ביקורת ספרותית על ואליס מאת פיליפ ק' דיק
ספר מעולה

---

לא יודע איך יצא ככה, שבת'אכלס אין לי ברירה אלא להודות שאני לא מאוד חובב ספרות מדע בדיוני, אבל מפיליפ ק.דיק פשוט נפלתי לגמרי וממזמן. סתירה שכזו. משהו בסגנון הכתיבה של האיש, התחכום, הצורך של הקורא להשקיע מאמץ שמגיע לעיתים לדרגה סיזיפית של ממש, הטוויסטים האלה שרומזים לך שיש עוד רובד מתחת ושקוראים עליך תיגר חוזר ונשנה בנוסח - "בוא נראה אם תגלה אותו, יא בן אנוש עלוב וכלומניק !" - כל אלה מייחדים את ק.דיק מכל סופר אחר אליו נחשפתי אי פעם. אני נזכר עכשיו ששפכתי עליו סופרלטיבים בשנים האחרונות, פה ובמקומות אחרים, עד שלא נותר אלא לצטט את יצירת המופת "חגיגה בסנוקר", מתוך הסצינה שבה אריה אליאס מבקש כוסית מזאב רווח, אומר לו שירשום ושומע ממנו - "וואללה אין מקום במחברת, אין !"... וכל מילת שבח - ראויה גם ראויה ויותר מכך.

טעות נפוצה שנוטים לעשות אלה הנתקלים לראשונה בספריו של ק.דיק היא לחפש הגיון. הקשר. קוהרנטיות. וזאת בעוד שהאמת היא, שההיגיון היחיד המנחה את העסק הוא "ההיגיון" של הסופר עצמו. השפה הפנימית שלו. כך שלמי ש"רשמים בלתי תלויים על מצבי תודעה אנושיים" עושים פריחה – שישמור נפשו וירחק. וכל זה למרות שאני מכיר כמה אנשים שקראו את "ואליס", את "כשל זמן" או כל יצירה אחרת של ק.דיק – והשליכום לבוידם; אחרי זמן מסוים, באו רגוע, באיזי, הורידו הילוך ולפתע הכל התבהר... נסו ותראו.

"ואליס" נקרא יותר כיומן אירועים תזזיתי ופחות כרומן. גם לא ממש מדובר במדע בדיוני, אם כבר, אפילו לא בהשוואה לסטנדרטים של ק.דיק. העלילה כאן היא כמעט משנית, כאילו מקיץ המספר מעת לעת מהזיותיו כדי לדווח לנו על "מה קרה בינתיים"... ההיא מתאבדת, ההוא נמחק לו המוח, אבל כל זה לא חשוב בעצם. מדהים כמה שזה יוצא משכנע.

"ואליס" אינו ספרו האחרון של ק.דיק, שנפטר כזכור משבץ מוחי בשנת 1982, אבל הוא מכיל אלמנטים אוטוביוגראפיים רבים ולא מאוד מסובך למצוא בו קטעים שלמים המתאחדים לכדי צוואה הזויה, כזו שנכתבה ע"י הסופר עבור עצמו בעודו בחיים, הכוללת בין השאר חשבון נפש נוקב שלו עם כל העולם, אשתו ואלוהיו, רשמים א-פרו-פו על התגלויות שמיימיות, חפירות פילוסופיות מרתקות לגמרי ומה לא. איך כתב פה יפתח מעומר ("שנעלם" מסימניה לפני יותר משלוש שנים, כמה חבל...) – "חרא מטורלל, אבל אני מת על זה"... יש לי תחושה עמומה, משהו בקצה הבוהן השמאלית, שגם ק.דיק בעצמו היה מסכם באופן הזה, פחות או יותר, את יצירתו, אולי אפילו את חייו...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על ואליס