולים ולכן מ׳ זו מרושעת שלאחרונה רק מקטלת ספרים גרועים.
מ זה מבטיחה מתישהו מפרסמת מילים משבחות מפארות מהללות מפרגנות מאת מונרא מחתול.


מ' זה מספיק. מיציתי. מיאו.


ק' זה קן.
ל' זה לא.
אימרו לא לקן.

לקחתי את הספר מהספרייה מפני שהשם שלו הזכיר לי את קינסי מלהון, הבלשית שהספרים על אודותיה הם לפי אותיות האלף-בית (מישהו זוכר עדיין?) שקראתי באדיקות לפני שנים.

המחבר מצליח ליצור אווירה ייחודית, טיפוסים מעניינים וגיבור שמתחשק לדעת מה יקרה לו בהמשך (וכפי שכתבה מתי בסקירתה כאן, הקורא רוצה שחייו יסתדרו על הצד הטוב). העלילה מעניינת ומותחת, ומצליחה להפתיע.

את כל זה עושה ברואן בלי התפרסות על פני מאות עמודים מיותרים (הספר קטן למדי, לא הרבה יותר מ250 עמודים), בלי היסטוריה של אירלנד וסכסוכי הדמים שלה ובלי רשימת תודות ענקית למומחים מכל הסוגים.

אולי גם בזכות זה הספר יוצר תחושה של אמינות.
אחפש גם את הספר הבא בסדרת ג'ק טיילור שכבר יצא לאור בתרגום.

ג'ייק טיילור אלכוהוליט ציני וחד לשון נזרק ממשטרת אירלנד להלן "השומרים". את רוב זמנו הוא מבלה בשתיה שינה וקריאה..כן! גייק טיילור הוא חובב קריאה מושבע.
ואנחנו משוטטים איתו בעיר הולדתו - גלאווי, ורואים דרך עיניו הקודרות את הרחובות העתיקים, את האנשים קשי היום, הפשוטים, ובעיקר את הפאבים הישנים (אלה שעדיין לא אסרו עליו את הכניסה אליהם)
ותוך כדי שוטטות ושתיה-ונדמה כבדרך אגב הוא משמש כבלש פרטי וכלשונו "התחלתי במציאת דברים".
יום אחד נגשת אליו אישה ומבקשת ממנו לחקור את התאבדותה של בתה היחידה.
ג'ייק מגייס מיד את שלל חבריו המוזרים לעזרה, ומתחיל לחפש סיבות ונסיבות למות הנערה.
עד כאן - את השאר תוכלו למצא ב"מ' זה מוות"

רק שימו לב לזרמים מתחת לפני השטח! כי למרות הציניות וחוסר האיכפתיות לכאורה, ג'ייק אוהב את אביו אהבה רבה, והוא מדבר עליו בגעגועים וחיבה.

דבר נוסף לכד את תשומת ליבי.. אירגון "השומרים" האירי מזכיר במידה חשודה את השומרים בסיפרי טרי פראצ'ט!

זה התחיל כשאשתי רצתה לנוח צהריים ביום שבת. הבן הקטן הלך לישון איתה והבנות התחילו מרתון בובספוג
זמן מצוין להמשיך בקריאה מהנה של הספר "מלחמת מוחות" של רן לוי, אך אבוי... הספר נמצא בחדר השינה יחד עם אשתי שמתעוררת לכל רחש זעיר... חיפשתי ספר אחר בספרייה, ספר שיספק דחף מהיר לקריאה ולא יהיה מסובך מדי - לא נזהרתי במה שביקשתי... קיבלתי בדיוק מה שרציתי ויותר...
להגיד שהספר קל כנוצה יעיד על הנוצה איזושהיא משמעות רעה...
ספרי רם אורן הם דוסטויבסקי לעומת ה"ספר" הזה...
כל הרוגז שהיה לי על ספרים מסיבה כזו או אחרת התפוצץ לי לאחר קריאת הספר
דמויות שטחיות, עלילה מטופשת וסיום מביך - זהו הספר בשורה אחת ובאמת אף מילה לא מיותרת בתיאור הזה
בכלל, אני חושד בספר שמציג יותר משורה וחצי רווח בין השורות שלו - אני מרגיש שהוא מנסה לעבות את הספר על חשבון עלילה דלה
ספר זה הוא הדוגמה הקלסית לכך - עמודים רבים עם שורה אחת או ציטוט ובאלו שהם כן מלאים, הצטערתי שלא היו ריקים...
נקודת האור היחידה שהיתה לי, היא שיצא לי לתרגל קריאה מהירה בלי להרגיש רגשות אשם על שפספסתי משהו
שורה תחתונה - לאלו שרוצים לסיים ספר ולהרגיש שהם קרובים יותר למוות עם מירמור על הזמן האבוד

ספר טוב.מתחיל ונגמר בקצב משביע רצון ולא נרדם לשניה.
יש מתח ,למרות שלא כוססים צפרניים ,ויש עלילה ויש הסטוריה של הבלש וכל זה ביחד ריתק אותי לשבת שלמה .אין חידוש בנושא החקירה או בפשע שהמסופר בספר, אבל הבלש הוא הסיפור יותר מהמקרה הנחקר ,והוא מספק הסחורה של אדם עם הרס עצמי והתמכרות לשתיה החופר עצמו, לפעמים לתוך הבור ולפעמים החוצה ממנו ,ולקורא (לי בכל אופן) נורא מתחשק שיצליח גם בחקירה וגם בחיים.
סבבה ספר.

טוב, זו הביקורת הראשונה שאני נותן לספר וככזו היא תהיה טובה
אתחיל ואומר שסוג הכתיבה הזה (נואר) חדש לי.
מאוד אהבתי לקרוא את הספר ואני חושב שיותר מעלילה סבירה אך בינונית
הספר הזה מאופיין בכתיבה מרהיבה ומלהיבה.
אהבתי את חידודי הלשון, הציניות שמאוד מאפיינת את הגיבור, ג׳ק טיילור
ואת כל אמירות השפר שרשומות בין הפרקים.
כמו כן הסוף די מפתיע.

4/5 בסולם תולעת הספרים

ספר מיותר לגמרי, עלילה לא מתפתחת, אין קצב אין פואנטה