אולי זו בעיה שלי עם ענייני פנטזיה אבל במצב שכל הזמן ממציאים כללים חדשים על היקום המדובר שלא נובעים בשום צורה מאלו הקיימים ויוצרים תפניות חדות בסיפור,
הדיאלוג הנורמלי בין המספר לקורא הופך למין מונולוג טרחני על חלום הזוי בין פציינט לפסיכולוג שלו.
במקרה הזה יש קצת פספוס כי ההתחלה והסוף דוקא טובים(כ-30 עמודים כ"א),
אולי בגלל שהם מאוד אישיים וקטנים.
כל השאר נע בין בינוני למעצבן בגלל שילוב של פאתוס מוגזם עם ערימות של קלישאות מתישות בנוסף לעניין הזה שפירטתי בהתחלה.
מצד שני התקשורת בין הנסיכים והיחסים ההדדיים המורכבים מעניינים.
בקיצור ככה ככה (ואדון האור שנרכש באותה קניה ימתין בינתיים).









![סונטת קרויצר [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers9/98396.jpg)

